דלת מסתובבת בשם טום שלח

בווידאו: התגובות לניצחון של בית"ר ירושלים

כמו בכל יום ראשון - נסכם את מחזור שבת באמצעות שלושה חלקים, שלוש מכסות מילים: בקטע המרכזי אסור לנו לעבור 500 מילה, בקטע המשני יש הגבלה של 100 מילים, והקטע האחרון-חביב: 10 מילים. חרגנו? דווחו עלינו.

חשבתם פעם עד כמה הדברים הכי גדולים בחיים שלכם הושפעו מהרגעים הכי קטנים? כמו ב"דלתות מסתובבות", למשל, שם עלילת הסרט מפוצלת לשני תסריטים - באחד גווינת' פאלטרו לא מאחרת לרכבת ובשני כן, באחד תופסת את החבר בוגד ובשני לא, באחד מתארסת לבחור שפגשה ברכבת ובשני, באחד היא מ… טוב, חלאס ספוילרים, אבל זו הפילוסופיה - האם כל חייה הושפעו מאותה נסיעת רכבת?

קחו למשל את אלכס פרגוסון - לדלת המסתובבת שלו קוראים מארק רובינס. בינואר 1990 יצאה מנצ'סטר יונייטד למשחק גביע מול נוטינגהאם פורסט ובתקשורת דיווחו שאם תפסיד, המנג'ר הסקוטי יאבד את משרתו. אבל רובינס עשה 0:1, יונייטד ניצחה ומאוחר יותר אף זכתה בגביע, תואר ראשון מתוך 38 של פרגי, לא כולל את הסר. לכו תדעו מה היה קורה עם אחת הקריירות הכי מעוטרות בתולדות הכדורגל, כשהדלת של רובינס היתה מסתובבת לכיוון של אין גול, ואין ניצחון, ומפוטר פרגוסון.

קחו למשל את גרג פופוביץ' - לדלת המסתובבת שלו קוראים אייברי ג'ונסון. בפתיחת העונה המקוצרת של 1998/99 הספרס נראו רע והמאזן היה שלילי, 8:6, כשהם יצאו לקראת משחק ביוסטון - שהוגדר כקריטי. הפוינט גארד ג'ונסון כינס אסיפת קבוצה והבהיר לחבר'ה שאם לא יתעשתו, ביחד, פופ כנראה יילך. הספרס ניצחו ביוסטון, ניצחו 18 מ-20 המשחקים הבאים וזכו בסוף השנה באליפות - לכו תדעו מה היה קורה לאחת הקריירות הכי מעוטרות בתולדות הכדורסל אם הדלת היתה מסתובבת לכיוון אין פגישה ואין ניצחון ביוסטון ופופוביץ' הביתה.

ככה זה - מאחורי הדברים הכי גדולים בחיים עומדים הרגעים הכי קטנים.

אולי בעוד 25 שנים, במקרה שניסו אביטן יהיה חבר בהיכל התהילה של מאמני ארצנו, ניזכר בערגה בטום שלח. איך אז, במשחק ה-12 שלו על קווי הפועל תל אביב, ואחרי 11 משחקים בלי ניצחון, הגיעה כפר סבא לבלומפילד והנרטיב היה שאם הפעם ניסו לא מנצח, די, אין סיכוי שיישאר. וכפר סבא הובילה, והירש השווה, והרי גם תיקו זה זיפט - להפועל כבר היו שלושה כאלה בבית, בשלושה משחקים. אבל אז הגיע הנכד והבן שלח, שכבר הכריע, לכאורה ובעקיפין, קריירות של מאמנים, ובדקה ה-93, סתם, בלי סיבה, מכלום, בישל באמנות לדמארי - שלא כבש מאז דצמבר שעבר. והאדומים ניצחו, לראשונה העונה, ב-19 באוקטובר, לא יאומן כי יסופר.

השער פירק את אביטן, הוא פרץ בבכי, אולי לא רק חגג את הניצחון אלא את הישארותו בתפקיד ואת הפוטנציאל לחברות בהיכל התהילה בעוד 25 שנה של כדורגל. אבל לצערו, נכד המריבה טום שלח הוא אמנם דלת מסתובבת קלאסית, אבל כנראה שלא שלו. אולי של מסאי דגו, אולי של אופיר חיים, בטח של הפועל כפר סבא. לא של אביטן. הפועל תל אביב אמנם ניצחה, אבל היא נראתה כמו שהיא נראית כל העונה, ומה לעשות, עם כמה שמובן התסכול שפרק אביטן בדמות הדמעות, זה גם סימן לכמה שחורה היתה התקופה שלו בקבוצה עד כה. ולצד הנסיבות המקלות בדמות התנהלות המועדון, הוא היה צריך להוציא יותר יותר עד עכשיו, וקשה לראות שינוי מקצועי אך ורק בגלל זריקת האנרגיה, לכאורה, שהושגה אמש. התחזיות רק נהיות פסימיות יותר כשחמשת המשחקים הבאים של אביטן הם מול הפועל חיפה (ח), מכבי חיפה (ב), קרית שמונה (ח), בית"ר ירושלים (ב), מכבי תל אביב (ח). לכו תבטיחו שהוא שורד את הרצף הזה. בטח כשנכון לעכשיו באף אחת מהקבוצות הנ"ל לא משחק טום שלח.

אם מדיניות הרכש של הפועל באר שבע היתה מוכוונת "רעב", את הרכש הראשון שלה היא ביצעה כבר ביוני - כשנייג'ל האסלביינק חזר מחופשת הקיץ מצאו במועדון 'מישהו אחר'. מחויב יותר. רעב יותר לכדורגל. באופן אירוני, רעב לאוכל כנראה לא היה חסר להולנדי, שסבל מבעיות משקל. בקיץ לקחו אותו הדרומיים כפרויקט. בבאר שבע עורכים אימונים מיוחדים רק לו, שוקלים אותו כמעט כל יום, והוא נראה אחרת - גם על המגרש. אתמול כבש שער ניצחון שהשאיר את באר שבע בפסגה, שער חמישי שלו בליגה והשישי בכל המסגרות, ובעונה בה מתקשים למצוא יותר משלושה סקוררים יציבים בליגת העל, נראה שלברק בכר יש שניים.

"מיכאל אוחנה", "מיכאל אוחנה", "מיכאל אוחנה", "מיכאל אוחנה". גדי קינדה.

orenjos@walla.co.il