בווידאו: היום הראשון של הארי מגווייר במנצ'סטר יונייטד
הארי מגווייר הפך היום (שני) באופן רשמי לשחקן ההגנה היקר בעולם. בתום משא ומתן ארוך והתעניינות של למעלה משנה, מנצ'סטר יונייטד סוף סוף הצליחה לשים את ידה על בלמה (26) של לסטר סיטי ונבחרת אנגליה ושילמה עליו 87 מיליון יורו. זהו בדיוק אותו הסכום בו נקבו ראשי לסטר עם תחילת המגעים לפני חודש, סכום אדיר שגרם למאמן השועלים ברנדן רוג'רס להגיד לרשת "סקיי ספורט" שמדובר ב"עסקה מדהימה מבחינתנו".
יהיו לנו שש שנים לדבר על היכולת של מגווייר בשדים האדומים, אבל לכולם ברור כבר עכשיו שלסטר היא המנצחת הגדולה של ההעברה. ולא, לא בגלל הסכום הפסיכי, אלא דווקא בגלל שהיא כפתה על מנצ'סטר יונייטד מחיר גבוה במיוחד והכריחה אותה להסכים לתנאים שלה, דבר שמועדונים קטנים לא העזו לעשות בעבר.
"לקנות בזול, למכור ביוקר" אינה סיסמה שהתחילה במזרח המידלנדס. זוהי דרך לנסות לשרוד ולהשתפר שמונחלת במועדוני כדורגל רבים, אפילו כאן אצלנו בישראל. עירוני קרית שמונה של איזי שרצקי היא כנראה הדוגמה הטובה ביותר לכך, למרות שבשנים האחרונות דווקא בני יהודה הפכה למשביחת השחקנים מספר 1 בליגת העל. זה לא חדש, זה לא מהפכני, אבל צריך לדעת לעשות את זה בצורה נכונה. לסטר עושה את זה בסטייל.
הארי מגווייר הפך לשחקן הרביעי של לסטר ברשימת שחקנים שנקנו בזול ממועדונים קטנים, ונמכרו בכסף גדול לגדולות בשנים האחרונות. מגווייר נקנה ב-14 מיליון יורו מהאל סיטי, ונמכר ב-87 מיליון יורו ליונייטד. אנגולו קאנטה, שנקנה ב-9 מיליון יורו מקון הצרפתית, גם היה הצלחה גדולה, יחסית. לרוע מזלה של לסטר, הוא החזיק בסעיף שחרור של 36 מיליון יורו שאיפשר לצ'לסי לרכוש אותו בסכום מציאה. אחרת, יכול מאוד להיות שהקשר האנרגטי היה נמכר בסכום גבוה בהרבה.
המכירה של ריאד מחרז, שנקנה ב-500 אלף יורו מלה האבר הצרפתית, כבר התבצעה בתנאים של לסטר. השחקן עצמו רצה לעזוב והגיש בקשה רשמית לעזיבה, ובלעדיה, יכול להיות שהשועלים היו מצליחים למכור אותו למנצ'סטר סיטי באפילו יותר מ-69 מיליון יורו. מי שסוגר את הרשימה הוא דני דרינקווטר, שהגיע ללסטר ב-900 אלף יורו ונמכר לצ'לסי, בה הוא בקושי משחק ואפילו לא נמצא בסגל בשנתיים האחרונות, בסכום מטורף של 38 מיליון יורו.
סך הכל הוצאות: 24.4 מיליון יורו
סך הכל הכנסות: 230 מיליון יורו
רווח: 205.6 מיליון יורו
אל תפספס
מכירת מגווייר מצביעה על עידן חדש של מכירת שחקנים. לא הסכום הוא שמעניין כאן, אלא הדרך. בעלי לסטר המנוח, ויצ'אי סריואדהאנהפראבה, אמר בדיוק לפני שנה שהמטרה לטווח הקרוב היא להפוך את למועדון לכזה שמתחרה באופן קבוע על מקום בשישייה הראשונה בפרמיירליג. השועלים עדיין לא שם, אבל בכל הקשור לניהול משאים ומתנים, נראה שהמועדון הפך לכזה שמצליח למכור בתנאים שלו, וזה חידוש.
אם בשנים עברו המועדונים הגדולים ידעו ללחוץ בצורה נכונה ולגרום לקטנות למכור בצורה זו או אחרת, הפעם לסטר מצאה עצמה בכיסא הנהג לכל אורך הדרך. יונייטד היא זאת שנכנעה, ובכך נשלח מסר לכל קבוצה קטנה בפרמיירליג, ואפילו בעולם: מותר לנקוב במחיר גבוה וכנראה שמישהו ישלם את זה. אגב, לסטר נמצא כרגע בצד השני של הסקאלה - היא מנסה למצוא מחליף ראוי למגווייר, אבל נתקלת בסכומי עתק שברייטון דורשת על לואיס דאנק (55 מיליון יורו) וברנלי על ג'יימס טרקובסקי (45 מיליון יורו).
אם חשבתם שבכך ייסגר המפעל של השועלים לשנים הקרובות, תחשבו שוב. לסטר מחזיקה בסגל שלה במספר כוכבים צעירים דוגמת בן צ'ילוול, ווילפרד אנדידי, יורי טילמאנס, ג'יימס מדיסון, חמזה צ'אדרי והרווי בארנס. כולם צעירים, כולם מרשימים, כולם עם פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות ביותר שיש. אחרי ההצלחה בעסקת מגווייר, סביר להניח שגם עליהם לסטר תדרוש סכומים גבוהים במיוחד, בדרך אולי להוכיח לכולם שאנחנו בעיצומו של עידן בו גם למועדונים הקטנים מותר להציב תנאים.