הקבוצה הכי חכמה ששיחקה כדורסל: "הטוב מ-7" על משחק 2 בגמר ה-NBA

סטיב קר מאמן קבוצה טובה מדי מכדי לקבל קרדיט השמור למאמני כדורסל טובים. לרוב, הוא האחרון שנביט לעברו. כי כל אחד מאתנו מרגיש שעם דוראנט, קרי, קליי, דריימונד, איגי ובוגי אפשר לזכות באליפות. בשלט רחוק. בטלפון. בלי לדעת אנגלית. הכול נראה קל מדי כשזה הסגל שלך. קר לא אשם שהוא נכנס למערכת שכבר היתה בתנועה ותחתיו רצה אפילו עוד יותר מהר, אבל לפעמים, כדי להבין שגם המאמן של הקבוצה הלא רעה הזו אינו רע בכלל, צריך משחק כמו זה של הלילה.

דוראנט לא היה, וסטף נראה חולה, ואיגודאלה עדיין משך משהו, ולוני התרסק על הפרקט ויצא, ותומפסון מתח שריר ואף הוא יצא. וכל זה כשאתה בפיגור בסדרה ובאחד האולמות הכי קשוחים באמריקה הצפונית ודרייק לובש חולצה של מקולי קלקין כדי להטריל והקבוצה היריבה מובילה עליך ב-12 והגג עומד לעוף.

גולדן סטייט צמצמה לקראת המחצית, וגם קר בעצמו הודה שההפרש היה צריך להיות הרבה יותר גדול מ-5. ואז במחצית קר עשה מה שמאמנים ממש טובים עושים: גורמים לשחקנים שלהם לעלות למחצית שנייה אחרת. והווריירס יצאו לריצת 0:18 עם פתיחת הרבע השלישי, ואתמול, דבר די נדיר, כבר לא היה משנה מי על הפרקט - כולם היו טובים, כולם הפרו את כולם, ומנאום המחצית גולדן סטייט סיימה את המשחק עם 22 סלי שדה רצופים מ-22 אסיסטים. וכן, במסיבת העיתונאים קר בעיקר התלהב מהצד השני של החבר'ה שלו. "קלענו 109, כמו במשחק 1, אבל החזקנו אותם על 37%, הגנה של אליפות", החמיא לשחקניו.

אפשר לחכות עם המיקום ההיסטורי של גולדן סטייט בטבלת שושלות הכדורסל האמריקאי, אבל יהיה קשה להתווכח עם הקביעה שזו הקבוצה הכי חכמה שאי פעם שיחקה כדורסל. וזה המון באחריות המקהלה, אבל אי אפשר שלא לתת קרדיט למנצח. אז זה ה-משחק של סטיב קר וזה מה שהוא עושה כבר חמש שנים, כל קריירת האימון שלו: לא מפסיק לנצח.

המחמאות לקר זולגות מעבר לסעיף המוקדש לו כי אחרי משחק 1 חשבו הרוב - לבוגי אין מה לחפש בסדרה הזו. לא במצבו הנוכחי, אחרי שישה שבועות ללא כדורסל. לא מול היריבה הזו. במשחק הראשון בקנדה קאזינס נראה כמו גוש חלודה עם עיניים.

אבל קר נתן לו לפתוח במשחק מספר 2.

ומה שבוגי עשה. הוא עדיין לא בקצב, אז הוא הסתדר בלי. קלע (11), הוריד ריבאונדים (10), מסר כאילו לא הפסיד זמן משחק (6) וגם חסם פעמיים. וכשטורונטו כן נכנסה לריצה שהביאה אותה להפרש שיא, בצד השני רק קאזינס קלע. וזה היה 12 לטורונטו, אבל בלי דמרכוס זה כבר היה נגמר.

האיש שחטף כל כך הרבה ביקורות על התנהגות והתנהלות, אחרי אכילס פגוע ועוד שריר הרוס בפלייאוף הנוכחי, קיבל צ'אנס לכמה רגעי תהילה וניצל כל רגע ורגע. הדרך לקאמבק עוד ארוכה, אבל איזה סיפתח.

השחקן הכי יציב של גולדן סטייט בפלייאוף הזה שוב סיפק את הסחורה. חלק יתנו את ה-MVP של הערב לבוגי אבל זה יהיה יותר מהתלהבות וחדשנות. במציאות, זה שוב דריימונד. כשהוא ירד לנוח בפעם הראשונה נברא הפער, והוא עזר לסגור אותו, והוא עזר לפתוח פער מהצד הנכון, והוא בעיקר הכניס את כל מי שצריך למשחק.

רק 9 אסיסטים היו לו הפעם (ביחד עם 17 נקודות ו-10 ריבאונדים) ובכך נמנע רצף הטריפל-דאבלים הצנוע, אבל לו החבר'ה לא מפספסים ממצבים קלילים גרין היה רושם גם 13-15 אסיסטים הלילה. ועזבו את הכמות, תראו את האיכות. ובעיקר את ההתפלגות:

אסיסט מספר 1 - לשלשה של תומפסון.
אסיסט מספר 2 - לסל-חצי-מרחק של תומפסון.
אסיסט מספר 3 - לדאנק של ליווינגסטון.
אסיסט מספר 4 - לשלשה של בוגי.
אסיסט מספר 5 - לשלשה של תומפסון.
אסיסט מספר 6 - לשלשה של תומפסון.
אסיסט מספר 7 - לאלי-הופ של בוגוט.
אסיסט מספר 8 - לשלשה של קרי.
אסיסט מספר 9 - לאלי-הופ של בוגוט.

כל הטווחים, משלשה לדאנק; חמישה שחקנים שונים הוא הכניס למשחק. נראה שגרין, בכל שלב, יודע מי פנוי ומי לא, למי עדיף למסור כדי לעזור לו להיכנס למשחק, כמה קלע כל אחד מחבריו ומה ה-% באותו שלב של הערב. הכול נכנס למוח הזה, אחד ממוחות הכדורסל הגדולים בעולם כיום, ואל תתנו ל-740 אלף דולר שהבחור כבר חטף בקריירה רק מקנסות להטעות אתכם.

הוא הרבה יותר יקר מזה.

"אני עושה כל שאני יכול כדי להגן על המורשת שלו".

של סטף. לזה התכוון המשורר, איגי, קולע הפגיון שגמר את המשחק, 104-109. אותו קרי כוסה בדאבל אפ, חתך לצד השני כדי לגרור איתו שבעה שומרים בערך; ליווינגסטון עוד הספיק למסור בעין עקומה, כי למה לא בעצם; הדינוזאורים לא ביצעו עבירה, גם לא על גרין, ואיגודאלה נשאר לבד. לנצח. וניצח. סטף האשים את הראפטורס בזלזול, אבל היי, איגודאלה עם 0 מ-11 ל-3 בסדרה הזו עד הלילה. אבל הלילה זה היה חשוב יותר, והוא באמת מתכוון למה שהוא אומר. וזו חתיכת מורשת לשמור עליה. והפעם אנחנו לא מדברים על סטף.

שמונה דקות לסיום טורונטו היו במוד של חזרה. ושם שלשה רדפה שלשה, ושתיים רצופות לסל השמאלי היו של קווין קוק. 3 מ-5 מעבר לקשת רשם קוק (קרי עם 3 מ-10), ובעיקר הטיימינג. אם זה לא היה נזכר כ"משחק של בוגי" זה היה "המשחק של קוק". עד כדי כך זה היה חשוב.

סטף החל חולה או מיובש, כפי שסטיב קר כיבס את התשובה. בין הרבע הראשון לשני ביקש משדרית הקווים דוריס ברק שתמשיך לברר מה יש לטאלנט, כי הוא, קר, לדבריו, לא יודע. קרי היה נראה מיובש במינימום, התחיל עם 0 מ-6, אבל דריימונד כל כך ניסה להכניס אותו למשחק עד שלבסוף הצליח.

אצל קליי זה היה הפוך. דריימונד הכניס אותו למשחק מיד, וקליי צלף 11 מהירות. אבל סוף הערב נגמר בפציעה בשריר הירך האחורי. "הוא אומר שהוא ישחק במשחק 3", סיפר קר, "אבל קליי משחק גם כשהוא חצי מת". עם הפציעה של לוני, הרגישות של איגי והעובדה שדוראנט יכול להחמיץ גם את משחק 3, זה כבר הופך לקריטי. עם כל הכבוד למאמן קר ולרוח הלוחמת, היעדרות פוטנציאלית של קליי מרגישה כמו קצת יותר מדי.

קוואי נתן שורה יפה מאוד (34 נקודות, 14 ריבאונד, 5 בהתקפה, 16 מ-16 מהקו) אבל לא היה חד מעבר לקשת (2 מ-9) וגם הגנתית היו לו כמה מהלכים שלא נראו כמו קוואי. אולי זו הפציעה שמטרידה, אולי קצת עייפות. הוא כמובן לא הסיפור כאן אלא הרביעייה שאמורה להשלים אותו. זו שניצחה את משחק מספר 1 בלי קשר אליו - עם 32 של סיאקם ו-20 של גאסול ו-11 של גרין ו-7 של לאורי. הלילה כולם הורגשו פחות.

סיאקם רשם 12-8-5, גאסול רק 6 ו-6, גרין רק 8. לאורי סיים עם 13 נקודות ו-2 אסיסטים אבל במהלכים הכי חשובים הוא לא ממש היה שם, וממנו כן אפשר וצריך לצפות. כשהוא על הפרקט טורונטו רשמה פיגור מצטבר של 17 נקודות - השחקן הכי חלש בקטגוריה זו לערב זה - משתי הקבוצות גם יחד.

פרד ואנווליט. הסטטיסטיקה שלו, לפני ואחרי הולדת בנו, ממשיכה להדהים. אחרי הלידה נולד גם השחקן.
נורמן פאוול. עלה ותרם, אבל החטאה שלו הרגישה כקריטית מאוד.
שון ליווינגסטון. סוף סוף הרגיש סולידי, והאסיסט בסוף… תענוג.
אנדרה בוגוט. 3 מ-3, 100%, דאנקים לרוב, כיף שיש דריימונד. והוא בכלל עלה כדי להרביץ, ואכן הרביץ.
ניק נרס. מה קרה במהלך האחרון?
דרייק, עם יומיים חלשים מאוד במשרד - קודם המתאגרף ג'ושוע עם השפלת העשור, ואז ההפסד הלילה.
מקולי קלקין, על הטרלת הטרול

orenjos@walla.co.il