לקול תשואות הקהל בסלטיק פארק שלשום (רביעי) יצא חאתם עבד אלחמיד מהמנהרה והוצג כרכש החדש של הקבוצה הבכירה בסקוטלנד. כשעלה על הדשא 50 אלף איש מחאו לכבודו כפיים והוא הרים ידיים לשמים ועשה סיבוב עם העיניים - בטח חיפש ביציעים את אחיו מוחמד אבל היה ברור שלא ימצא; הרי מוחמד שוכן למעלה מכך. חאתם בטח חשב על מוחמד גם כשהחזיק לראשונה את החולצה הירוקה-לבנה, מספר 33 - בטח דמיין את המבט של אחיו כשהיה מגלה שסלטיק הגדולה מתעניינת. מוחמד הרי ליווה את חאתם בצעדים הראשונים בקריירה, אז שלא ירצה לקצור את הפירות?
החיים לא באמת הוגנים אבל לפעמים נחמד לראות שהגורל מתעקש לאזן את העסק, ושמי שנועד ליפול לתוך תהום עמוקה יכול באותו הגלגול לקבל הר וגם לכבוש אותו. מהבחינה הזו החתימה של אלחמיד באחד המועדונים המפוארים ביבשת צריכה לעשות טוב על הלב גם עבור מי שאף פעם לא אהד קבוצה בה שיחק. זו לא עוד העברה של עוד כדורגלן ישראלי - זהו עוד פרק בלתי רגיל בסיפור בלתי רגיל.
עוד בנושא
חאתם עבד אלחמיד חתם לארבע שנים בסלטיק, ניר לנון: "הלך לנו טוב עם השוק הישראלי"
אלחמיד נפרד מבאר שבע: "הרגשתי שאני מיוחד, קיבלתי חום ואהבה"
ילד שבגיל 16 עוד שיחק במתנ"ס בכפר מנדא ולא ידע מה זה כרטיס שחקן וכדורגל אמיתי ודשא וכשהמאמן בנוער של סכנין שאל באיזה עמדה הוא משחק, לא היתה לו תשובה. הוא פשוט לא ידע מה זה, 'עמדות'. בגלל זה אולי הוא פשוט משחק בכולן: בנוער של מכבי בהתקפה, ברומניה בקישור, בבאר שבע בלם, בסלטיק הוצג כמגן ימני.
וכשהוצג, אבא יוסף איבד את זה. הכדורגל של חאתם הוא הרי הדבר היחיד שיכול לגרום ליוסף לחייך, לשכוח, ליהנות - אבל כשהאב צפה בסרטון הוולקאם לבנו הוא לא הפסיק לבכות. הוא בוכה באופן די רציף מאז דצמבר 2008, אז חאתם היה שחקן נוער בסכנין ומוחמד, כרגיל, רצה פשוט להיות בחברתו. ללוות, לעזור. אחרי אימון כושר בעיר חאתם עצר את האוטו בצד ומוחמד קפץ להביא אוכל מהחנות ממול. חאתם התבונן במוחמד חוזר לעברו. המשאית עצרה ואפשרה למוחמד לעבור אבל המכונית שעקפה את המשאית הנחיתה את הנער על הכביש. חאתם ההמום רץ לעבר מוחמד המדמם, החזיק אותו וראה איך אח שלו הקטן נגמר לו בין הידיים.
מאז, אבא יוסף צל של עצמו. הוא כינה את מוחמד שלו 'אבו-עלי', ובלי אבו-עלי הוא פשוט לא רצה לחיות. לא רצה לצאת מהבית. לא רצה לעבוד. הוא לא עובד מאז. חאתם ידע - או שאני מרים את המשפחה או שאני מתרסק יחד איתה. והילד שהיה בורח מבית הספר עוד שהיה בגיל 12, כדי לעזור לפרנס, החליט בעל-כורחו להפוך למפרנס העיקרי. את אבא, את אמא סמיה שמזכירה לו דרך עיניה את אחיו, את שתי אחיותיו, את אשתו מנאר ובנו - לו קרא מוחמד. חודש אחרי הטרגדיה חזר לעבוד בכדורגל ואתמול סוף סוף חתם על עסקת חייו.
חלק מעלילותיו מרגישות גדולות מהחיים - למשל: בגיל 14 פילח להורים את האוטו, התהפך מספר פעמים ויצא בשלום - וגם המעברים בקריירה לעתים נראו לא קשורים לנורמה: מסכנין למכבי, לשארלרואה, לאשדוד, לבוקרשט, לגנט, לאשדוד, להפועל באר שבע, לנבחרת ישראל, לסלטיק. הוא כבר בן 28 אבל בתודעה שלנו מרגיש כמו צעיר של צ'אנס ראשון באירופה. האתלטיות תמיד פתחה לו דלתות שבגיל צעיר הכדורגל הצליח לסגור, אבל בקדנציה האחרונה בי"א עלה על הגל הנכון ובבאר שבע השתדרג באופן עצום - מחוסר הערכה ואמונה ביכולתו, לאליפות ולעידן בו אנשים שמבינים כדורגל מכנים אותו הבלם הטוב בארץ. פייר, קשה להתווכח. גם אנדי הרצוג לא ינסה.
בחודש מרץ האחרון כל העבר צף וחנק כשאלחמיד נהג בדרך לאימון בבאר שבע והחליק עם האוטו על הכביש הרטוב. הוא בעט את הברקס אבל המכונית שלו לא עמדה בדרישות של הרגל והאוטו נכנס בזה שלפניו והראש נכנס בתוך שמשה, ונפתח, והדם הציף את הפנים. אלחמיד נכנס לטראומה, צווח ובכה, הכול עבר לנגד עיניו, שוב. אמבולנס הוזמן, ולמזלו של אלחמיד הנהג ברכב הנפגע היה גם אוהד הפועל באר שבע וגם חובש. בבית החולים סורוקה הוא זכה ל-15 תפרים, ואחרי חודש דיכאוני במהלכו לא הסכים לצאת מהבית או לתקשר עם הסביבה, הוא החל לחזור לעצמו. אין ברירה, משפחה שלמה תלויה בו.
"זה היה מדהים לראות את כל האוהדים האלה באיצטדיון המדהים הזה", אמר במסיבת העיתונאים הראשונה לכבודו. "זה היה מרגש מאוד, ואני מקווה שאוכל להוכיח שמגיע לי להיות חלק מסלטיק".
אצל בחור שהתחיל לשחק רק בגיל 16 וחדר ללב המיינסטרים רק בגיל 26, לכו תדעו איפה המסע ייגמר ולכו תדעו מתי - אבל יש דברים שכבר נרשמו ושאיש לא יוכל לקחת. בסלטיק יהיה קשה, יש מקומות להילחם עליהם, המאמן ניל לנון מייעד לו את עמדת המגן ואתם כבר יודעים מה חאתם חושב על עמדות. טעויות עוד יש, עוד יקרו, וכן, חאתם גם לא שיחק במשחק ההוא באלבניה ובבאר שבע בטח כעסו - מה לעשות, עכשיו יוכל לסגור מעגל ולשחק בהגנת סלטיק מול מכבי, שם התחיל בהתקפה. זה היה שנה אחרי שהוא איבד את מוחמד והמשפחה כמעט הלכה לעזאזל. מהמקום הכי חשוך בגיהנום חאתם הרים אותה, למקומות שלא צייר בדמיון הוא הביא אותה, ועם כל הכבוד לגורל שדאג לשפוך קצת טוב על המאזניים של משפחת אלחמיד - לכוח הרצון של חאתם יש אפילו משקל כבד ממנו.
orenjos@walla.co.il