הרב אליהו סגל מבית חב"ד במזרח ראשון לציון ניגש אל ארטיום דולגופיאט ומתכוון לברך אותו לקראת אולימפיאדת טוקיו. מספר דקות לפני כן, סיים הבן הקטן של הרב הצעיר להדריך את דולגופיאט במצוות נטילת ארבעת המינים. נענוע והנפה של הלולב והאתרוג. דולגופיאט מרגיש מאוד נעים עם הפעולה ומסורת החג. "כשתעלה שם בטוקיו עוד כמעט שנה ותרגיש בלחץ, תחייך. רק תחייך", אומר הרב, "תאמץ חזק את שרירי הפנים ותדפוק חיוך שיוציא לך מהראש את כל הפחדים והחששות".
דולגופיאט מקשיב ומחייך מיד. רק לפני פחות משבועיים, כשהיה כבר בגרמניה לקראת אליפות העולם בהתעמלות מכשירים, הוא היה בטוח שהוא הולך להתרסק. באותם ימים של הכנה בשטוטגרט הוא לא חשב לרגע שיסיים את התחרות עם מדליית הכסף והכרטיס לטוקיו. "לא הצליח לי כלום בהכנה", סיפר כשנפגשנו בחמישי שעבר, "אמרו לי שאני מתרגש, אבל לא היה טעם להתרגש כי היינו שלושה ימים לפני התחרות. זה לא זמן להתרגש ובכל זאת לא הלך לי כלום באימונים שם. השתגעתי מזה".
אין איזה פסיכולוג לדבר איתו?
"אני לא מאמין בזה כי אני חושב שאם אתה מכניס לעצמך פסיכולוג לחיים, אתה לא יכול להשתחרר מהלחץ. יש לי מאמן וצוות ויש לי חברים שדיברתי איתם בטלפון והוציאו ממני את הסרטים שהיו לי בראש לפני התחרות. לא ידעתי כבר מה לא בסדר איתי, אבל גם החברה שלי וגם חבר שלי אילן, שהוא גם מתעמל, עשו את העבודה והרגיעו אותי שהכול בסוף יהיה בסדר. לשמחתי זה נגמר במדליית הכסף".
ספלי הקפוצ'ינו שלנו מוגשים לשולחן המוגבה בסניף של ארומה, לא רחוק מהבית שלו בראשון לציון. אני מציע לדולגופיאט להביא לו גם סוכר או סוכרזית. "כבר חצי שנה שאני שותה בלי", הוא מעדכן ואז מרחיב: "עד לפני שישה חודשים הייתי שם המון סוכר בקפה. נגמלתי. ההיכרות שלי עם קפה היתה לפני תשע שנים. הייתי בן 13, בסך הכול שנה בישראל, וטסתי עם אלכס שטילוב, שכבר היה שם דבר, ומתעמל נוסף מבוגר ממני למחנה אימונים ביוון. יצאנו איזה ערב לבית קפה ואני, מה לי ולקפה, ביקשתי שוקו חם. אלכס אמר לי שאין והציע שאנסה קפוצ'ינו. עוד שלפני שלגמתי לגימה אחת, שמתי שלוש כפיות סוכר וזה עדיין היה מר ולא טעים. אז הוספתי איזה שבע כפיות וכך שתיתי את הקפוצ'ינו הראשון שלי עם עשר כפיות סוכר. אלכס נקרע מצחוק. אחרי זה מיתנתי את הכמות אבל עדיין נהגתי לשתות קפה עם המון סוכר. עד לפני חצי שנה".
גם בלי הסוכר, המצב של דולגופיאט מתוק. לפני שבוע חזר מאליפות העולם בהתעמלות מכשירים בשטוטגרט כשעל הצוואר שלו מדלית הכסף. תוך שנתיים יש לו כבר שתי מדליות מאותו הצבע בתרגיל הקרקע באליפויות עולם. ב-2017 עשה זאת לראשונה במונטריאול. בשנה שעברה סיים רק חמישי באליפות העולם בדוחא על הקרקע ובשבת שעברה, כאמור, עשה זאת בפעם השנייה ובכך אף הצליח לרשום הישג שגם שטילוב לא הגיע אליו - שתי מדליות מכסף באליפויות עולם שונות כשהוא רק בן 22.
עשית את תרגיל הגמר שני מבין שמונה מתעמלים והבנת שהציון שלך מצוין 15.200. מה עובר בראש שלך בזמן שכל היתר עולים אחריך ומנסים לנשל אותך מהזהב?
"גם כשסיימתי את התרגיל והייתי ראשון כי הרוסי שלפניי לא עשה תרגיל טוב, עדיין לא הייתי בטוח שתהיה מדליה. בכל זאת, היו שישה מתעמלים אחריי וכולם ברמה מאוד גבוהה. העניין בהתעמלות הוא שבכל יום גם יכול להיות שיפוט אחר. כשקיבלתי את הציון הזה לא ידעתי אם שפטו אותי חזק או חלש".
אבל עוד רוסי היה אחריך ועוד שני סינים וכולם מפשלים ועושים תרגילים פחות טובים. מדלית הזהב התקרבה בצעדי ענק.
"מה שאני זוכר כשישבתי על כיסא המקום הראשון וחיכיתי לראות מה עושים הבאים אחריי, זה שהם היו מאוד מעצבנים. כולם התחילו כל כך טוב את התרגילים שלהם עם דרגות קושי גבוהות, ואני הייתי בטוח בכל פעם שאני נופל מהמקום הראשון, אבל אז הם פישלו ברגע האחרון של התרגיל וקיבלו ציון נמוך משלי".
ואז עלה הפיליפיני שהיה שביעי ואתה כבר יודע שיש לך מדליה, רק שעדיין אתה לא יודע באיזה צבע היא תהיה.
"לא חשבתי לרגע שהפיליפיני יעקוף אותי ויזכה בזהב. יומיים לפני הגמר במוקדמות הוא עשה תרגיל לא משהו וזכה לציון של 14.600 ובקרב רב הוא גם לא עשה תרגיל יוצא דופן. אמרתי לעצמי: 'מה הסיכוי שהוא יעבור אותי?'. פתאום הוא עשה הכול מושלם".
הוא מאוד נמוך. אולי זה היתרון שלו?
"אני 1.62 מטר והוא הגיע לי לחזה. אולי הוא אפילו 1.48 מטר כזה. אבל הוא עשה תרגיל מושלם. הוא עבר אותי ואני אומר לעצמי: 'יואו, איזו באסה'".
ידעת עוד לפני שהוא קיבל את הציון שאכלת אותה?
"כן. אני יכול להעריך ציון וידעתי שהוא עשה תרגיל טוב ויקבל ציון טוב".
היית שני בסדר ההופעה מבין שמונה. נראה לי אידיאלי, לא?
"אני דווקא תמיד אהבתי לעלות בין האחרונים, אפילו שאתה כבר יודע את התוצאות של האחרים וזה יכול להלחיץ".
אפרופו לחץ, נגמלת כבר מהלחצים בלילה לפני תחרות?
"אני לא חושב שאפשר להיגמל מזה".
אבל לא רואים את זה עליך במהלך התרגיל.
"אני לא מראה את זה, אבל ברור שיש המון לחץ. אגב, אני לא לחוץ ממישהו אחר, אלא רק מעצמי, האם אוכל לעשות את התרגיל שלי כמו שצריך".
לא עדיף לעלות ראשון מבין השמונה לעשות את התרגיל שלך ולסיים?
"אני ממש נגד להיות ראשון בסדר המתחרים. רק מציגים אותך ואחרי עשרים שניות אתה כבר צריך להתחרות. אתה אפילו לא מצליח להתרכז. קח את ניקיטה נאגורני, הרוסי שהיה לפניי. הוא זכה בתואר אלוף העולם בקרב רב. לא נתנו לו לעלות למשטח לפני שהציגו את כולם, למרות שהוא היה ראשון בסדר וכבר הדליקו לו זמן. לא היה לו אפילו אוויר להתרכז והוא ישר יצא לתרגיל שלו. הוא מאוד כעס על זה אחר כך ואמר שלא נתנו לו בכלל להתרכז לפני התרגיל. הוא שם מגנזיום על הידיים וממש רץ לעשות את התרגיל. הוא אמר לי: 'ראית מה עשו לי? לא נתנו לי בכלל להתרכז'. בקיצור, להיות ראשון זה הכי גרוע. גם מלהיות שני פחדתי. אני אוהב לבוא לאולם ולהיכנס לאט לאווירה. גם כשני חששתי שלא אצליח להיכנס לעניינים, אבל בסופו של דבר זה היה בסדר כי התרגיל היה טוב".
כל אחד מהשמונה בגמר היה יכול להיות על הפודיום במקומך?
"כל אחד וגם אלה שלא עלו לשמיניית הגמר היו טובים. זה מאוד תלוי ביום שאתה תופס ובתרגיל שאתה נותן".
כשהפיליפיני עקף אותך וירדת למקום השני היית יותר מאוכזב או יותר מאושר שיש לך שוב מדלית כסף?
"בהתחלה הייתי מאוד מאוכזב. הרי נשארו שני מתעמלים ובטח לא חשבתי שהפיליפיני יעקוף אותי. כשעליתי לפודיום לטקס קיבלתי זבנג של שמחה והבנתי שאני מקום שני בעולם. אמרתי לעצמי: 'מה אתה מתאכזב על מקום שני בעולם? מה קרה לך ארטיום?'. אחרי הפודיום כבר השתלטה עלי שמחה גדולה שהחליפה את רגש האכזבה באותו רגע שירדתי למקום השני".
אמרה המאמנת אלה סמופאלוב על לינוי אשרם: "אשרם זה מותג עולמי". גם ארטיום דולגופיאט זה מותג עולמי?
"אני חושב שכן. אפשר להגיד שארטיום דולגופיאט הוא מותג בהתעמלות קרקע. אני לא אומר שהשם שלי הולך לפניי, אבל יודעים בענף הזה שאני מתעמל טוב מאוד בקרקע, מסתכלים עלי אחרת ממישהו לא מוכר. מתעמל אלמוני צריך לעשות תרגיל ממש חזק כדי לקבל ציון גבוה. אותי כבר מכירים ואני חושב שזה כן עוזר לי כי יודעים מה אני שווה בקרקע".
לפעמים יוצא לך לרדת מתרגיל ולהרגיש רע ואז לראות ציון גבוה?
"המון פעמים. אני בכלל לא זוכר את התרגיל שלי עד שאני רואה אותו שוב בווידאו. אם אני זוכר משהו מהתרגיל זה רק את הדברים השליליים שהיו בו. את החיובי אני לא זוכר ואז אני הרבה פעמים מקבל ציון גבוה בלי שהייתי מוכן לזה".
עוד משהו שמאפיין אותך לעומת מתעמלים אחרים זה שאתה לא מנופח בשרירי החזה והידיים. אתה יושב כרגע בטי שירט וספק אם מישהו יאמין כאן בבית הקפה שאתה סגן אלוף העולם בהתעמלות קרקע.
"זה עניין של גנטיקה. אני חושב שאצלי זה יותר טכני מכוח, אני אולי פחות כוחני אבל יותר טכני. בשבילי הכי קשה זה טבעות כיוון שזה מכשיר שמבוסס כמעט כולו על כוח. לכן, כאשר אני עולה לטבעות אני עושה רק אלמנטים של טכניקה ותנופה. סינים ובעיקר יפנים, אין להם מאסה בכלל ברגליים ולכן קל להם בטבעות. הם לא שוקלים כלום והידיים מחזיקות. אצלי הרגליים יחסית כבדות ולכן קשה לי להחזיק את הגוף בטבעות".
אתה תתחרה בקרב רב באולימפיאדה בטוקיו?
"קשה לי להאמין. אני לא חושב שאתחרה בקרב רב. אני רוצה להתרכז בעיקר בקרקע. לא בטוח שאני יכול להיכנס לגמר ב-24 מתחרים בקרב רב. בשביל מה אני צריך את התחרות קשה הזו אם אין לי יותר מדי סיכוי להיכנס לגמר? זה סתם להרוג את עצמי פיזית. גם עכשיו מאוד פחדתי מהקרב רב כי הקרקע היה רביעי וחששתי שזה ישפיע עלי לרעה, אהיה עייף ואז לא אעשה תרגיל טוב בקרקע ולא אעלה לגמר. אם לא ארים את עצמי בחודשים הקרובים לדרגה יותר גבוהה בכל המכשירים, לא אמצא סיבה לעשות את הקרב רב בטוקיו ואלך על הקרקע וסוס הסמוכות שהוא גם מכשיר שאני אוהב. אני חושב שגם אלכס לא יילך על הקרב רב, אלא על קרקע, סוס ומתח".
אתה מנסה בכל הכוח לשפר את עצמך בכל המכשירים כדי להתחרות בקרב רב?
"אני לא בטוח שאני רוצה כי באחרונה כשניסיתי בתחרויות לעשות קרב רב ולהתחרות בכל ששת המכשירים, סבלתי מהתכווצויות בשרירים. באליפות ישראל לא מזמן התכווצו לי השרירים בקרב רב וירדתי מהתחרות. בטבעות התכווצו לי התאומים ופרשתי".
אז אתה מכיר את המגבלות שלך?
"זה כבר נהיה גם פסיכולוגי קצת ולכן חששתי קצת מהקרב רב באליפות העולם האחרונה, כי פחדתי שאגיע לתרגיל הקרקע החזק שלי וייתפסו לי השרירים. בסוף זה הלך בסדר, לשמחתי".
עכשיו, כשאתה משוחרר מהצבא, יש יותר זמן לאימונים?
"כן, ברור. השתחררתי בחודש יוני האחרון ועכשיו יותר קל להתאמן ולנהל את שגרת היום שלי כשאני לא חייל. כל יום אני באימון ומרגיש יותר ערני וחזק מאשר בתקופה שהייתי עובד רס"ר וצבעתי או גרפתי עלים".
לפני שנתיים, כשדולגופיאט זכה בסגנות אליפות העולם במונטריאול, הוא לקח את המענק בסך 100 אלף שקל ועשה לו פה חדש. בגלל בעיה גנטית, כבר בגיל מאוד צעיר לא היו לו שיניים טובות בפה, כך שהכסף הלך כדי לעשות שיניים חדשות ולתת לו בריאות לפה ולחניכיים.
מה תעשה עכשיו עם המענק שתקבל?
"אני מניח שזה יעזור לי לנהל את החיים הכלכליים יותר טוב. בסך הכול, יש לי ספונסרים טובים כמו בנק הפועלים והונדה של יעקב שחר, שדאג לי לרכב אחרי המאזדה הישנה שהיתה לי. בשנה האחרונה גרה איתי החברה שלי מריה מבלארוס, שרק עכשיו קיבלה כאן ויזת עבודה. בשנה האחרונה גרנו יחד בשכירות כשהיא לא עובדת וכל הנטל הכלכלי היה עלי, כך שמעכשיו יהיה יותר קל כי היא גם תצא לעבוד ותנצל את האנגלית והאיטלקית שלה. גם הכסף שייכנס על הזכייה יעזור לנו. סך הכול, כמו שאתה מבין, אין לי תלונות".