בווידאו: רוטנשטיינר מדבר אחרי ההפסד
1. לא יודעים להוביל
לפני זמן מה אחד מאנשי הנבחרת בעבר קיבל הזמנה: רוטנשטיינר רוצה לפגוש אותך, אמרו לו. תאריך טרם נקבע אבל האיש התכונן וניסח מסמך ובו העקרונות הכי חשובים, לשיטתו, להבנת הכדורגל הישראלי ולשיפורו בעתיד. אחת הכותרות של אחד הקטעים היתה "הרצון לנצח". הרגשתי את זה כשחקן - על המגרש ומחוצה לו - הוא כתב. גם עכשיו, כשאני צופה בנבחרת ישראל מהבית, אני עדיין מרגיש את זה. והוא פירט: כשאנחנו עולים ליתרון אנחנו מפסיקים ליזום ומחכים שהמשחק ייגמר. אני מבין שזה מנטלי, כתב, שמרוב רצון לנצח אנחנו פשוט רוצים שהמשחק ייגמר באותו הרגע. לפעמים המשחק הופך בנקודה זו לעול, משהו שאנחנו צריכים לסיים. הוא סיים את המסמך.
בשלושת המשחקים האחרונים, בלי ספק החשובים ביותר בקמפיין הזה, נגד דרגים 5, 4 ו-2, שניים מהם בחוץ - נבחרת ישראל הוליכה. נגד מקדוניה שער היתרון של זהבי החזיק תשע דקות; בסלובניה שער היתרון של זהבי החזיק ארבע דקות; באוסטריה שער היתרון של זהבי החזיק שבע דקות. ביחד: 20 דקות יתרון בגן עדן, שלושה משחקים בהם הובלנו ויכולים היו להסתיים עם תשע נקודות והיה מצוין לו היו מסתיימים עם חמש, הסתיימו עם נקודה. ענקית. למחשבה:
אנחנו לא יודעים להתמודד עם יתרון. כשאנחנו כובשים, אנחנו לא משחקים, אנחנו מחכים שהמשחק ייגמר. אנחנו מקווים שהוא ייגמר. והוא נגמר, אבל אז אנחנו כבר לא מובילים.
את זה אנחנו סופית מבינים אחרי הבומבה של אמש, השלישית ברציפות. אנחנו לא אנשי מקצוע. לא שיחקנו בנבחרת ישראל. האיש שקיבל הזמנה עקרונית לפגישה כתב את זה לפני אוסטריה, לפני סלובניה, לפני מקדוניה. לעזאזל, הוא בטח כתב את זה לפני שהתחיל הקמפיין, במצגת שהכין לקראת הדייט עם האוסטרי.
פגישה שמעולם לא התרחשה. רוטנשטיינר לא חזר אליו.
אולי בכלל עדיף לחזור לפסיכולוג.
2. בן הרוש לא אשם
הראיון של הרצוג אחרי סלובניה היה כל כך חזק כי הוא בא מהבטן והיה נכון. וכן, לפעמים זרים יכולים להגיד כאן את מה שישראלים לא יכולים, וזה בסדר. הרצוג צריך לקבל חוזה לקדנציה נוספת, לפני ואחרי המשחק בווינה, אבל אתמול הוא היה צריך לעשות ראיון כזה ולצרוח על עצמו. 'שוב הפסדנו, שוב ספגנו שלושה שערים, שוב היינו לא מקצוענים - אבל הפעם זה אני, אנדי, וזה לא מצחיק יותר'.
מתנצל, אבל אין דרך עדינה לכתוב את זה: להכניס את עומרי בן הרוש במקום כזה במצב כזה למשחק כזה זה לא פחות חמור ואולי יותר מאשר לנסות להעביר בין הרגליים בדקה ה-90. זה היה חילוף סטנדינג אוביישן, רק הפוך: המשחק לא נגמר ולכן אתה מוציא שחקן, אתה מכניס שחקן ולכן המשחק נגמר.
אין לי שום הבנה אמיתית לגבי הסיבה שבן הרוש קיבל כל כך הרבה צ'אנסים בכל כך הרבה רגעים יוקרתיים, יש לי הנחה שזה קשור לאיך שהוא נראה בחולצה צמודה (והוא נראה נהדר). אבל בן הרוש הוא בלם בינוני בסטנדרטים ישראלים, בקריירה שהצליחה הרבה מעבר למשוער (ועל כך, בלי ציניות, כל הכבוד לו). מגן שמאלי הוא בטוח לא.
זה שמאמנים טובים מאוד נפלו בזה לפניו, לא אומר שהרצוג צריך לקפוץ ראש לבריכה הריקה הזו. גם מבין אלו שזימן וגם מבין רבים שלא, יש ראויים יותר להחליף את טאלב טואטחה בדקה הזו. בן הרוש כמגן שמאלי זה לא הגנה ולא התקפה, וכשהוא תקוע באמצע אחרי מצב נייד, הוא באמת תקוע. הוא הפך בעל כורחו לסמל של המשחק הזה, כפי שכיאל הוא סמל המשחק הקודם. אבל בן הרוש מקבל את תואר הסמל שלא בצדק. כי הוא לא אשם. הוא לא השחקן שהעביר בין הרגליים כאן, הוא הכדור. השחקן הוא הרצוג, והרצוג אשם. ובגלל שבפלייאוף ליגת האומות לא יחכה לישראל גן עדן של כדורגל ולא משחקים שם עם בלמים מנבחרות אחרות, הרצוג יצטרך איכשהו למצוא פתרון לחרפה ההגנתית שהיא נבחרת ישראל - ההגנה התשיעית באירופה כיום. מהסוף.
3. הרצוג, תעשה סוזה
באימון בשפיים ביום ראשון ערן שדו - המאמן של זהבי, האישי ובגוואנגז'ו, מאמן הכושר של נבחרת ישראל - אטם את כל השער והשאיר חורים רק בפינות. זהבי סיפר שמה שהוא הכי אוהב באימונים של שדו זה שהם מדמים משחק. תמיד. לא רצים לשם הריצה, לא מוסרים לשם המסירה. כשזהבי לא פגע בפינה השמאלית-עליונה פעמיים ברציפות בשפיים, שדו זרק לו 'אתה לא מדויק'. זהבי השיב 'במשחק זה יהיה מדויק, זה מה שחשוב'.
אין כבר הרבה מה לומר על הרמה שאליה הגיע זהבי, בשנתו הטובה בקריירה, בלי ספק בכלל. ספציפית לגבי טכניקת הבעיטה. הוא היה לא-רע בתחום אבל שדרג אותו לרמה עולמית. כן, עד כדי כך. היכולת שלו לבעוט מהמקום מ-25 מטר ברמת דיוק כזו שייכת למעט מאוד אנשים בעולם. כן, עד כדי כך.
זהבי סוחב את הנבחרת הזו בקמפיין הזה - לא רק עצוב לחשוב מה יהיה אחריו אלא מה היה קורה כאן בלעדיו - ועכשיו נותרה לקמפיין הזה מטרה אחת.
כשמכבי תל אביב של פאולו סוזה הבטיחה אליפות, המאמן אמר באסיפה לקראת משחק פרוטוקול מול קרית שמונה: "יש לנו עוד מטרות, עוד לא סיימנו, אל תורידו את הרגל מהגז". השחקנים לא הבינו על מה הוא מדבר. "כולכם זכיתם באליפות", המשיך הפורטוגלי, "אבל יש כאן שחקן שמתחרה על הישג אישי. אתם צריכים לעשות *הכול* כדי שזהבי יכבוש יותר מדמארי ויוכתר כמלך השערים".
עצוב אך אמיתי, זו מטרה ראויה לקמפיין מוקדמות זה. באסיפה המסכמת מול לטביה, שם כבש זהבי שלושער בחוץ, הרצוג צריך לנאום א-לה סוזה ולומר: כולכם הודחתם מהבית הזה אבל יש כאן שחקן שמתחרה על הישג אישי. אתם צריכים לעשות *הכול* כדי שזהבי יכבוש יותר מדזויבה ויוכתר כמלך השערים". החלוץ הרוסי, אגב, התפחלץ באוזני העיתונאים כששמע שזהבי שוב כבש. "מה הוא אוכל שם?!", שאל.
תארים אישיים הם גם כבוד לאומי, בטח שאת המטרה הקבוצתית לא השגנו למרות ערן זהבי. זה הישג נהדר, אולי אפילו היסטורי, תלוי על איזה מספר ייעצר זהבי - ובמונחים מקומיים, מלך שערים ישראלי של שלב הבתים זה הרבה יותר ממה שמגיע לנו.
orenjos@walla.co.il
