פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בין ה-6:2 ל-4:0: ההבדל בין שתי התבוסות של הפועל באר שבע

        בניגוד להשפלה ההיא בגמר הגביע, המכה האחרונה שחטפו האדומים ממכבי תל אביב חשובה הרבה יותר. אורן גרמן על המשמעות האמיתית של ההתפרקות במחזור הסיום, והעתיד הקודר שמחכה לאלופה היוצאת

        בין ה-6:2 ל-4:0: ההבדל בין שתי התבוסות של הפועל באר שבע
        צילום וידאו: יניב טוכמן, עריכת וידאו: מתן חדד

        בתור אוהד הפועל באר שבע, אני רק יכול להניח שעבור לא מעט מאוהדי מכבי תל אביב ה-0:4 המדהד בטרנר היווה סוג של סגירת מעגל מגמר הגביע ב-2015, בה סגרו את הדלת על שלוש שנים בהן לא הצליחה לגבור על היריבה החצופה מהדרום שקראה עליהם תיגר ויכלה להם. שלשום מכבי תל אביב גירשה את השד, לעת עתה לפחות.

        לעומת זאת הצורה הגיאומטרית שאוהדי באר שבע רואים לנגד עיניהם היא פרבולה, כשנקודת האפס היא התבוסה ההיא מ-2015 ומנגד התצוגה המבישה של האדומים שלשום. אני זוכר את ה-6:2 בגמר בתור מכה כואבת, אך לא אנושה. היה ברור שיש למה לצפות עם הסגל שהיה קיים אז. בכר שעמד להגיע עשה רושם של מאמן רציני ושאפתני, וכן הרכש של ראדי, צדק, וואקמה, ושהר. למרות הגמר ההוא, היה ברור שבאר שבע ממש לא אמרה את המילה האחרונה. בתחילת עונת 2015/16 באר שבע עוד רשמה הפסד מינימלי במשחק ביתי (בטדי) למכבי תל אביב אפופת אופוריית זהבי והצ'מפיונס, ומעולם לא יצאתי אופטימי יותר אחרי הפסד - זה היה גלוי לעין שיש כאן קבוצה. משם המשיכה באר שבע גבוה גבוה עד הספירות של ניצחונות על אינטר והתיקו שכולו ניצחון על סאות'המפטון. זה היה השיא. מאז הקבוצה החלה בירידה - הטבעית בחלקה - עד שהגיעה לנקודת האפס של ה-25.5.2019. רק שעכשיו, בניגוד לאז, אין הרבה סיבות לאופטימיות.

        פאקו אייסטרן מאמן מכבי תל אביב (שמאל) עם אליניב ברדה שחקן הפועל באר שבע, מיטש גולדהאר (ברני ארדוב)
        מאז החלה העלייה הגדולה. אליניב ברדה אחרי גמר 2015 (צילום: ברני ארדוב)

        בכר נראה העונה לפרקים אובד עצות, עד כדי כך שברגעים מסוימים הקבוצה של המאמן הישראלי הכי טוב שיש (ייתכן והתואר זמני) נראתה פשוט לא מאומנת. רמות האנרגיה והחוסן המנטלי שהשחקנים הפגינו ברוב העונה גירדו את התחתית. שלא יהיה ספק - מה שקרה במחזור הסיום לא היה אירוע חד פעמי. באר שבע לא הופיעה העונה כמעט לאף משחק שהיה חשוב עבורה.

        באר שבע תקועה לשנים הקרובות עם חוזים מנופחים של שחקנים לא מספיק טובים, והיא צריכה לחשוב טוב טוב מי מהשחקנים שחוו נפילה חדה ביכולת מסוגלים להתאושש מהעונה שעברה. ראויים לציון בהקשר זה חנן ממן שחווה את הקריסה הכי גדולה לעומת העונה שקדמה לה, אורן ביטון שנתן מול מכבי תל אביב תצוגה שלקוחה מסרט אימה, ונייג'ל האסלביינק, שפשוט לא מתאים למערך שבכר ניסה לרבע איתו את המעגל עונה שלמה, ללא הצלחה כמובן.

        לקבוצה אין עתודת נוער או שחקני בית מושאלים ברמה גבוהה - אחד הכישלונות הגדולים של המערכת - והמשמעות לעונה הבאה היא עוד ועוד רכש. מאז שחרור אובידיו הובאן והחתמת קואנקה יש לאלופה היוצאת אחוזי הצלחה רעים מאוד בפגיעה ברכש. הקבוצה כבר הודיעה שהתקציב יקטן בעונה הבאה - והאוהדים צריכים להיות מספיק בוגרים כדי להבין שהמשמעות היא הורדת הציפיות מבחינת היעדים, לפחות לעונה הקרובה.

        זה מרגיש כאילו כל העונה הזאת של באר שבע היא טעות אחת גדולה. משגים מכל הסוגים והמינים אפיינו את הקבוצה, מהרכש התמוה של סטו ואנסטיס דרך הרכש הבהול של סאבו והאסלביינק, הפיאסקו הפוליטי של אלונה ברקת ועד עריכת טקס פרידה לאוגו אחרי משחק ולא לפניו, משחק נפל שגרם למעמד להפוך ליותר מריר מעצוב; נדמה שאין בור שהקבוצה לא יצאה מגדרה ליפול לתוכו. אחד הביטויים השגורים אצל מאמנים ושחקנים בעונות פחות טובות הוא להתנחם בנקודות אור קלושות על ידי שימוש בביטוי "אחרי כל מה שעבר עלינו", אבל שום דבר לא עבר על באר שבע העונה. אין תירוצים. את כל מה ש"עבר עליה" היא בישלה בעצמה העונה וכרגע היא שוב בנקודת האפס.

        שחקני הפועל באר שבע, נייג'ל האסלביינק, בן שהר, ג'ון אוגו (דני מרון)
        הפעם אין תקווה באופק. שחקני הפועל באר שבע (צילום: דני מרון)