דניס רודמן נפתח: כך מייקל ג'ורדן קטע את השושלת של שיקגו בולס

בווידאו: דניס רודמן מספר על האיומים שקיבל על חייו

דניס רודמן, אחד משחקני הכדורסל הצבעוניים ביותר שידע ה-NBA, השיג לא מעט במהלך הקריירה שלו, כאשר זכורה ביותר תקופתו בשיקגו בולס בין השנים 1995 ל-1999. ב-14 העונות בהן שיחק בליגה, זכה בחמש אליפויות, כולל תקופה בלתי נשכחת ב"באד בויז" של דטרויט פיסטונס. ב-2011, עשור אחרי שפרש, רודמן, שבתור נער גר ברחובות דאלאס, נכנס להיכל התהילה של הליגה.
כעת סרט של ESPN בסדרת "30 על 30" ("Rodman: For Better or Worse") מנסה לפענח את חייו של הכוכב הצבעוני, הפרובלמטי, מי שהיה כדורסלן נהדר ואדם גדוש בבעיות ופרובוקציות. לקראת הסרט הוא התראיין בארה"ב וסיפר קצת על סיפור חייו.

רודמן דיבר על אחת מנקודות המפנה בחייו - ניסיון ההתאבדות שלו בשנות ה-90. "באותם ימים רק רציתי להיות נאהב, שמישהו יאהב אותי, כי אמא שלי או אבא שלי מעולם לא אהבו אותי, הם מעולם לא היו שם. אז כשהגעתי לדטרויט, הם אימצו אותי כאחד מהם. ואז כשהדברים החלו להתפרק, התחלתי להרגיש נבגד. אמרתי לעצמי, 'מה לעזאזל קורה פה?'. כל כך התרגשתי להיות נאהב ולהרגיש חלק ממשהו, כך שכשאנשים שאהבתי הלכו, כשהמאמן צ'אק דיילי הלך, שוב נשארתי לבד. לא היה לי למי לפנות.

"אז יום אחד כתבתי מכתב, והלכתי למגרש החניה ליד האולם. ישבתי עם האקדח שיש לי במכונית. החזקתי אותו ביד. התחלתי לשמוע מוזיקה. הקשבתי לשיר הזה ולמנגינה שלו, וחשבתי לעצמי. זה לא היה קשור לכדורסל. זה היה בגלל האהבה שרציתי, שפתאום נעלמה.

"והשיר הזה התנגן. זה היה פרל ג'אם. 'Even Flow' ו'Black' ושירים כאלה. והאקדח היה בחיקי, ופתאום נרדמתי כשאני מאזין לפרל ג'אם. ואז התעוררתי, וראיתי את כל השוטרים סביבי. שכחתי לגמרי שהיה לי אקדח ביד. זה פחות או יותר מה שקרה".

על העובדה שבזמנו לא היו רשתות חברתיות: "הלוואי ובזמנים שלי היו את הרשתות החברתיות, אינסטגרם, TMZ, כל החרא הזה שיש היום, כי הייתי פאקינג מיליארדר. הייתי הראשון ששם מצלמות בבית שלו. כל הקטע של הריאליטי, אני הייתי הראשון. אפילו לא ידעתי איך לנהל את זה. יום אחד התקשר אליי הווארד סטרן בחמש בבוקר ואמר לי 'מה אתה עושה?'. אמרתי, 'אני בסדר. יש לי פה איזה מסיבה למטה, אבל אני מנסה לישון'. הוא אמר לי, 'לא אתה לא. אני יכול לראות אותך בטלוויזיה'. שכחתי שיש לי מצלמות בפאקינג בית שלי".

על מערכת היחסים עם מייקל ג'ורדן בשיקגו: "לי, למייקל ולסקוטי (פיפן) יש אהבה גדולה מאוד אחד לשני כיום, כי אנחנו כבר לא הייטרים. אנחנו מעריכים את העובדה שיצא לנו לשחק אחד עם השני. אנחנו חברים. זה לא שאנחנו מתקשרים אחד לשני כל יום ומבלים, אבל כשאנחנו נפגשים אנחנו חולקים את האהבה. דברים כמו, 'הי, אני עדיין מעריך אותך בנאדם, אני תומך בך'. דברים כאלה. ככה אנחנו אוהבים אחד את השני. אנחנו מעריכים את זה, כי אנחנו אלה ששמנו את ה-NBA על המפה בשנות ה-90. אני ומייק וסקוטי עשינו מהפכה במשחק. הדרך שבה כולם משחקים עכשיו, ככה אנחנו שיחקנו אז. ועכשיו פתאום כולם מדברים על 'השלישייה הגדולה'. עכשיו? באמת? אנחנו היינו השלישייה הגדולה הראשונה. היינו השלישייה האמיתית. אנחנו ניצחנו בלי הפסקה. והסיבה היחידה שבה לא לקחנו אליפות רביעית זה בגלל שמייק אמר, 'אני רוצה X מיליון דולר'. והם לא רצו לשלם לו. אז הוא עזב, אני עזבתי, סקוטי עזב ופיל ג'קסון עזב. כולנו חיכינו למייקל. ככה זה נגמר".

איזה שחקן של היום מזכיר לו את עצמו? "שחקנים חייבים שיהיה להם לב, על מנת לעלות למגרש ולעשות הכל על מנת לנצח. אלה השחקנים שאני מחפש. יש את הסטפן קרים ואת הלברון ג'יימסים, שחקנים כאלה, אבל אני מחפש את אלה שאומרים 'אני רוצה להיות השחקן שעולה כל ערב כדי לעשות את העבודה שלי ולהרוויח את הכסף שמשלמים כדי לעשות את התפקיד שלי'. את זה אני מחפש, ואני לא רואה את זה. דריימונד גרין הוא משהו שדומה לזה. אבל חוץ ממנו, אני לא רואה שחקנים שיש להם את התשוקה הזאת, שיש בהם את האהבה הזאת, את הרצון והדרייב, שצריכים כדורסל, לא כסף, לא תהילה, אלא שחקנים שרוצים לנצח בשביל האוהדים".

כיום העולם מכיר אותו הודות לביקוריו התכופים באחת המדינות הקיצוניות והמבודדות בעולם, צפון קוריאה, והודות לקשר האישי שפיתח עם מנהיג המדינה קים ג'ונג און. הדיקטטור הקוריאני מפר באופן שיטתי זכויות אדם כנגד אזרחי מדינתו, שולט בחייהם באופן מוחלט ומבצע ניסויים בכלי נשק המכוונים לעבר ארצות הברית והמערב. והוא אוהב את דניס רודמן. "הסתדרנו ממש טוב אחד עם השני", אמר שחקן העבר, "תקשרנו בעיקר סביב ספורט. אף פעם לא ידעתי דבר על פוליטיקה, על הצבא, על הטילים, הנשק הגרעיני. אפילו לא דיברנו על זה, פשוט דיברנו על ספורט. הוא מאד אהב את זה".

רודמן טס לראשונה מעל האוקיינוס הפסיפי לפיונגיאנג בירת צפון קוריאה בפברואר 2013, בטיול שהתחיל כטעות של סוכנו דארן פרינס, שלא הבחין בין קוריאה הצפונית לשכנתה הליברלית קוריאה הדרומית בזמן שתכנן לרודמן טיול למזרח הרחוק, במהלכו ישחק בכמה משחקי ראווה. "אתה לא יכול לשלוח את דניס למקום כזה, אתה מבין איזה מין מקום זה?" אמר המנהל האישי של רודמן סטיב סיימון כאשר גילה את הטעות באמצע הדרך.

"אף אחד לא אמר לי שאנחנו נוסעים לצפון קוריאה", אמר רודמן. "אני הייתי בטוח שנוסעים למשחק כדורסל ולחלק חתימות, הייתי ממש עיוור למציאות". בכל זאת הוא בחר לנסוע לצפון קוריאה, וכאשר נחת תיאר כיצד חיכה לו הצבא וכיצד פרשו בפניו שטיח אדום כאשר ירד מהטיסה. ביום למחרת, באולם הכדורסל, סיפר על פגישתו עם אחד השליטים האכזריים בעולם:

"ישבתי על הספסל, ובאו לעברי גברים בחליפות שחורות וביקשו שאתלווה אליהם. אני הייתי בטוח שאני הולך לכלא, שעשיתי משהו עוד בארצות הברית. הושיבו אותי ליד שולחן בחלקו העליון של האולם ופתאום שמעתי שאגה של הקהל כולו, שהסתובב לעברי. חשבתי שהם מריעים לי אז נופפתי, ולא הבנתי שמאחוריי הופיע איש נמוך וקטן". באותו רגע התיישב ג'ונג און ליד רודמן.

"עדיין לא היה לי מושג למה העלו אותי לשם, ולא הכרתי אותו. הוא שאל מה שלומי ודיבר איתי על כדורסל. זה היה כאילו הכרנו אחד את השני המון זמן, דיברנו על התקופה שלי בשיקגו, הוא העריץ את הקבוצה. הוא שאל אותי אם אוכל לקחת אותו לאמריקה, הוא רצה ללכת למדיסון סקוור גארדן ולצפות במשחק כדורסל".

בארצות הברית לא אהבו, בלשון המעטה, את הנסיעות של רודמן למדינה המרוחקת. בשנה שאחרי הביקור הראשון שלו שם, נסע רודמן לצפון קוריאה 3 פעמים נוספות, לעיתים הביא איתו שחקני NBA נוספים. רודמן מעיד שהיה תחת השפעת אלכוהול בהרבה מהזמן, ואף נכנס לגמילה אחרי הביקור האחרון שלו בצפון קוריאה, במהלכו תקף עיתונאים והיה שיכור בזמן ראיונות. רודמן מייחס את הבריחה לאלכוהול לאיומים על חייו מצד אמריקאים.

"כל יום ישבתי וחשבתי מה לעזאזל עשיתי לא בסדר", אמר שחקן העבר. כל מה שרציתי זה להיות נחמד לארץ הקטנה הזו ופתאום כולם תקפו אותי בגלל זה, ולא היה לי למי לפנות". בשנת 2018 רודמן חש שיש תגמול למאמציו לתקשורת עם צפון קוריאה, כאשר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ נפגש עם קים ג'ונג און בסינגפור. גם דניס היה שם, ומאד התרגש כאשר התראיין לרשת CNN:

"אמרתי לכולם שטראמפ הולך לעשות את זה, ולא האמינו לי", אמר רודמן. "כשהוא עשה את זה כולם שיבחו אותו כי הוא הנשיא. אף אחד לא מדבר על זה שבלי המודעות שאני העלתי בנושא שום דבר מזה לא היה קורה". שני המפגשים בין שני הנשיאים לא העלו דבר. צפון קוריאה ממשיכה גם היום לבצע ניסיונות בטילים בליסטיים ומאיימת על ארצות הברית, ומטרתם של המפגשים להפסקת אש בין שתי המדינות נכשל.

את רודמן כל זה לא מעניין, הוא אף פעם לא ביקר בצפון קוריאה בשביל הפוליטיקה, אלא בשביל הכדורסל. "טראמפ אף פעם לא הודה לי", אמר שחקן העבר. "הוא הודה לכל מי שהיה מעורב, אבל עלי לא אמר מילה. אבל לי זה לא אכפת. אני רק שמח שהיה דיאלוג, כולם יודעים מה באמת קרה".