כנראה שאפשר למשוך, למשוך, ולגרור, אבל בסוף זה מתפוצץ וזה כואב. סרינה וויליאמס הצליחה להגיע לגמר ווימבלדון בעזרת ההגשות שלה והחשש שהיא מעוררת ביריבות, אבל כל מי שראה אותה משחקת במהלך השבועיים האחרונים היה צריך להבין שמול שחקנית ברמה של סימונה האלפ ובסגנון המשחק שלה, אין לה מה למכור.
וויליאמס זזה על המגרש רע מאוד, נראתה כבדה והחטיאה כמעט כל כדור שניסתה להכות תוך כדי תנועה. כך היה לאורך הטורניר ובא לידי ביטוי במשחק הקשה מאוד שהיה לה נגד אליסון ריסק ברבע הגמר. מול ריסק זה עוד הספיק כי היא הרבה פחות עקבית והרבה פחות מהירה וניידת מהאלפ. הרומנייה הייתה בדיוק הדבר שסרינה הייתה חייבת להימנע ממנו בדרך לתואר. לצערה, האלפ חיכתה לה בגמר, וניכר שהיתה גדולה עליה בכמה מידות.
הרומנייה סיפקה תצוגת טניס נהדרת ולמעשה עשתה בדיוק את כל מה שצריך לעשות מול סרינה, במיוחד במשחק כל כך לחוץ וחשוב לשתי השחקניות. היא זזה כל כך מהר והחזירה כל כדור שהאמריקאית הלמה לעברה. האלפ עצרה את וויליאמס על שני אייסים בלבד לאורך כל המשחק ו-17 ווינרים, ובעיקר גרמה לה לאבד את הסבלנות ואת קור הרוח. וויליאמס הבינה כי לא תוכל לעבור את האלפ עם חבטות קלות מוקדם מאד במשחק.
האלפ פתחה עם 0:3 ושתי שבירות כשסרינה נראית עצבנית מאוד, נוקשה מאוד וכבדה מאוד. כל החבטות שלה כמעט נעצרו ברשת, סימן למצב רוחה הנרגז. אחר כך, במסיבת העיתונאים, סרינה טענה שלא הייתה עצבנית, אבל זה היה לעג לרש. לכל מי שראה את פתיחת המשחק שלה היה ברור שהיא עצבנית ומתקשה לתפקד. היא ניסתה לנצח את הנקודות מהר ולסיים את ההתמודדות בזמן קצר.
במצבה הנוכחי, ואם היא באמת רוצה לזכות בתואר גרנד סלאם, סרינה וויליאמס חייבת להתחיל לשחק ביותר טורנירים ולהיות בכושר גופני טוב יותר. במצבה הגופני הנוכחי, זו הייתה רק שאלה של זמן עד שמישהי תחשוף את החולשה הזו שלה. אמנם היא הצליחה לסחוב כך עד הגמר, אבל במשחק על התואר הייתה רחוקה מרחק שנות אור מלהוות איזשהו איום על האלפ.
ג'ון מקנרו אמר אחרי המשחק: "סרינה וויליאמס חייבת להביא את עצמה לכושר גופני ומצב גופני טוב יותר. ברמות האלה אפשר היה לראות שהיא נחשפת ונשארת נטולת תשובות, במיוחד כשהעצבים מתחילים לשחק תפקיד. האלפ זזה טוב יותר מכל שחקנית אחרת בסבב ואני לא מבין למה היא חשבה שהיא לא יכולה לשחק על דשא".
עכשיו אפשר להתחיל ולדבר באמת על העובדה שסרינה היא כבר מזמן דבר הרבה יותר גדול מרק טניסאית, אלא סלבריטאית ענקית בארצות הברית, כפי שבילי ג'ין קינג אמרה בשידור של BBC. טניסאית העבר האגדית אמרה שסרינה צריכה להתחיל להתרכז יותר בטניס ופחות בכל מיני השקות ואירועי יוקרה.
הדברים האלה אולי היו נכונים לתקופה של קינג עצמה, אבל היום ברור שספורטאית במעמדה היא גם כוכבת על ברשתות החברתיות וגם במסלולי האופנה. עם זאת, היה קצת מוזר שבמהלך המערכה השנייה ברבע הגמר מול ריסק הועלה פוסט שלה באינסטגרם שמקדם תמונה שלה עם ראיון שעשתה. גם האנשים שעובדים בשבילה על הדברים האלה צריכים להבין שהיא קודם ספורטאית ורק אחר כך ידוענית צמרת.
ובצד השני, כאמור, האלפ פשוט ריחפה על המגרש ולא נראתה כמי שמסוגלת לטעות גם אם תנסה (3 שגיאות לא מחויבות בלבד לאורך כל המשחק). היא הצליחה לספק כמה נקודות שהיא בעצמה כנראה לא האמינה שהיא מסוגלת לייצר ולרגע לא היה ספק שהיא תנצח. גם כשסרינה וויליאמס התחילה לשחק בצורה מאיימת וקולנית, במיוחד בתחילת המערכה השנייה והיה נראה שהיא נכנסת לעניינים, האלפ נותרה רגועה לחלוטין ולא שידרה שום סימני מצוקה או בהלה. זו טניסאית שמרבה להראות עצבים ולרדת על עצמה, וכנראה העבודה שעשתה עם עצמה על האספקטים הנפשיים מראים תוצאות.
שנה אחרי שזכתה בתואר הגרנד סלאם הראשון שלה במקום בו היה צפוי שתעשה את זה (רולאן גארוס), הצליחה האלפ לעשות את זה בענק גם בווימבלדון כשהיא שומטת מערכה אחת בלבד כל הדרך אל התואר. יש משהו יפה ומשמח מאוד בדרך שהרומנייה עשתה. במשך שנים היא הייתה הטניסאית הטובה ובעיקר היציבה ביותר בסבב וזכתה ב-18 תארי WTA. היא לא הצליחה לתרגם את זה לזכייה בתואר גרנד סלאם או אפילו הגעה לשלבים המאוחרים בטורנירים הנחשבים ביותר.
גם אחרי הזכייה ברולאן גארוס היא המשיכה לזייף כשהודחה כבר בסיבוב השלישי בווימבלדון בשנה שעברה ובסיבוב הראשון בארצות הברית. את השנה הנוכחית היא פתחה עם הדחה בשמינית הגמר באוסטרליה וברבע הגמר בפריס. נראה שהטניס אצלה כבר במקום מצוין, זה רק הראש והרגשות שתמיד עושים בעיות. היא שיפרה מאוד את הסרב שלה ולמרות שכמה הגשות שניות טופלו כראוי על ידי סרינה, היא זכתה ב-83% מהנקודות אחרי ההגשות הראשונות שלה בגמר והגיעה לעוצמות מרשימות מאוד.
האתלטיות והמהירות של האלפ הן באמת חסרות תחרות בסבב הנשים. הרומנייה לוקחת את עצמה ברצינות ודואגת לכל הפרטים הכי קטנים בכל הנוגע לכושר הגופני והאתלטיות שלה וכך זה גם נראה. גם אם לפעמים היא יורדת על עצמה בצורה שנראית קצת מכוערת מהצד, צריך להבין שהיא מאוד מאוד רוצה את ההצלחה הזו וזהו השורש ממנו נובעת הביקורתיות הזו כלפי עצמה. לכן גם מגיע לה כל כך לנצח.
* לסוגייה נוספת שדובר בה רבות בשבועות האחרונים: הרבה אנשים אומרים שטניס הנשים נמצא במקום נמוך מאוד, אבל הטענה הזו לא ברורה במיוחד. מבחינת רמה, ברור שהטניס שמשוחק היום הוא בעשרות מונים טוב יותר מאשר בתקופות בהן הייתה טניסאית אחת דומיננטית או שתיים ששלטו ללא עוררין בסבב. אפילו המדורגת 20 בעולם היום הייתה מנצחת בקלות את אותן אגדות מפעם. הטניסאיות היום חזקות בהרבה, מייצרות עוצמה רבה ומהירות גבוהה בהרבה מזו שהייתה בעבר. הן הרבה יותר מקצועניות ורציניות.
השאלה היא האם העובדה שאין מישהי שזוכה בכל טורנירי הגרנד סלאם בצורה בלעדית אומרת שהרמה נמוכה? זה טיעון מעט קלוש. מבחינה כספית הטיעון אפילו מאבד עוד מהלגיטימיות שלו. בין אם באירופה, אסיה, אמריקה, דרום אמריקה, אוסטרליה או באפריקה אנשים עומדים בתור כדי להשיג כרטיסים לטורנירי נשים ומשלמים כסף טוב מאוד כדי לראות את המשחקים.
בנוסף, הפרסים הכספיים שמחולקים ב-WTA הם חסרי תקדים יחסית לכל ספורט נשים אחר. רק לאחרונה הודיעו שבטורניר גמר השנה בשנז'ן ב-2019 יחולקו פרסים כספיים בסך 14 מיליון דולר, פי שניים ממה שהיה עד כה. ברור שהכסף הסיני משנה לחלוטין את התמונה, אבל הוא מראה את העניין העצום שכן קיים סביב העניין. לכן הטענה ש"טניס הנשים במקום הכי נמוך שהיה בו זה שנים" לא כל כך מתאימה למציאות.