סייה קוליסי, קפטן נבחרת דרום אפריקה, סיפק אתמול (שבת) נאום מעורר השראה אחרי הזכייה של נבחרתו באליפות העולם, שזכה לכותרות בכל רחבי העולם. הספרינגבוקס גברו 12:32 על אנגליה בגמר הטורניר שנערך ביפן, ובסיומו הקפטן השחור הראשון בתולדות המדינה הניף את הגביע, והפך לגיבור הטורניר, וכמובן גיבור במדינתו אחרי הזכייה השלישית של דרום אפריקה בתואר. יש לציין כי ב-1995, כשהספרינגבוקס זכו בתואר הראשון שלהם ביוהאנסבורג, היה בנבחרת דרום אפריקה שחקן שחור אחד בלבד. ב-2007, בזכייה השנייה שלהם, היו רק שניים. אתמול הקפטן קוליסי - האיש שנולד ב-16 ביוני 1991, יום אחד לפני סיום האפרטהייד (החוקים הברוטליים שמנעו שוויון מהשחורים במדינה) - הפך לסמל.
"הייתה לנו מטרה אחת, והשגנו אותה", אמר קוליסי בן ה-28 בסיום, "הרבה מאיתנו בדרום אפריקה זקוקים להזדמנות, ויש כל כך הרבה סיפורים שלא סופרו.... הגענו מרקעים שונים, מגזעים שונים, אבל עם מטרה אחת. יש לנו כל כך הרבה בעיות במדינה, אבל הנבחרת הזאת הוכיחה שאפשר לעבוד יחד ולהצליח. התואר הזה יחבר בין האנשים במדינה, ויעורר השראה בכל נער בבית".
קוליסי, שלובש את החולצה מספר 6, המספר המיתולוגי שנלסון מנדלה לבש כשהעניק ב-1995 את התואר לקפטן דרום אפריקה פרנסואה פינאר בתקופה הסוערת במדינה - גדל בפרבר עני מחוץ לפורט אליזבת. רק לאחרונה סיפר חלק מסיפור חייו, כמו למשל שאת הגמר של 2005 נסע לראות במסעדה מאחר שלא הייתה לו טלוויזיה בבית. הוא נולד לאמא בת 16, שמתה כשהיה בן 15 בלבד. הוא חונך על ידי סבתו, שהייתה מנקה בתים למחייתה, וגם היא הלכה לעולמה בגיל מוקדם. הוא ישן על כריות שסודרו בסלון ביתה. הוא שיחק ראגבי בכדור מסמרטוטים. למבחנים הראשונים בקבוצה הוא הגיע בתחתוני בוקסר מאחר שלא היו לו מכנסיים קצרים אחרים.
"סיפור חייו הוא יוצא דופן", סיפר הניאני שימאנגה, שחקן הנבחרת לשעבר, "דורות קודמים של שחקני ראגבי שחורים לא קיבלו הזדמנויות, רק בגלל החוקים בדרום אפריקה. היום הוא חי את החלום של אנשים שבעבר לא קיבלו את ההזדמנות הזאת. הוא ניצל את ההזדמנות. הוא אדם טוב, איש צנוע. הוא מקדיש את זמנו לאנשים, אבל הוא נותר אותו אדם". השבוע, למשל, הוא שילם לאביו על כרטיס טיסה ליפן על מנת שיזכה לצפות ברגע השיא הזה. זו כמובן הפעם הראשונה בחייו שהוא יוצא מגבולות המדינה.
ראסי ארסמוס, מאמן נבחרת דרום אפריקה, הילל את הקפטן שלו. "קל לדבר על תקופות קשות ועל איך לשרוד בניסיון לקבל הזדמנות", אמר המאמן, "אבל זה קשה כאשר יש לך ימים שבהם אין לך מה לאכול, או כשאין לך איך להגיע לבית ספר, או כשאין לך נעליים לנעול. הייתה תקופה שבה לסייה לא היה מה לאכול, וכן, זה הקפטן שלנו, והוא זה שהוביל את דרום אפריקה לזכייה. זה מי שהוא".
קוליסי הוסיף ואמר ש"מאז שאני חי אני לא זוכר את דרום אפריקה ככה. עם כל האתגרים שיש לנו, המאמן אמר לנו שאנחנו כבר לא משחקים עבורנו יותר, אלא אנחנו משחקים עבור המדינה והאנשים הרחק בבית שצופים בנו, וזה מה שניסינו לעשות היום. אנחנו מעריכים את כל התמיכה. האנשים בטברנות, בחוות, ההומלסים והאנשים שבאזורים הנידחים. תודה לכולכם, אנחנו מעריכים את התמיכה. אנחנו אוהבים אותך דרום אפריקה, ואנחנו יכולים להשיג הכל עם נעבוד ביחד מאוחדים".