פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "משחק כמעט מושלם"

      צילום: GettyImages

      לברון וחבריו היו "יהירים" ושיחקו "אחד מול חמישה", שחורציאניטיס העניש ובתום ערב נדיר, למדו האמריקאים את כוחו של משחק קבוצתי. 13 שנה להפסד הכואב בחצי גמר אליפות העולם, שבנה, בדיעבד, את השושלת החדשה של נבחרת ארצות הברית

      השלב הראשון באליפות העולם 2019 הבהיר - בניגוד לשנים עברו, נבחרת ארצות הברית לא נראית כפייבוריטית מובהקת לזכות במדליית הזהב. ב-2010 ו-2014 היא עשתה זאת די בקלות, אולם כעת - וביתר שאת אחרי המשחק הצמוד מול טורקיה - חוששים בסביבת הנבחרת האמריקאית מסנסציה אפשרית - ממש כפי שהתרחשה לפני 13 שנה, באליפות העולם שהתקיימה ביפן. העובדה שמעברו השני של המגרש תתייצב אחר הצהריים (15:30) אותה נבחרת, ועם הכוכב הגדול של האליפות - רק מגבירה את החשש.

      את שלב הבתים סיימה מי שהיתה אמורה להיות הנבחרת המפחידה ביותר בטורניר עם מאזן מושלם, אולם כבר אז ניתן היה לזהות פגיעות מסוימת בניצחונות הלא פשוטים על פורטו ריקו ואיטליה. בשמינית הגמר וברבע הגמר שבה ארצות הברית להיראות מאיימת מתמיד, עם 40 הפרש על אוסטרליה ו-20 הפרש על גרמניה בהתאמה, אלא שאז הגיע חצי הגמר - ואיתו, נבחרת יוון.

      שחקן נבחרת יוון תיאו פפאלוקאס ב-2006 (GettyImages)
      ערב בלתי נשכח. פפאלוקאס והחברים חוגגים (צילום: GettyImages)

      ריצת 2:11 העלתה את האמריקאים ליתרון 21:33 בשלהי במחצית הראשונה. "הם לא יודעים מה לעשות", אמר לברון ג'יימס לחבריו על הספסל - וטעה בגדול. כשנדמה היה שיוון תתקפל והמחצית השנייה תהפוך לגארבג' טיים אחד ארוך, הגיבה היריבה עם ריצת 8:24 בניצוחו של סופוקליס שחורציאניטיס וירדה לחדרי ההלבשה ביתרון 41:45. "הם ביצעו מהלכים טובים מאוד ונטלו את המומנטום. לא הגבנו כמו שצריך, בטח לא אם כמו מועמדים להיות אלופי העולם", אמר שיין באטייה על הדקות ההן.

      גם יוון הגיעה לחצי הגמר עם מאזן מושלם בשבעת משחקיה הראשונים בטורניר, ועם שילוב כמעט מושלם של ניסיון, חכמה וכישרון בסגל, עליו ניצח שחקן העבר האגדי פנאיוטיס ינאקיס. ואסיליס ספאנוליס, דימיטריס דיאמנטידיס ותיאו פפאלוקאס הרכיבו קו אחורי מופלא, שחורציאניטיס היה בשיאו והשחקנים המשלימים תרמו מדי ערב את שלהם. עדות לכך ניתן היה לקבל עם פתיחת המחצית השנייה, בה קלעו היוונים ב-13 ההתקפות הראשונות שלהם. אף שחקן מהסגל אמנם לא שיחק באותה תקופה ב-NBA, אבל זה לא באמת שינה: כקבוצה, יוון היתה עדיפה על אסופת הכוכבים שניצבה מנגד.

      ואם באסופת הכוכבים עסקינן, הרי שזה הזמן להזכיר שהנבחרת של 2006 הורכבה כדי להשכיח את הבושה באולימפיאדת 2004, אותה סיימו האמריקאים במקום השלישי בלבד. הפעם, לכאורה, המטרה היתה לבנות נבחרת מאוזנת יותר, חכמה יותר וקבוצתית יותר. בפועל, התברר כי הכוכבים לברון ג'יימס, דווין וויד וכרמלו אנתוני עדיין צעירים מדי, אף אחד משחקני הפנים לא באמת דומיננטי מול יריבים נחותים, על פניו, וחמור מכל - קלעים טבעיים שוב לא צורפו לסגל, וארצות הברית סבלה מאחוזים רעים לכל אורך הטורניר. ברבע הגמר קלעו האמריקאים 10 מ-40 מחוץ לקשת, ואת חצי הגמר סיימו עם 9 מ-28, כולל 0 מ-4 של לברון, שהוסיף גם חמישה איבודים. "כשזה מגיע לכדורסל בינלאומי, אין גבול ליהירות שלנו", תקף פרשן וושינגטון פוסט דאז מייקל ווילבון.

      סנטר נבחרת יוון ב-2006 סופוקליס שחורציאניטיס (GettyImages)
      שלט בצבע ביד רמה. שחורציאניטיס (צילום: GettyImages)

      היהירות הזו בלטה בעיקר ברבע השלישי, בו כל כוכב אמריקאי ניסה להציל את המולדת לבדו, בעוד מנגד הציגה יוון משחק קבוצתי אדיר, כמעט חף מטעויות, שהוביל ל-62.5 אחוז מהשדה. "אני חושב שזה ה-NBA - אחד מול חמישה", אמר תיאו פפאלוקאס בסיום, "באליפות העולם החוקים אחרים. קשה לנבחרת עם כל כך הרבה כוכבים להתאקלם תוך חודש. זה היה הבדל - בנבחרת שלנו, כולם ידעו בדיוק מה הם צריכים לעשות". ברבע השלישי קלעו פפאלוקאס וחבריו 14 מ-18 מהשדה ושלשה של קוסטס צרצאריס, חמש דקות לסיומו, העניקה להם יתרון שיא - 51:65. "הם שיחקו משחק כמעט מושלם", הודה כריס בוש בסיום.

      אנתוני, וויד וג'יימס לא ויתרו וקלעו את 18 הנקודות הראשונות של ארצות הברית ברבע המכריע. קירק היינריך עוד צימק ל-95:91 בלבד, 36 שניות, אבל לא יותר. כרמלו, ג'יימס וכריס פול החטיאו שלשות, וראו חבורה לבנה-כחולה חוגגת כאילו זכתה באליפות העולם. "כולם עזבו את הפרקט, היה קונפטי, אנשים חגגו ואני נשארתי", אמר אנתוני. "רציתי לראות איך זה מרגיש". זה הרגיש רע, אבל גם לסטירה לקח זמן רב להשפיע - באותם רגעים, האמריקאים עדיין היו משוכנעים שהם עדיפים. "אם היינו משחקים את המשחק הזה עשר פעמים מחדש, היינו מנצחים תשע פעמים", התעקש מנהל הנבחרת ג'רי קולאנג'לו.

      "אני רוצה להודות לשחקנים שלי", אמר ינאקיס הנרגש, "הם עשו משהו מדהים. ניצחנו משחק שהיה קידום עבור הכדורסל בכל רחבי העולם". מייק ששבסקי, שיטען שנים רבות לאחר מכן כי מדובר בהפסד הקשה ביותר שנחל בקריירה המפוארת שלו, הודה בסיום: "ההתקפה שלנו ניצחה את ההגנה שלנו, ואני לוקח אחריות על כך. ידענו שמדובר במסע. אנחנו עדיין צריכים ללמוד את המשחק הבינלאומי בצורה טובה יותר. למדנו היום הרבה, כי פגשנו נבחרת ששיחקה ביחד והציגה כדורסל מדהים".

      שחקני נבחרת ארצות הברית ב-2006, לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני (GettyImages)
      לא פגעו מחוץ לקשת, ובכלל. לברון וכרמלו (צילום: GettyImages)

      ספאנוליס סיים כקלע הבולט של המנצחת עם 22 נקודות ואיבוד בודד, מיכאליס קקיוזיס תרם 15 נקודות, שחורציאניטיס הוסיף 14 (6 מ-7 מהשדה) ב-17 דקות ודיאמנטידיס, שבקושי ירד לנוח, סיפק 12 נקודות והגנה נהדרת. על כולם ניצח פפאלוקאס, עם ערב עצום של 8 נקודות, 5 ריבאונדים ו-12 אסיסטים. מנגד הוביל כרמלו עם 27 נקודות, וויד הוסיף 19, לברון 17 (0 מ-4 ל-3, 1 מ-4 מהקו), קירק היינריך תרם 12 ודוויט הווארד 10. כריס פול סיים ערב עגום עם 3 נקודות בלבד (0 מ-5 מהשדה), יתר הסגל האמריקאי כלל את שיין באטייה, כריס בוש, אלטון ברנד וג'ו ג'ונסון.

      על אף הניצחון הענק, ואולי אפילו בגללו, יוון הגיעה מותשת לגמר וחטפה 70:47 מספרד. ארצות הברית, מנגד, התנחמה במדליית הארד בזכות 81:96 על ארגנטינה. בדיעבד, ייתכן שההפסד ההוא, ב-1 בספטמבר 2006, היה הדבר הטוב ביותר שקרה לכדורסל האמריקאי: היתה זו קריאת ההשכמה לה כולם היו זקוקים. "שילמנו את המחיר", אמר קולאנג'לו עשר שנים לאחר אותו משחק, "אבל אני חושב שבסופו של דבר זה עזר להצלחה העתידית שלנו".

      שחקן נבחרת יוון ב-2006 סופוקליס שחורציאניטיס (GettyImages)
      מרגעי השיא בקריירה. שחורציאניטיס (צילום: GettyImages)