הצלחה בעידן המודרני של הספורט המקצועני גוררת עמה לא אחת תילי תילים של ציפיות. על מנת לבלוט מתוך שפע הדמויות המאיישות את הצמרת העולמית של הענף, עליך להתעלות לא רק על שאר בני האנוש הרגילים, אלא במקרים רבים, גם על ספרי ההיסטוריה. ליאונל מסי, לדוגמה, נחל בשלב זה של הקריירה הצלחה כבירה, שמגובה בעשרות שיאים שיחזיקו שנים ארוכות, אולם רבים סבורים כי ישנו "כתם" עדיין על יוקרתו בקרב הדורות הבאים משום שלא זכה להניף את גביע העולם עם נבחרתו הלאומית. הדבר נכון לא רק לענף הכדורגל. רנו לבילאני, אחד מהקופצים במוט הטובים בהיסטוריה, זכה בכל תואר אפשרי למעט התואר אלוף העולם. זהו "כתם" שנמצא על גבו לאורך כל הקריירה שלו, על אף שהוא שיאן העולם והקופץ הטוב בדורנו. ה"קוף" הספורטיבי, לפיו הדרישה למצוינות הופכת במהרה לרשימת מכולת של שיאים שספורטאי על נדרש להשלים, מגבירה את תובענות העיסוק ומטילה שלא בצדק על הספורטאי לעמוד בסטנדרטים ציבוריים שלא בהכרח משקפים את שאיפותיו האישיות.
ענף הטניס משופע בדוגמאות ל"קופים ספורטיביים", אולם נדמה כי הרבב בהשגת המקום הראשון בעולם ללא זכייה מוקדמת בטורניר גראנד סלאם הוא המוכר מכל. דינארה סאפינה היא לבטח אחת מהשחקניות הרוסיות הטובות במילניום הנוכחי. למעשה, היא השיגה כמעט הכול בקריירה שלה - מקום ראשון בעולם, שני גמרים בגראנד סלאם, תארים ענקיים ומדליית כסף באולימפיאדה, ועדיין - העובדה שהעיבה על היותה שחקנית שתיזכר כאחת מהגדולות ביותר היא החוסר בזכייה באחד מארבעת התארים הגדולים. זה הגיע אפילו לכך שסרינה וויליאמס אמרה עליה בשנת 2009 (כשסאפינה שהתה בפסגה): "כולם יודעים מי מספר אחת בעולם, בוודאי שזאת אני".
הטעם החמוץ רדף את הרוסייה עד לסיום הקריירה. שנה לאחר מכן עלתה כוכבת חדשה וצעירה למקום הראשון בעולם - קרולין ווזניאקי. הדנית שהתה במקום הראשון כמעט שנתיים, אך לא הצליחה לזכות בתואר הנכסף ודווקא לאחר 6 שנים קשות באה זכייה מדהימה באליפות אוסטרליה הפתוחה שסתמה את הגולל על ה"נאחס" שהשיב אותה בנוסף למקום הראשון בעולם. היה זה הרגע שבו נותרה שחקנית אחת פעילה לבד בזירה בתור מדורגת מספר אחת בעולם ללא תואר גראנד סלאם - סימונה האלפ. בדומה לקודמותיה, נדמה כי המשא הכבד נועד ללוות אותה לזמן רב.
האלפ, טניסאית נמוכה וביישנית מעיר החוף קונסטנטה ברומניה, יודעת דבר או שניים על המאבק בשד העיקש הזה. כאחת השחקניות היציבות בסבב הנשים, דבר לא שגרתי בשנים האחרונות, היא ניחנת ברוח לחימה בלתי מתפשרת, שמתבטאת ביכולות ההגנה המופלאות שלה. אלו אפשרו לה לא לוותר על אף כדור, ביכולת מעוררת השראה לחזור מעמדות פיגור משמעותיות. התכונות הללו דימו לה אופי ה"קר" כשלעיתים נדמה כי הביטוי "זורם לה קרח בורידים" מבטא את אישיותה בצורה האופטימלית. אין מדובר רק ברוח לחימה. הגיוון הרב במשחק שלה הוליך אותה לזכיות מרובות על כלל המשטחים וריצה עמוקה במרבית הטורנירים בהם היא משתתפת, קטנים וגדולים כאחד. הצלחה זו נרשמה גם בחזית הסלאמים: בעברה השתתפות בחצי הגמר של כל אחד מארבעת הגראנד סלאמים, עובדה המביעה את יכולותיה המגוונות. לאור כך, ההצלחה המרשימה בסבב, ההעפלה למקום הראשון בעולם עמדה בניגוד גמור לריקנות המהדהדת של ארון הגביעים היוקרתיים ביותר בביתה.
במיוחד בשל חיבתה הרבה לטניס על משטח החימר, הרולאן גארוס נותר כצלקת גלויה לכל. לצד היותה השחקנית היציבה בסבב על כל המשטחים, ייחודיותה מתחדדת על המשטח האדום, אשר מתאים לה כמו כפפה ליד. טורנירי החימר הגדולים ביותר פרט לרולאן, מדריד ורומא, נכבשו ביד רמה. רמת הציפיות להצלחתה ברולאן, אשר מתקיים על משטח דומה לזה שבבירת איטליה, צמחה באופן ישיר לכך. אלא מה? ההזדמנויות להסיר את "הרבב" מזה מקורות חייה חמקו פעמים רבות. ההזדמנות הראשונה לזכות הגיעה בגמר הרולאן גארוס בשנת 2014, מול השליטה באותה עת של הטורניר - מריה שראפובה. האלפ נראתה מצוין לאורך כל הדרך והגיעה לגמר הגראנד סלאם הראשון בקריירה שלה. היו רבים שטענו, בשל ההצלחה הבלתי נתפשת שלה, שהיא אפילו פייבוריטית לזכייה. הגמר היה צמוד לכל אורכו אבל לאחר מעט יותר מ-3 שעות, שראפובה ניצחה בצורה דרמטית, 4:6 במערכה השלישית, במותחן שלימד את האלפ לחוות בעל כורחה את טעמה המר של האכזבה.
שלוש שנים לאחר מכן הגיעה ההזדמנות השנייה לזכות בתואר הנכסף. בשלב שכזה, האלפ כבר שחקנית מנוסה יותר, מוערכת יותר ויש שיאמרו - טובה יותר. נדמה לרגעים כי היה קונצנזוס סביב היותה פייבוריטית ברורה מול הפתעת הטורניר עד כה וטניסאית התקפית בצורה יוצאת דופן, ילנה אוסטפנקו הלטבית. הגמר החל בצורה נהדרת עבור סימונה שהובילה ביתרון מערכה ו"שבירה" כשבידה הזדמנות "לשבור" את ההגשות של הלטבית בפעם השנייה. בעיתוי זה משהו השתחרר אצל הלטבית והיא החלה לאמלל בהדרגה את האלפ, עד שניצחה לבסוף את המשחק הגדול בקריירה. שמיטת היתרון המבטיח עוררה לבטח תסכול רב נוסף שלווה בספקנות רבה מצד צופים ופרשנים שמא תגבר על "הקוף" האימתני .
הביקורת המאמירה על היעדר הלגיטימיות של האלפ להחזיק במקום הראשון ללא קבלה מוכחת כתואר גראנד סלאם הגיעה לנקודת ציון חשובה ברולאן גארוס של עונת 2018. בראיון לגרדיאן הבריטי היא תיארה את התחושות שאחזו בה אחרי הגמר הכואב מול אוסטפנקו, שנה קודם לכן: "היא ניצחה את זה כי הייתה יותר טובה, אבל אני הפסדתי את המשחק הזה כי לא ידעתי לשלוט ברגשות שלי באותו משחק". הפעם זה כבר היה שונה, סימונה הגיעה מלאה בביטחון לגמר, מול שחקנית שפרצה לתודעה הרחבה פחות משנה קודם לכן עם זכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה, סלואן סטיבנס. בניגוד להיותה הפייבוריטית הברורה, הגמר החל עבורה בצורה מדאיגה עם הפסד של המערכה הראשונה ופיגור "שבירה" במערכה השנייה. כשתסריטי האימה החלו לרחף באוויר פעם נוספת, האלפ ודאי אמרה לעצמה: "זה לא קורה לי שוב". לשמחתה, זה אכן היה המצב: קאמבק אדיר עד לניצחון המופלא. סימונה האלפ אלופת סלאם לראשונה בקריירה.
עם הסרת הנטל הזה, האלופה המכהנת מגיעה לפריז עם סימני שאלה ועם סימני קריאה. אחרי הזכייה החלה הידרדרות מסוימת שהתבטאה בהפסדים לא אופייניים וסימני שאלה מנטליים. בהמשך הגיעה פציעה בגב שהשביתה את הרומנייה למשך החודשים האחרונים של העונה ושם גם האלפ איבדה ביטחון. את 2019 היא פתחה בהפסד לאוסטרלית העולה אשלי בארטי בטורניר סידני והפסד לסרינה וויליאמס באליפות אוסטרליה. בהתאם, עלו שאלות על יכולתה, אבל האלפ כמו האלפ, הוכיחה שמוקדם להספיד אותה. היא החלה להצליח על המשטחים הקשים בארה"ב והגיעה לשיא לו ציפתה במדריד האהובה, שם הגיעה עד לגמר והצהירה כוונות לקראת הרולאן גארוס המתקרב ובא. עם גרף שיפור רציני ומגמתי האלפ מגיעה לטורניר הזה כשהיא, כנראה, שוב הפייבוריטית. גם לנוכח יריבות מאתגרות כדוגמת קיקי ברטנס (אלופת מדריד), קרולינה פלישקובה (אלופת רומא), ויקטוריה אזרנקה וסרינה וויליאמס, הלוחמת הרומנייה הקטנה יודעת שאת המטרה הראשונה - להסיר את ה"קוף" מהגב היא השיגה. עכשיו הגיע הזמן לפתח מסורת שתגדיר אותה כאחת מהשחקניות הגדולות באמת.
היכנסו לפורום הטניס בפייסבוק, המקום לדיוני טניס מקצועיים ברשת