מסע כומתה: הסיפורים מאחורי עונת הסינדרלה של הפועל אילת

כמעט לכל פיינל פור, גורסת הקלישאה, תגיע סינדרלה אחת כנגד כל הסיכויים. בכדורסל האירופי מכירים זאת היטב: אנאדולו אפס הייתה כזו העונה, ז'לגיריס קובנה אשתקד ולוקומוטיב קובאן לפני שלוש שנים. כל לכלוכית שהפכה לנסיכה נוצצת החזיקה במאפיינים הייחודיים שלה, וכל אחת מהן נהנתה מחיבור נדיר כדי לגשר על פערים כלכליים ממועדוני פאר עשירים.

הפועל אילת אמנם סיימה העונה במקום הרביעי בליגת העל, אבל זה רק ממחיש כמה סיפור הסינדרלה שלה שונה, אחר וממושך. מסע הכומתה שעברה בדרך למפגש הערב (שני, 19:00) עם מכבי תל אביב בחצי הגמר הוא הרבה מעבר לסגל שהתלכד או לכישרונות חבויים שהתפרצו. לפניכם נקודות הציון והסיפורים מאחורי הקלעים שהפכו אותה למיוחדת כל כך.

אילת יצאה לעונה החדשה כשההווה קודר והעתיד מעורפל. היו"ר מוטי אמסלם ז"ל נפטר, והמועדון שקע בחובות. גם על המגרש זה נראה רע: התכולים הפסידו בשלושת משחקי הליגה הראשונים, וירדו להפסקה במחזור הרביעי נגד היורדת העתידית בני הרצליה כשהם סוחבים פיגור ביתי בן 16 נקודות. הקהל באולם בגין איבד סבלנות ושרק בוז, והאווירה בחדר ההלבשה הייתה קשה, כמעט מייאשת.

המאמן שרון דרוקר ראה לנגד עיניו קבוצה מפורקת, וניסה בעיקר להרגיע את השחקנים. "שכל אחד יעשה מה שהוא יכול ומה שהוא יודע, אל תנסו להציל את המולדת ואל תחשבו על ההפרש", אמר להם. "בואו ניקח את זה שלב אחר שלב". נאום התוכחה עבד, והאמונה חילחלה. אלייז'ה בריאנט קלע 31 נקודות, הקבוצה רשמה ניצחון בכורה (75:81) והפקק השתחרר: אילת יצאה לרצף היסטורי של תשעה ניצחונות, וקיבעה את מעמדה בצמרת הגבוהה של ליגת העל.

אם כל הקשיים האובייקטיביים לא הספיקו, נקלעה אילת למצוקה בעמדות הפנים, לאחר שלא הצליחה למצוא את השחקן הנכון. וגם כשמצאה - המציאות טפחה על פניה. סולימאן בריימו היה אמור להחליף את דווין תומאס כבר במשחק נגד הרצליה, אבל לא הורשה לשחק; הסיבה: למועדון לא היה כסף כדי לשלם על אשרת השהייה שלו, והוא צפה מהצד בחבריו מנצחים.

לבסוף, הפורוורד/סנטר הניגרי הוציא את הערמונים מהאש. הוא מימן בעצמו את הוויזה (לאחר שהובטח לו שהסכום יוחזר אליו בהמשך), עלה על בגדי ספורט והפך לאחד השחקנים הטובים והמוערכים בליגה. בניצחון החוץ הדרמטי על מכבי ראשון לציון במחזור הרביעי הוא קלע רק שמונה נקודות, אבל כעבור שבוע כבר הצטיין עם 18 נקודות ב-17 דקות מול עירוני נס ציונה והעלים את כל סימני השאלה; עם כל הכבוד לכושר הקליעה, בעיני רבים הוא ראוי לתואר שחקן ההגנה של העונה.

בריימו חתם על חוזה זמני באילת, ובמשך תקופה ארוכה עמלו בקבוצה כדי לשכנעו להישאר עד תום העונה. כשהצליחו, הרווח היה כולו שלהם; בעונה הבאה הוא כבר צפוי להכפיל או לשלש את שכרו ולשחק מן הסתם במועדון בכיר יותר.

המשבר הכלכלי החמור לא התנקז לרגע אחד, אלא הפך לשריפות אקראיות שפרצו לאורך תקופה ארוכה ואיימו לפרק את הקבוצה מבפנים. למעשה, במחצית הראשונה של העונה קיבלו עובדי המועדון את שכרם באיחור, באמצעות תשלומים חלקיים ועל ידי צ'קים דחויים. רבים מהם, ובעיקר השחקנים הזרים, לא ידעו אם להאמין להבטחות וחששו שהחובות ייערמו ולא יכוסו.

פעם אחת חזר דרוקר לדירתו אחרי אימון, והופתע לגלות שחברת החשמל ניתקה את הזרם בגלל פיגור בתשלום; לאחד האימונים הגיעו בעלים של חברות השכרת מכוניות ודרשו מהשחקנים להחזיר להם את המפתחות, מכיוון שאילת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיהם; משכירי דירות איימו לפנות את אנשי הקבוצה מבתיהם, לאחר שהמחאות התשלום חזרו ולא כובדו.

לאורך כל העונה נאלצו השחקנים ואנשי הצוות להתרגל למציאות בלתי נתפסת עבור קבוצת כדורסל מקצוענית: בעבר התרגלו במועדון ללון בבתי מלון במרכז הארץ לאחר משחקי חוץ, ולטוס חזרה דרומה למחרת בבוקר; באילת מודל 2018/19 הם חזרו לאחר הבאזר בנסיעת אוטובוס ממושכת בשעת לילה מאוחרת. הנוהג השתנה בפלייאוף, והשחקנים אף "התפנקו" במסעדת שף בתל אביב לאחר הניצחון האחרון שהעלה אותם לפיינל פור.

בשלהי הסיבוב הראשון, בשעה שאילת נמצאת בכושר שיא, התרחשה סאגת פיטוריו של רפי מנקו מהפועל תל אביב. הנהלת אילת נקלעה להתלבטות: האם לנסות ולהחזיר את השחקן, ומי בכלל יממן את המהלך?

לאור בעיות התזרים, דרוקר העדיף מלכתחילה לשמור את הכסף (שאין) לחילוף אפשרי של אחד הזרים, אם יידרש. אבל אז הגיעה אליו פנייה מכמה אנשי עסקים, שהבטיחו לקחת על עצמם את שכרו של מנקו. לפיכך, נותרה רק הדילמה המקצועית. הנושא עלה בישיבת הנהלה, המאמן שוחח עם הפורוורד, וחבריו מנבחרת ישראל המליצו בחום. הקאמבק יצא לפועל.

"הייתה התלבטות וישבתי על זה עם ההנהלה", סיפר דרוקר בראיון לוואלה! ספורט זמן קצר אחרי החתימה. "הרי יש לנו שחקנים בעמדה הזו, ולא רצינו להפר את האיזון, אבל קיבלנו פידבק חיובי מהישראלים שלנו וידענו שהוא לא טראבל מייקר. בתחילת הקיץ לא ידענו אם בכלל תהיה לנו קבוצה, אחר כך היא קמה על כרעי תרנגולת ועכשיו ההנהלה אומרת שהבעיות מאחורינו, ואפילו הצלחנו להתחזק. אנחנו בכיוון הנכון, ויודעים שיהיו לנו גם תקופות פחות טובות בהמשך העונה".

למנקו נדרש זמן רב כדי להשתקם מאובדן הביטחון העצמי. "הוא עבר סוג של טראומה", הודה אז המאמן. בפלייאוף הוא חזר לעצמו באופן מוחלט, וקלע 12 נקודות למשחק בדרך ל-1:3 על נס ציונה.

מגדל הקלפים איים להתמוטט על יושביו אחרי הפסד מאכזב בבאר שבע. העיכוב במשכורות נמשך עמוק לתוך העונה, והשחקנים איימו לשבות מאימונים וממשחקים לאחר שלא קיבלו תשובות מראשי המועדון. נקודת השבר הזו התבררה בדיעבד כנקודה שבה נפתר המשבר.

בעקבות שביתת השחקנים, ולאור הניסיון העגום עם הלנת השכר המתמשכת בעונה שעברה במכבי קרית גת מהלאומית, נכנסה מנהלת הליגה לתמונה והתערבה בנעשה: היא העבירה מקדמה על חשבון המועדון לטובת תשלום השכר של עובדיו, ואז גם נפסקו העיכובים; נפתח מסלול "עוקף הנהלה", שבמסגרתו המשכורות הועברו מעיריית אילת לרשות לבקרת התקציבים, וממנה ישירות לשחקנים ולצוות.

הימים האחרונים שלפני סגירת חלון ההעברות (המאוחר מאוד) בליגה הכניסו את המערכות השונות לטירוף: חלק גדול מקבוצות הליגה ניסה לנצל את ההזדמנות ולחזק מעט את הסגל לפני היישורת האחרונה לעונה. גם מקומה של אילת לא נפקד.

דרוקר ניסה להחתים זר אמריקאי בשם ג'ון תומאסון, והגיע איתו לסיכום על שכר זעום יחסית של 7,000 דולר לחודש. המאמן אף הצליח לגייס ספונסר חיצוני שיממן את הבאתו, אבל הבקרה סירבה לאשר את העסקה לאור קשייה של אילת לעמוד בתשלומים לשחקנים שכבר משחקים בשורותיה. הקבוצה נותרה עם שלושה זרים עד תום העונה.

אילת, על אף המהמורות בדרך, הבטיחה את יתרון הביתיות בפלייאוף - אלא שההיסטוריה מוכיחה כי הסדרות בין המקום הרביעי למקום החמישי הן הצ'אנס הגדול לקבוצות ה"נחותות" לכאורה. אחרי ניצחון דחוק בבית על נס ציונה במשחק הראשון (89:96), ההגנה קרסה והקבוצה הפסידה 95:84. המנהיג של התכולים על המגרש, אבי בן שימול, ראה את דקות ההכרעה מהספסל לאחר שיצא בעבירה טכנית חמישית.

כשהשחקנים נכנסו בסיום לחדר ההלבשה, בן שימול נעמד ופתח מיד בנאום מרגש. "אני לוקח אחריות על ההפסד", אמר הרכז (34) לחבריו. "אסור היה לי להשאיר את הקבוצה במצב כזה, ואני מצטער". בשני המשחקים הנותרים בן שימול היה בשיאו עם 14 נקודות, 60 אחוזים לשלוש ושישה אסיסטים בממוצע; ליתר ביטחון הוא ביצע עבירה בודדת ב-75 דקות, והצעיד את אילת לשני ניצחונות. בין לבין הוא ריגש את כל חובבי הכדורסל בישראל כשלקח את אחיו הקטן לראיון בתום המשחק השלישי.

"החיבור ביני לבין אבי נוצר עוד בימים שהיינו יחד בראשון לציון, ואני שמח שהוא נתן בי אמון ובא לכאן אחריי", מספר דרוקר. "אני יודע שזה לא פשוט כשיש לך שלושה ילדים. ידעתי מה יש בו, אבל השנה הוא הביא דברים שלא ראינו בו בעבר. הוא התבגר, הפגין כושר מנהיגות שמיגנט אחריו את הישראלים וגם את הזרים. הוא מבין כדורסל בצורה פנומנלית, והביא לי הרבה רעיונות שעליהם דיסקסנו אחר כך בינינו".

מכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה בליגה שלא הפסידה העונה לאילת, ודווקא היא זו שתפגוש אותה בחצי הגמר. ואולי, אם סיפור הסינדרלה יימשך, הבעיה הגדולה של ראשי המועדון מהדרום תהיה אחרת: איך מממנים את סעיפי הפרמיות והבונוסים בחוזי השחקנים?