במרץ 2016, זמן קצר אחרי העונה הרגילה הטובה והדומיננטית בהיסטוריה, קיבל ג'ו לייקוב 73 סיבות להאמין שזה יימשך לנצח, או לכל הפחות לטווח הנראה לעין.
"מבחינת מבנה, תכנון והתנהלות, אנחנו נמצאים במרחק שנות אור מכל שאר הקבוצות ב-NBA", השוויץ בלי בושה על גבי הפלטפורמה המהוגנת של "ניו יורק טיימס", במשפט שיהפוך לקאץ'-פרייז וייזכר שנים קדימה.
מאז ועד היום גולדן סטייט שלו צריכה להצדיק את המגה-כותרת. לפעמים - כפי שהוכיחה ההחתמה שומטת הלסתות ההיא של קווין דוראנט, תוך ניצול מקסימלי של הפרצות בתקנון - זה מצליח. לעיתים - כפי שרמזו הטרוניות שהשמיעו לאחרונה שחקנים בקבוצה כלפי הצוות הרפואי - הרבה פחות.
ועכשיו, אחרי שדוראנט עזב, איגודלה וליבינגסטון הועזבו, הסגל הוצער וסיכויי האליפות שונמכו, קירק לייקוב, הבן של, מנסה לבשל מתחת לרדאר את ההוכחה הניצחת.
היא מהלכת על שתיים, ויש לה שם: אלן סמיילאגיץ', פורוורד אלמוני ודקיק בן 18, שנמשה מהקרקעית של הליגה השלישית בסרביה עוד לפני שסיים תיכון, ובחוגים מסוימים מוגדר כעת כאחד הניסויים הכי חשובים ב-NBA בשנים האחרונות.
ניסוי מהסוג שמעמיד את הווריירס (שוב) בחוד החנית של ה-NBA, שאם יצלח ייתן לג'ו "שנות אור" לייקוב הצדקה להשתמש במונחים נוספים מעולם האסטרונומיה כדי לתאר את התהום הפעורה בין גולדן סטייט לשאר ה-NBA.
אם היה זה מקרה סטנדרטי, סביר להניח שסמיילאגיץ' היה נוחת בישראל בימים אלה ומצטרף לנבחרת העתודה של סרביה באליפות אירופה בתור חיזוק לקצה הספסל. בתרחיש אחר - לא פחות סביר - כלל לא היה צולח את סבב הניפויים וצופה במשחקים מהבית, אכול קנאה.
אחרי הכל, עד לפני שנה אפילו בסרביה לא זיהו מאחורי 206 הסנטימטרים והזרועות הארוכות הרבה פוטנציאל. טוב שכיום ידן של קבוצות NBA שמכבדות את עצמן ארוכה מספיק כדי לדוג פרוספקטים מכל קצוות תבל. במקרה של סמיילאגיץ', דווקא גולדן סטייט - אחת שלא נמנתה בשנים האחרונות על רשימת הקבוצות שבינלאומיות מתנוססת על דגלן - גילתה את היהלום החבוי במרתפי הליגה השלישית בסרביה לפני שנתיים.
סמיילאגיץ' היה אז בן 16 בלבד והשתייך למחלקת הנוער של בקו, מרחק יריקה מציידי הכישרונות של הכוכב האדום ופרטיזן הגדולות יותר. ובכל זאת, קירק לייקוב, סגן ג'נרל מנג'ר גולדן סטייט וג'נרל מנג'ר קבוצת הבת סנטה קרוז ווריירס - שמבוגר רק בעשור - היה הראשון לזהות. זמן קצר לאחר מכן, כשסמיילאגיץ' החל לחרוך רשתות ולהפגין קמצוץ מהכישרון בליגה השלישית (והחצי-מקצוענית) בסרביה, נרשמה התעוררות גם בסביבה הקרובה יותר.
פרטיזן בלגרד חיזרה נואשות, פנרבחצ'ה ניסתה לפתות בכסף גדול, ריאל מדריד קיוותה שפס הייצור המוכח והמפורסם שעל שמה ייתן לה קדימות, אבל לקירק לייקוב היתה תוכנית מנצחת. הוא הציג בפני סמיילאגיץ' תוואי חדשני, יש שאמרו מהפכני. נקודת ההתחלה בו היא משכורת של 7,000 דולר בחצר האחורית של הכדורסל האמריקאי, ונקודת הסיום היא חוזה מובטח באלופת ה-NBA (דאז).
או, אם תרצו, מסלול עוקף דראפט.
מיטב המהלכים של סמיילאגיץ' בסרביה
הצעד הראשון הושלם באוקטובר 2018: סאות' ביי לייקרס בחרה בו בבחירה הרביעית של דראפט הג'י-ליג, והעבירה אותו מיידית בטרייד לקבוצה היחידה שהיה מוכן להתחייב אליה, סנטה קרוז ווריירס.
הווריירס הפכו את סמיילאגיץ' לשחקן הצעיר ביותר בתולדות ליגת הפיתוח, ואגב כך מצאו דרך להקדים את השתלבותו בכור ההיתוך של ה-NBA. לא דבר של מה בכך בהתחשב במגבלות הפורמט הידוע לשמצה של וואן-אנד-דאן.
גיל הסף לבחירה בדראפט הוא 19, אבל סמיילאגיץ' עלה על המסלול הרבה לפני כן: הוא שוייף מבחינה פיזית תחת הפיקוח של אנשי המקצוע של גולדן סטייט, כפי שתוכיח מסת השריר שהוסיף בשנה האחרונה; התאקלם מבחינה תרבותית, כפי שתוכיח האנגלית המשופרת שבפיו; למד להתמודד מול ביג-מנים עם אתלטיות של אמריקאים בג'י-ליג - "הליגה שמהווה את האינדיקציה הכי טובה בעולם להשתלבות ב-NBA" על פי בוב מאיירס; הכיר את הנפשות הפועלות הן בקבוצת הבת והן באחות הגדולה, מה שבוודאי יקל גם על ההשתלבות החברתית;
מלאכותי או לא, כשר או לא, סמיילאגיץ' - והווריירס - קיבלו זירוז כמעט חינמי.
"הדראפט היה ונשאר עסק של הימורים. הליגה מתקדמת, בהרבה מובנים היא הופכת למדעית יותר, אבל בדראפט יש עדיין חוסר ודאות גדול", הסביר בוב מאיירס את הרציונל מאחורי התקדים. "בשנה האחרונה יצא לנו להכיר את אלן הרבה יותר טוב. אנחנו עדיין לא יודעים עליו הכל, עדיין לא בהכרח יכולים לנבא כמה יצליח ב-NBA, אבל אני חושב שכן הפכנו את מרווח הטעויות שלנו לקטן יותר. וזה דבר די גדול".
לטענת מאיירס, סמיילאגיץ' הוא רק הסנונית הראשונה. "אני מניח שעכשיו הרבה קבוצות יעשו אותו דבר, בין אם מדובר בשחקנים אמריקאיים או שחקנים בינלאומיים. זה יקרה יותר ויותר בשנים הקרובות. בעיקר כי זה משתלם".
סמיילאגיץ' הקל על הווריירס את המלאכה: מרגע ששיחק לראשונה בג'י-ליג, גרף השיפור שלו נראה מרשים במיוחד. את העונה הוא סיים עם ממוצעים של 9.1 נקודות ו-4 ריבאונדים למשחק, כולל הופעות שיא מול קבוצות הבת של הלייקרס והקליפרס, והפוטנציאל זעק.
לכן האתגר האמיתי של הווריירס היה להשאיר אותו מתחת לרדאר, כדי לוודא שבליל הדראפט אף קבוצה לא תבחר בו ותקטוף את פרי עמלם. הסתרה מוחלטת של פוטנציאל NBA היא משימה בלתי אפשרית - לא עם הטכנולוגיה של 2019, לא עם המשאבים שקבוצות מקצות לשם כך בשנת 2019 - אבל שמירה על פרופיל נמוך עדיין אפשרית. המאמצים של הווריירס כללו השבתה של סמיילאגיץ' ממשחקים בפרופיל גבוה שמושכים סקאוטים רבים, והגליה חזרה לסרביה - לא מרצון - בשבועות שלפני הדראפט, כדי לחסל את הסיכויים שיתבקש לערוך אימונים אישיים אצל קבוצות אחרות.
ובכל זאת, על אף משחק המחבואים המתמשך, בליל הדראפט לא הכל עבר חלק. סקרמנטו, בהנהגת ולאדה דיבאץ (הסרבי) חמדה את סמיילאגיץ' ותכננה לבחור בו בבחירה ה-40. הווריירס, אם כן, נאלצו לאלתר טרייד על שתי בחירות סיבוב שני עתידיות כדי לחזור לכיסא הנהג עם הבחירה ה-39.
"גולדן סטייט עשתה פה באמת חשיבה יוצאת דופן. יש כאן רמה אחרת של תכנון", הודה השבוע בעילום שם סקאוט בכיר במסגרת כתבת פרופיל על סמיילאגיץ' ב"מרקורי ניוז". "היה ברור שהם לא ישקיעו בו כל כך הרבה רק כדי לאבד אותו לקבוצה אחרת. הם אוהבים אותו, ולכן עשו מאמץ גדול כדי להשיג אותו בסיבוב השני".
עכשיו סמיילאגיץ' הוא שחקן גולדן סטייט עם חוזה רוקי מובטח, וגם בליגת הקיץ הוא כבר הספיק להפגין ניצוצות עם כמה דאנקים מרהיבים וחסימות נאות. אחרי שנת ההתחשלות בג'י ליג הוא מחזיק בסט כלים לא רע בכלל לשחקן פנים מודרני ב-NBA: יש לו אורך, אתלטיות, קליעה מתפתחת מבחוץ, יכולת לשמור גם על גארדים אחרי חילופים, ותזמון נהדר לחסימות בתור קינוח.
מיטב המהלכים של סמיילאגיץ' בג'י-ליג
למרות שהכתרים כבר בומבסטיים - לאחרונה הוא זוכה כבר להשוואות לניקולה יוקיץ', לא פחות, סמיילאגיץ' השחקן פחות מעניין מאשר סמיילאגיץ' התקדים.
כבר היו בעבר כישרונות צעירים שעשו מניפולציות כדי להגיע לקבוצה ספציפית - מיטשל רובינסון (ניקס) ודריוס בייזלי (ת'אנדר) שוויתרו על שנה בקולג' והתאמנו לבדם בראש - אבל כנראה שמעולם לא הייתה קבוצה שסימנה טריטוריה בצורה כה גסה כמו גולדן סטייט, ועוד על כישרון של סיבוב שני.
במידה רבה, המבחן של גולדן סטייט מתחיל רק עכשיו. אם סמיילאגיץ' אכן יהפוך לשחקן NBA לגיטימי, אולי אפילו יותר מזה, יצוצו חיקויים. גולדן סטייט אולי לא תקדים את כל הליגה בשנות אור, אבל היא שוב תהיה המגדלור שכולם נושאים עיניים אליו.
