בווידאו: אלכסיס סאנצ'ס מוצג כשחקן אינטר
זה קרה בדיוק לפני 24 שנה, ב-12 בספטמבר 1995. ברצלונה התארחה אצל הפועל באר שבע באצטדיון וסרמיל הישן במסגרת הסיבוב הראשון בגביע אופ"א וניצחה 0:7. בישראל התלהבו בעיקר בביקורם של יוהאן קרויף ולואיס פיגו, בקטלוניה התמקדו מההרכב המהפכני של המאסטרו ההולנדי ששלח לקרב כישרונות רבים מהאקדמיה. הבולט שבהם, עם ראש מגולח ומוח כדורגל נדיר, כבש את השער הראשון והצית את הדמיון. היה זה איבן דה לה פניה, הוא כונה "בודהה הקטן", ועל שמו נקראה כל חבורת הצעירים המוכשרת שפרצה לתודעה בעונת 1995/96. ואולם, קרויף עצמו אהב במיוחד לטפח את אלברט סלאדס - שחקנו האהוב ביותר מלה מאסיה.
דה לה פניה היה גאון, וכולם ראו זאת והתאהבו בו, אך לדעת קרויף הוא נטה לעתים לסבך את המשחק. "איבן שבוי בקונספציית המסירה המושלמת", ביקר המאמן, וממש לא עשה חיים קלים לבודהה הקטן. "כדורגל הוא משחק פשוט, אבל הכי קשה לשחק פשוט" - זה הרי אחד הציטוטים המפורסמים ביותר של ההולנדי. וסלאדס, לעומת דה לה פניה, שיחק פשוט. זה בא לו טבעי - לקבל את הכדור ולשחרר אותו מידית, עדיף בנגיעה אחת. לא צריך מסירה מושלמת - מספיק מסירה טובה ומדויקת. צריך רק לדאוג שהכדור יונע בקצב.
הפריצה של צ'אבי גרמה לעזיבתו
הוא לא היה גאון, אולם היווה מודל אידיאלי בעיני קרויף בקישור האחורי. כך שיחק פפ גווארדיולה, וסלאדס הפך למחליפו המועדף. אחרי בכורה בצמד המפגשים מול באר שבע, הבוס היה אמיץ מספיק להעניק לנער הופעת ראשונה בליגה הספרדית דווקא בקלאסיקו מול ריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו כסוג של מתנה ליום הולדתו ה-20. עם אמון כזה, השמיים הם הגבול.
ההערכה הייתה הדדית, כמובן. בכל הזדמנות שניתנה לו עד עצם היום הזה, הדגיש סלאדס את עוצמת רעיונותיו של קרויף, את תרומתו לכדורגל - וגם את השפעתו על הקריירה האישית שלו. "יוהאן הוא המאמן החשוב ביותר בחיי. שיחקתי עבורו רק במשך עונה אחת, אבל הוא זה שהעניק לי את ההזדמנות, סמך עלי וגיבה אותי. ממנו למדתי הכי הרבה. הפילוסופיה שלו היא המצפן שלי". לו היה שיתוף הפעולה נמשך זמן רב יותר, סביר כי היה סלאדס הופך לדמות מפתח בקאמפ נואו לשנים ארוכות, אולם קרויף פוטר כידוע במאי 1996, והחיים הלכו בכיוון אחר לגמרי.
תחילה, התבסס בובי רובסון על סגנון אחר לגמרי ולא ספר את סלאדס כלל. לואי ואן חאל, שהחליף את האנגלי בקיץ 1997, דווקא ראה בבוגר המקומי נכס חשוב. לאור הפציעות של גווארדיולה, הפך סלאדס לבאנקר בהרכב שדהר לאליפות, והצטיינותו אף גרמה לזימונו לסגל הספרדי למונדיאל בצרפת, שם הודחה הנבחרת באופן סנסציוני בשלב הבתים. בעונתו השניה של ואן חאל, הוא כבר אלתר ושיבץ את סלאדס בעיקר כמגן ימני, היחסים בין השניים עלו בשלב מסוים על שרטון, והקשר נדחק אל מחוץ למועדון ב-1999. ואן חאל בחר, בצדק רב - במיוחד בראיה לאחור, לקדם את צ'אבי הצעיר ולא ראה את סלאדס בתכניותיו. דרכו בקאמפ נואו האהוב הסתיימה, אם כך, לפני שני עשורים.
הובא לריאל מדריד כיורשו של רדונדו
"לא רציתי לעזוב, אבל נקלעתי למצב מוזר. הייתי במשבר, וניסיתי להתמודד איתו בדרך הטובה ביותר. תמיד כדאי להתמקד בהיבטים החיוביים", סיפר סלאדס בדיעבד, אחרי שתלה את הנעליים. וההתמודדות הובילה אותו לקבל את ההצעה של ריאל מדריד. כי הרי אם אין לך עתיד בבארסה, אין סיבה לוותר על הצ'אנס במועדון הענק השני במדינה רק בגלל הרגש. כאשר גדל סלאדס בלה מאסיה, הוא ראה במיכאל לאודרופ אליל קרוב לשלמות. האמן הדני "חצה את הקווים" למחנה האויב ב-1994 אחרי שהסתכסך עם קרויף. אם ללאודרופ מותר, ברור שגם לסלאדס מותר. המגעים הראשוניים לא צלחו, אגב, כי גורמים בהנהלת ריאל טענו כי אינו מתאים מקצועית, אך אחרי עונה טובה בסלטה ויגו הגישה השתנתה, והקשר חתם בברנבאו בקיץ 2000.
העובדה כי במקביל עשה את הדרך למדריד כוכב ברמתו של לואיס פיגו, ועוד ישירות, הפכה את המעבר של סלאדס למשני בעיני האוהדים הקטלונים. פיגו הוגדר כבוגד האולטימטיבי, וכל האמצעים היו כשרים במלחמה נגדו בביקורו הראשון בקאמפ נואו בחולצה הלבנה באוקטובר 2000. סלאדס, אשר השלים אף הוא 90 דקות מול המועדון בו צמח, זכה למזלו ליחס עוין הרבה פחות בשל כך - הוא היה רק דמות שולית בסרט רווי דרמה ואמוציות.
המטרה המוצהרת הייתה להשתמש בסלאדס כיורשו של פרננדו רדונדו בקישור המרכזי, אך זה היה קצת גדול עליו. הקטלוני היה רק שחקן רוטציה עבור ויסנטה דל בוסקה, ואולם, בשורה התחתונה, הוא זכה באליפות בעונתו הראשונה במדים החדשים, וכך השלים שלוש אליפויות בארבע שנים. רק פיגו יכול היה להתגאות במאזן זהה. הוא אף התכבד לזכות בליגת האלופות. הוא אף זכה ב-2002 בליגת האלופות, והיה שותף מלא בדרך לגמר אם כי לא שותף בו. כבר אז אפשר היה לומר כי החלטתו לחתום במדריד השתלמה, ומעולם לא היו לו חרטות. אוהדי ברצלונה לא ראו זאת כך, כמובן, אך העובדה כי לא מדובר בכוכב מרכזי גרמה לעוצמת סלידה נמוכה יחסית. סלאדס הוא אולי עריק, אך לא אויב האומה.
פוטר עם לופטגי אחרי תבוסה בקלאסיקו
אולי בשל כך עבר ביקורו האחרון בקאמפ נואו כמעט ללא תשומת לב תקשורתית. סלאדס הגיע לשם בשלהי אוקטובר כעוזרו של ג'ולן לופטגי בריאל מדריד, לקלאסיקו שהוגדר כגורלי עבור המאמן האורח. ואכן, תבוסה 5:1 הובילה לפיטוריו של הבאסקי, ויחד איתו שוב נפרד מברנבאו גם סלאדס. מאז הוא חיפש תעסוקה וגישש באמצעות סוכניו אצל מספר קבוצות, אך המגעים לא הבשילו. כעת, בעיתוי מוזר במיוחד, הוא דווקא קיבל ג'וב מסקרן במיוחד כאשר החליף את מרסלינו על הקווים של ולנסיה.
החלטתו של הבעלים פיטר לים לפטר את מרסלינו לא הפתיעה את העיתונאים שמסקרים את המועדון ומודעים היטב למתח הבלתי נסבל ששרר בין השניים. ואולם, התזמון אבסורדי בכל קנה מידה - שלושה ימים בלבד לפני הקרב נגד ברצלונה, פחות משבוע לפני המפגש עם צ'לסי במחזור הראשון בליגת האלופות. אם היה ברצונו של לים להעזיב את המאמן, הוא יכול היה לעשות זאת בקיץ, או לכל המאוחר בפתיחת פגרת הנבחרות האחרונה. לסלאדס לא נותר זמן, בלשון המעטה, להתאקלם ולהכיר את חניכיו החדשים, והוא חייב לקפוץ הישר למים העמוקים.
האתגר נראה עצום, ובשבת עלול סלאדס להיתקל במבטים כועסים מכל הכיוונים. אוהדי בארסה ייזכרו בבגידה ויכינו לקטלוני קבלת פנים צוננת עם שריקות בוז. אוהדי ולנסיה זועמים על לים ולוקחים באופן ברור את הצד של מרסלינו אשר שיקם את הקבוצה בתנאים קשים, הצעיד אותה להעפלה לליגת האלופות במשך שנתיים רצופות, ואף הניף תואר ראשון מזה 11 שנה כאשר ניצח את ברצלונה בגמר גביע המלך. סלאדס לא נתפס כתחליף הולם, וגם השחקנים אשר נהנו ממערכת יחסים מצוינת עם מרסלינו עלולים להתייחס בחשדנות לאיש שהונחת במקומו. סלאדס יהיה שם לבדו מול כולם.
עמוק בפנים, הוא עדיין בלאוגרנה
ואולם, הוא עדיין מעדיף להסתכל על היבטים חיוביים בכל סיטואציה, והפעם ההיבטים האלה ברורים כשמש. התנאים ממש לא פשוטים, אך הוא קיבל הזדמנות להוכיח את עצמו על הבמה הגדולה, והנסיקה תהיה קלה הרבה יותר אם יצליח. לאור הציפיות הנמוכות, אין לו מה להפסיד - והציפיות דווקא נמוכות מדי, ולא בצדק. סלאדס נחשב למאמן חסר ניסיון, אך הוא עבד במשך שנים ארוכות עם נבחרות ספרד הצעירות, בעיקר הנבחרת ספרד עד גיל 21. הכשרונות הצעירים נהנו לעבוד איתו, והוא נבחר לתפקיד בעיקר בזכות התאמתו לסגנון שמנסה ספרד לפתח לאורך כל הגילאים עד הנבחרת הבוגרת - והוא מבוסס בעיקרו על המודל ההולנדי-קטלוני, דהיינו המודל של קרויף.
והרי סלאדס היה ונשאר קרויפיסט טהור בנשמתו. כמו קרויף, נוהג סלאדס להדגיש: "הכדור צריך לרוץ מהר יותר מהשחקנים". הוא גורש מברצלונה לפני 20 שנה, אך הוא יליד העיר, ועמוק בפנים הוא היה ונשאר בלאוגרנה. בנבחרות הצעירות, הוא נהג להעניק לשחקניו חופש פעולה ועודד אותם לפתח יצירתיות ולחשוב בעצמם. במובנים רבים, גישתו הפוכה מזו של מרסלינו אשר אוהב להפוך את פעולות שחקניו לאוטומטיות. יש יתרונות וחסרונות לשתי האסכולות, אך ייתכן שהדרך של סלאדס תטיב עם כוכבי הסגל הנוכחי של ולנסיה, והתוצאות יעלו על התחזיות. הבכורה על אדמת ברצלונה לא תעניק יותר מרמז דק לבאות, אך היא בכל זאת סמלית.
היא סמלית בעיקר כי האוהדים שימלאו את קאמפ נואו יראו תלמיד נאמן של קרויף דווקא על הספסל שמנגד. הם יראו את האיש שגדל לצד גווארדיולה על המגרש, למד ממנו בכל מובן אפשרי, ומגדיר אותו כיום כמאמן הכי קרוב אליו אידיאולוגית. הם יראו בחור קטלוני בוגר לה מאסיה, אשר על אף המעברים לריאל, לא איבד את זהותו. הזהות הזו חסרה כיום לברצלונה בעידן ארנסטו ואלוורדה, וביציעים מרגישים זאת. אם הקדנציה המשמעותית הראשונה בוולנסיה תוכתר בהצלחה עבור סלאדס, הוא עשוי להפוך לאלטרנטיבה מרתקת במיוחד לאימון ברצלונה בעתיד. מי יודע, אולי הבן הגולה עוד ישוב הביתה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
ליגה ספרדית 2019/20
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 ריאל מדריד38 26 9 3 25-70 87 2 ברצלונה38 25 7 6 38-86 82 3 אתלטיקו מדריד38 18 16 4 27-51 70 4 סביליה38 19 13 6 34-54 70 5 ויאריאל38 18 6 14 49-63 60 6 ריאל סוסיאדד38 16 8 14 48-56 56 7 גרנאדה38 16 8 14 45-52 56 8 חטאפה38 14 12 12 37-43 54 9 ולנסיה38 14 11 13 53-46 53 10 אוסאסונה38 13 13 12 54-46 52 11 אתלטיק בילבאו38 13 12 13 38-41 51 12 לבנטה38 14 7 17 53-47 49 13 ויאדוליד38 9 15 14 43-32 42 14 אייבר38 11 9 18 56-39 42 15 בטיס38 10 11 17 60-48 41 16 אלאבס38 10 9 19 59-34 39 17 סלטה ויגו38 7 16 15 49-37 37 18 לגאנס38 8 12 18 51-30 36 19 מאיורקה38 9 6 23 65-40 33 20 אספניול38 5 10 23 58-27 25