ישנים עד הפלייאוף

מאת יוסי כהן


אחת היריבויות הגדולות ב-NBA הפכה העונה לשולית, בו ברגע שהודיעה מיאמי כי אלונזו מורנינג לא ישחק יותר העונה. אפילו ב"מדיסון סקוור גארדן" לא היו יותר מדי חיוכים, כי מהי יריבות בין הניקס להיט בלי "זו"? ועוד בעונה שבה פטריק יואינג נזרק לכלבים בסיאטל.

אבל את אוהדי הניקס לא מעניינות צרות של אחרים, כשבבית מתרגלים לעובדה שהחיים נמשכים גם ללא פטריק. לראשונה מזה שנים ארוכות אין לניו יורק שחקנים דומיננטים מתחת לסל (עם כל הכבוד ללוק לונגלי) והנשק העיקרי של הקבוצה הוא הקליעה מבחוץ. אלן יוסטון ממשיך לעשות העונה עבודה מצוינת ושומר על ממוצע יפה של 19.5 נק' למשחק. אלן נותן גם 3.1 ריב' ו-2.2 אס' למשחק, אבל הקליעה היא התכונה היותר בולטת שלו.

בואו של גלן רייס לניו יורק יצר בעיה מסוימת לואן גנדי, כי הוא לא יכול היה לוותר על צ'רלי וורד, יוסטון וספריוול בחמישיה. רייס לא יכול בשום אופן לשחק מס' 4 (המשבצת אותה תופס לארי ג'ונסון) והוא התלונן הרבה על העובדה שאינו פותח בהרכב. הפציעה של וורד פתרה לואן גנדי חלק מהבעיה ורייס מתחיל לפרוח באחרונה. הברכיים כבר לא מה שהיו פעם וגם משחק ההגנה שלו בעייתי, אבל כשהוא לבד הכדורים צונחים בדרך כלל פנימה. ממוצע הנקודות של רייס העונה הוא הנמוך בקריירה שלו (11.3), אבל הניקס היא קבוצה שמחפשת קבוצה מעל היכולת האישית.

הפציעה של וורד יצרה מצב מעניין מאוד בקבוצה, שפותחת את המשחקים ללא רכז טבעי ועם חילופי תפקידים בעמדת הגארד בין ספריוול ויוסטון. לאטרל מצא בית חם בניו יורק ומקבל הרבה תמיכה מהאוהדים, שלא ידעו איך לאכול את "הפושטק" כשרק הגיע אחרי תקופת הצינון בעקבות החניקה המפורסמת. ספריוול רושם העונה ממוצעים של 16.8 נק', 4.7 ריב' ו-3.4 אס' למשחק. סולידי ויעיל. היחסים בין ספריוול ליוסטון נעים על מי מנוחות ובניו יורק יש הרבה שקט תעשייתי.

מרקוס קמבי הוא ללא ספק הפתעת העונה מבחינת ניו יורק. למרות החוסר במסה ובגובה, קמבי משחק בסנטר ונותן תפוקה יפה של 11 נק' ו-11.4 רב' למשחק, בנוסף לקצת יותר מ-2 חסימות למשחק. לארי ג'ונסון ממשיך להיות אפ אנד דאון אבל משלים חמישיה מאוזנת מאוד עם ממוצע נק' של 10.7 בנוסף ל-6.5 רב' למשחק. בספסל אין לניו יורק מציאות גדולות. כריס צ'יילדס כבר לא יהיה כוכב ב-NBA ואריק סטריקלנד, שהגיע מדאלאס עם הרבה תקוות, מחמם את הספסל יותר משהאמין. קורט תומאס נותן לקמבי דקות מנוחה אבל חסר את הניצוצות שהפיק בעונה שעברה.

ניו יורק עומדת על מאזן 8:14 במקום השני במזרח, אבל הנתון החשוב מבחינת הקבוצה הוא מאזנה במשחקים מול קבוצות מהמערב: 3:7, כולל נצחונות על פיניקס, סן אנטוניו ודנוור. שלא במפתיע, הניקס הם הקבוצה היחידה במזרח עם מאזן חיובי מול קבוצות המערב (לא כולל את קליבלנד ששיחקה רק פעמיים מול המערב וניצחה). זה אומר הרבה על האופי של הקבוצה ועל העובדה כי עד לסיום העונה יתרכזו הניקס בבניית הבטחון לקראת הליגה האמיתית, שתיפתח באפריל, עם פרוץ הפלייאוף. הניקס עוד עלולים להגיע לשם עם מאזן שלילי (מן תופעה רווחת במזרח) ולטחון את כל היריבות בדרך.