ואז מסוק הורם לאוויר כדי לעקוב אחר המכוניות הכהות שלפי החשד הכילו את פמליית קוואי לאונרד בדרכם משדה התעופה בטורונטו למלון בעיר, מחוץ לו ארבו מאות אוהדי ראפטורס - שאיכשהו הבינו שהבחור נחת בעיר וידעו את מיקום הפגישה עם קברניטי אלופת ה-NBA הקנדית. אבל קוואי לא שם. לפחות לא היה או לא נראה. תמונה שלו במסעדת טאקוס בסן דייגו הועלתה לרשת, תמונה של מישהו שיכול להיות הוא הועלתה מסן פרנסיסקו זמן קצר לאחר מכן. אומרים שבמחנה שלו הבהירו לכל המועמדות שמי שתדליף החוצה, תפגע אנושות בסיכוייה. כנראה שהוא אמר אמת, כי במשך שבוע לא רק שלא ידענו מה קוואי רוצה, לא ידענו איפה. איפה לעזאזל קוואי?
הפייבוריטית היתה הלייקרס. לברון, דייויס, דייט עם מג'יק, הוא גדל בלוס אנג'לס.
אחריה טורונטו. ג'יילן רוז ששיחק שם הצביע על 99% הישארות, מדינה שלמה רדפה אחריו, ובכל זאת - הוא הביא לעיר אליפות.
הקליפרס, נכון לאתמול, לכאורה נמחקו. איש FOX כריס ברוסארד, אמנם רחוק בשגרה מרמת הדיוק הקלינית של ווג', העז לומר שהם יצאו מהתחרות. אחרים הביעו זהירות אבל העריכו שזה מרוץ דו ראשי.
ואכן, היחידה ממנה לא יצאה אף פיסת מידע היתה הקליפרס, עם המיליארדר הנחוש באלמר והלוגו של הליגה, ג'רי ווסט. ומה אתם יודעים? דווקא בה קוואי בחר. ועוד עבד מאחורי הקלעים על שינוי מסיבי של הקבוצה, העברת פול ג'ורג' מאוקלהומה סיטי תמורת משכון העתיד ופתיחת הליגה - לחלוטין. בפעם האחרונה שלא היה לאף אחד מושג מי תהיה אלופה, קוקו מהטניס היתה בת שנה.
קוואי לקח את הזמן ובחר בנמושת כל הנמושות, בקבוצה היחידה שאם יצליח להביא לה אליפות זה יהיה הישג מדובר יותר מאשר מה שעשה עם טורונטו (סליחה, קנדה, זו ליגה של ארצות-הבריתים). על הדרך הוא השאיר מדינה שלמה בידיים ריקות ואת הכוכב הכי גדול בתעשייה, לברון ג'יימס, עם קבוצה שנראית כמו משאית בלי גלגלים. ואת כל זה הוא מודיע אחרי שתי רעידות אדמה בקליפורניה ובנוואדה, ב-2 בלילה שעון החוף המזרחי והקנדי. יש דברים כאלה?
איזה סטאד, מר לאונרד.
ובכלל לא ידענו שהוא כזה.
בעידן בו השגת המידע נהיית קלה יותר ויותר, כשווג' המופרע מ-ESPN הופך למן כרוז טריידים והחתמות סמי-רשמי של הליגה ולא מפספס פיפס בימים של עשרות עסקאות, לאונרד והמחנה שלו שמרו על שבוע של דממת אלחוט - ועוד כשכל העיניים בביזנס לעברם, ולפחות שלוש קבוצות, שבאחת מהן משחק לברון, המתינו למוצא פיהם.
קבוצות הכדורגל של לוס אנג'לס וטורונטו בהפגת מתח
כמו שזה נשמע. דני גרין, שזכה עם קוואי בטבעות בסן אנטוניו ובטורונטו, הודה בזה פומבית. הוא חיכה לדעת כדי לפעול (אגב, חתם הבוקר בלייקרס). כך היו עשרות פרי-אייג'נטס, רובם החליטו שלא לחכות לחתיכת הדומינו האחרונה מבין המשמעותיות - תיקון: המשמעותית שבהן - ליפול. הם התפזרו בין קבוצות הליגה והיה ברור שהקבוצה שתזכה בקוואי תהפוך לפייבוריטית לזכייה והשתיים שלא, לא.
כבר שבוע שקוואי לאונרד, נער די אלמוני שנבחר רק במקום ה-15 בדראפט, החזיק ליגה, שתי מדינות ושלוש קבוצות בביצים. בטורונטו הסכימו להחכיר לו חצי מדינה, דרייק קיבל חלק משמעותי בשכנועי ההשארה; גם סנופ דוג לא נותר חייב ופצח בשירה.
ועליו אמרו צנוע, חייל של מערכת, הכי ספרס שקיים, נחבא אל הכלים. שמעו, ב-WWE, עסק מתוסרט, אין דמויות שמתהפכות ככה.
סנופ בבלדה לקוואי
נכון, יש דמויות שקיבלו טוויסט בעלילה - לברון הפך לנבל כשערק למיאמי וחזר להיות הבן של כולנו כששב לאוהיו; דוראנט - שחבר לקבוצה הכי טובה בליגה כדי לזכות באליפות ודווקא כשהוצעו לו רבע מיליארד דולר עזב את הקבוצה הכי טובה בתולדות הכדורסל כדי להגיע לקבוצת הספורט השביעית הכי אהודה באיזור ניו יורק והכי פחות אהודה ב-NBA - וכל זה כדי לשתף פעולה עם קיירי אירווינג.
אבל לברון כל כך גדול, מפעל, עד שכמעט תמיד ידעת מה הוא רוצה ולאן חותר, ואם לא, לפחות מה הניע אותו. דוראנט דברן גדול, רגשן חסר תקנה - אפשר להבין שהביקורות על ההצטרפות לגולדן סטייט גרמו לו לרצות טבעות משלו. אצל קוואי, לרגע, לא מבינים ולא יודעים. טובי הסקופרים אפילו לא הימרו. לברון ודוראנט נועדו לגדולה, מגיל אפס הוכרזו כדבר הבא: לברון מקום ראשון בדראפט עוד בבית החולים, דוראנט שני רק כדי להעצים את קללת הבחירות של פורטלנד. לאונרד, שוב, נבחר במקום ה-15 והגיע לטקסס תמורת ג'ורג' היל. והוא פתח רק 39 פעמים בעונה הראשונה, וקלע 7.9 לערב. גם פופוביץ' הודה שלא האמין שלאונרד יהפוך למה שהפך, והוא עוד אמר את זה לפני שנתיים.
בשנתיים האחרונות החל השינוי הגדול בקוואי "שהכרנו". האיש השבית את עצמו לעונה וביקש לעזוב את המערכת הכי יעילה בדור האחרון ואת המאמן הטוב אי פעם. לפי ההסברים שעלו הסיבות היו רפואיות אבל אף אחד לא באמת יודע. לאונרד לא באמת דיבר על זה. גם חצאי הדברים שהודלפו לא עזרו כדי להשלים את הפאזל. ואז הטרייד לטורונטו, מה שנראה בהתחלה כאילו פעולת נקם מצדה של סן אנטוניו - הגליה צפונה - אבל לאונרד סיים את העונה המוזרה הזו עם אליפות. ו-MVP שני של הגמר. קוטל הענקיות - מיאמי של 2014 וגולדן סטייט של 2019 - עשה את זה בשתי צורות שונות לחלוטין. כבורג משני במערכת אז, עם 12.8 נקודות למשחק, וככוכב הגדול של הקבוצה והליגה עכשיו - הוביל את כל שחקני הפלייאוף הנוכחי בכל קטגוריה סטטיסטית חשובה.
ומחוץ? בתוך שנתיים הפך האיש האפור ביותר באמריקה למכונת רייטינג של איש אחד, למקור הריפרשים הגדול ביותר בתולדות טוויטר והאינטרנט כולו (זה הזמן לספר לכם שאשתו של חבר מאוד יקר הודיעה לו שהפתק שהטמינה בכותל המערבי קשור למספר 2 - אולי כתבה בטעות "הלוואי שקוואי יגיע ללוס אנג'לס", ולא השלימה לאיזו… מצטער, חבר).
ופתאום השחקן המשלים והשקט הוא החלק הכי חשוב בפאזל, ההחלטה הכי חשובה מאז "ההחלטה". שנייה רק לה בכמות הבאזז, כולל המעבר של דוראנט ב-2016, כולל של לברון ב-2018, כולל של דוראנט ב-2019.
אבל אולי לא מדובר בטוויסט. אולי לאורך כל הזמן קוואי היה בדיוק אותו הדבר. כולנו פשוט לא ידענו כלום, בדיוק כמו שאנחנו לא יודעים עכשיו.
חורים בעלילה ותכונות עמומות הקיפו את לאונרד מאז שפרץ לתודעה האמריקאית. כשהיה בתיכון נרצח אביו במכון שטיפת הרכב שלו בקומפטון, פחות מ-20 דקות נסיעה מסטייפלס סנטר. למחרת שיחק קוואי במסגרת ליגת התיכונים, והפסיד. סיבת הרצח לא התגלתה, גם לא זהות הרוצח. בשנה הראשונה בתיכון הראשון לא הורשה לשחק - בגלל שאמו עבדה לא יכול היה להגיע למבחנים לקבוצת בית הספר, ועקב כך לא הורשה להצטרף. הוא עבר בית ספר והרשים וכשבסן דייגו סטייט שלחו את עוזר המאמן ג'סטין האטסון להיפגש עם הפרוספקט, האטסון התקשה. לקוואי היה טלפון נייד, אבל כפי שסיפרו בלוס אנג'לס טיימס - הוא פשוט לא ענה לאף אחד. אז האטסון היה נוסע לבקר ומקווה שיתפוס את הנער. בהמשך התייעל ונעזר בשירותי המאמנים והמאבטחים כדי לדעת - איפה קוואי? מספרים שהוא קנה את לבו של לאונרד, וכשמכללות גדולות יותר כמו UCLA ו-USC התעניינו, לאונרד הלך עם מי שפנה קודם - עם מי שהראה את הרצינות הגדולה ביותר בשלב המוקדם ביותר.
כבר אז כנראה קוואי ידע איך הוא רוצה שיחזרו אחריו. בכתבה בטיימס מספר האטסון שקוואי אכן לא מרבה לדבר, כמו שכולנו רואים ומניחים, אבל גם שאלו הזוכים לאמונו זוכים להכיר מישהו אחר. הבעיה היא שמעטים זוכים. אפילו דייויד רובינסון, אגדת ספרס, סיפר שבקושי הצליח לקבל מילה מכיוונו של לאונרד. "בחור קשה, כל כך שקט, אי אפשר לשמוע כלום ממנו, ואני חושב שזה גרם לקשיים בתקשורת", אמר האדמירל על הסט של The Jump.
מהדברים המעטים שכן נכתבו עליו לאורך השנים הכול הופך הזוי עוד יותר. כן, אפילו השם קוואי. אבל גם שהוא אוהב מתמטיקה, בעיקר גיאומטריה; שפעם, כשרשמו את כל הנקודות שלו על שם שחקן אחר, לאונרד אמר לאמו 'זה לא משנה'; שהוא חתך ממחנה נייק בזמנו כי "אני לא צריך את החשיפה"; שהוא לא פעיל ולא צורך רשתות חברתיות - והוא, בניגוד ליותר מדי מאמנים ישראלים שאומרים את זה, באמת לא קורא מה שכותבים עליו. פופוביץ' אמר עליו: "הוא רודף אחר גדולה - אור הזרקורים לא מעניין אותו".
כל עוד היה שחקן בחשיבות משנית, האופי הנדיר היה על תקן פולקלור. עכשיו זו כבר תופעה - מדובר בסופרסטאר המוזר ביותר. במשוואה בה יש רק נעלמים. בספורטאי הכי מוכר שאף אחד לא מכיר. והוא כנראה עדיין לא עונה לטלפונים.
נ.ב.
ובחייאת -
הוא באמת צוחק ככה?