אחרי 34 שנות עבודה בהתאחדות: ישראל "ללה" שצ'וצ'ינסקי, מנהל נבחרת ישראל הבוגרת ב-22 השנים האחרונות, יסיים את תפקידו וייצא לפנסיה, כך הודיעה היום (שלישי) ההתאחדות לכדורגל. בשנה האחרונה היה שצ'וצ'ינסקי שותף מלא לקמפיין הראשון אי פעם במסגרת ליגת האומות ולמשחקי הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה 2020 מול סלובניה, אוסטריה, לטביה ופולין. ההתאחדות לכדורגל תפנה לאופ"א בבקשה לקיום טקס פרידה משצ'וצ'ינסקי לפני שריקת הפתיחה למשחק הנבחרת הבוגרת מול צפון מקדוניה בטרנר ב-5 בספטמבר.
רתם קמר, מנכ"ל ההתאחדות, אמר: "ללה הוא דוגמה ומופת עבור כל מנהל נבחרת, מתחיל ו-ותיק. נבחרות ישראל, ובעיקר הנבחרת הבוגרת, זכו בשלושת העשורים האחרונים ליהנות מכישוריו הניהוליים של ישראל שצ'וצ'ינסקי, מניסיונו הרב, מאנושיותו ומנועם הליכותיו. ללה היה מנהל של כל נבחרת בכדורגל הישראלי, החל מהנערים ועד הבוגרת, ובכל אחת מהן הצטיין, לקח חלק בטיפוח השחקנים הטובים ביותר שידע הכדורגל שלנו, חינך לאהבת המשחק והנבחרת ותמיד זכה לאמונם ולהערכתם המלאים של כל מאמני הנבחרות. מאות שחקני נבחרות ישראל לדורותיהם שומרים על קשר אישי חם וארוך שנים עם ישראל ומוקירים לו תודה. ללה הוא גם מנהל הנבחרת הראשון שהוביל את הכדורגל שלנו לזירה האירופית, תחילה עם נבחרת הנערים שהעפילה לאליפות אירופה ב-1987 ולאחר מכן עם כל שאר הנבחרות - נוער, אולימפית ובוגרת בראשית שנות התשעים".
קמר המשיך ואמר: הייתה לי הזכות לראות את היחס האוהד והמכבד לו זכתה הנבחרת במשחקיה מעבר לים בזכות קשריו של ללה עם המקבילים לו בהתאחדויות השונות וההערכה הרבה לה זכה. אחדות הנבחרת, הכבוד ההדדי והמחויבות לייצוג המדינה על הצד הטוב ביותר הם ערכים שקידם וטיפח ישראל והם ימשיכו אתנו עוד שנים רבות. ההתאחדות לכדורגל, ואני כמובן, גאים על הזכות שהיתה לכל אחד מהגברים והנשים העובדים במסגרתה, לשתף פעולה עם ללה וליהנות מחברותו. ללה הבהיר כי ישמח לסייע בכל דבר שיידרש ואין לי ספק כי נזדקק גם בעתיד לעצותיו ולניסיונו ארוך השנים. מעל לכל - ישראל שצ'וצ'ינסקי היה ולעולם יהיה האוהד מספר אחת של נבחרות ישראל".
שצ'וצ'ינסקי עצמו הוסיף: "כאשר הצטרפתי להתאחדות ולנבחרות ישראל לא העזתי לחלום על מסע שיימשך 34 שנים. היום, כאשר אני מביט לאחור, נזכר בכל מי שעבדו אתי - מנהלים, מאמנים, צוותים רפואיים, יושבי ראש וחברי עובדי ועובדות ההתאחדות - אין גאה ממני על הדרך המשותפת. ההתאחדות היתה עבורי בית שני, לעתים ראשון, והעבודה עם נבחרות ישראל הן זכות שראוי לנצור ולזכור לעד. היו לאורך הדרך הרבה רגעים מרוממי נפש, היו גם שברונות לב, אבל בכל פעם שנוגן ההמנון הישראלי, בכל מקום בעולם אליו הגענו כנציגי נבחרת ישראל ומדינת ישראל, הרגשתי שניצחנו. אשרי שזיכיתי לקחת חלק בחינוך ובגידול של כל כך הרבה שחקנים לאורך השנים, הם ימשיכו תמיד להיות קרובים ללבי. אני מאמין שנבחרות ישראל יצליחו בעתיד, אני מאמין בכדורגלן הישראלי ובכל עת אהיה נכון לתרום להתאחדות ולכדורגל שלנו".