בפלייר: נס ציונה חוגגת עלייה לליגת העל
הידעתם?
לוולאדן איביץ' העונה יש יותר ניצחונות ליגה מ… תומר קשטן, אלישע לוי, ניסן יחזקאל, משה אוחיון, פרד רוטן, בלגויה מילבסקי, אלי גוטמן, עודד קוטר, איתי מרדכי, שמעון הדרי, עמיר תורג'מן, יובל נעים, גיורגי דרסיליה, אלדד שביט, בני בן זקן, אופיר חיים, דוד מרטן, מוראד מגמאדוב, מאיר בן מרגי, רוב מאס, רון קלר וחואן קרלוס.
ביחד!
כן, זו המציאות של עונת 2018/19 - איביץ' ניצח 26 פעמים, ו-22 מאמנים אחרים, ביחד, לא הצליחו להגיע למספר הזה. ואכן הדרך היחידה לסכם אותה היא באמצעות המוטיב הכה-חוזר שלה. זו העונה בה הוכח שהעמדה הזו, מאמן כדורגל, היא שולית מאוד בעיני רוב הבוסים בישראל. הם לא מאמינים בה ובנחיצותה, והתוצאות מראות את זה. העונה הזו שברה שיא - מה שברה, ניפצה כאילו היתה בולט. ארבע פעמים ראינו כאן עונות של 28 מאמנים שונים. אף פעם לא יותר מכך. העונה, כאמור, נרשמה עלייה של 25% בכמות הבלגן!
אז כדי לסכם את העונה הזו, דירגתי, או לפחות ניסיתי, את מאמני הליגה. הדירוג נכון אך ורק לעונה זו ומושפע מנתונים של יוסי מדינה הידוע להערצה וממשתנים רבים ומשונים אחרים, הידועים לשמצה.
אז הנה, קבלו את 35 החברים. אם תרצו, ל"ה ליגה, ועוד הזרוע המפטרת נטויה.
לבד בפסגה - איש השנה
35. גיא לוזון (בית"ר ירושלים + מכבי פתח תקוה)
21 משחקים, 6 ניצחונות, 36.5% הצלחה
כמו ש"מקארנה" נבחר לשיר הכי גרוע של העשור, בזמנו, לא כי באמת היה הכי-הכי גרוע אלא כי היה הכי גרוע בין השירים המפורסמים, כך לוזון. הוא לא המאמן הכי גרוע שישב העונה על ספסל, הוא לא מחזיק ב-% הצלחה הכי גרועים (אפילו של קודמו במכבי פתח תקוה, אלישע לוי, חלשים יותר) - אבל העונה הזו היתה גרועה עבור לוזון יותר מעבור כל אחד אחר. הוא המשיך את קו ההתרסקות ליאז'-צ'רלטון-הפועל-מכבי חיפה כשלא הצליח בבית"ר, ספג בסיטונות, פוטר, חזר לקבוצת האם והוריד אותה ליגה אחרי שלא היתה מתחת לקו האדום באף מחזור פרט לאחרון.
הערות שוליים - אין מה לכתוב הביתה
34. דוד מרטן (בית"ר ירושלים)
1 משחק, 0 ניצחונות, 0% הצלחה
החליף את לוזון בבית"ר למשחק אחד, חטף בו חמישייה ביתית (שיא שלילי בטדי) וזהו.
33. מוראד מגמאדוב (מכבי פתח תקוה)
2 משחקים, 0 ניצחונות, 0% הצלחה
לא באמת הרגיש שרצה להיות שם, מהר מאוד גם לא היה.
32. מאיר בן מרגי (הפועל חיפה)
1 משחק, 0 ניצחונות, 0% הצלחה
ההוכחה הניצחת שבישראל עדיין לא הבינו שעוזר מאמן זה עוזר למאמן ולא עוזר לבעלים.
31. רוב מאס (מכבי חיפה)
1 משחק, 0 ניצחונות, 0% הצלחה
ההולנדי האחרון ששרד.
30. רון קלר (הפועל חדרה)
1 משחק, 0 ניצחונות, 0% הצלחה
החליף את ניסו אביטן אחרי פיטורי הבאזר. עשה עבודה ראויה מול באר שבע, לא כבש, לא ניצח.
29. חואן קרלוס (בני סכנין)
2 משחקים, 0 ניצחונות, 33.3% הצלחה
נשבע שכבר שכחתי שהוא היה כאן, שוב, ועוד לשני משחקים שונים.
לא ייאמן!
28. אלי גוטמן (מכבי חיפה)
2 משחקים, 1 ניצחון, 50.0% הצלחה
לא רק לוזון ראוי לקטגוריה נפרדת, גם האיש שראה קבוצה בצלמו. גוטמן הוא הסיפור הטרגי של העונה הזו, כשעזב את הטלוויזיה לטובת הדשא, עם המון רוח, צלצולים וטפיחות יד על לב אחרי הניצחון על חדרה. הוא היה המאמן שאמור היה לגאול את מכבי חיפה מייסוריה. באופן אירוני, זו היתה קדנציה קצרה, חולה ועגומה שגדעה את הקריירה הארוכה. נתראה מבעד למסך.
סותמי החורים
27. עודד קוטר (בני סכנין)
2 משחקים, 1 ניצחון, 50.0% הצלחה
באתי, תרמתי לפיטוריו של מילבסקי, הלכתי.
26. איתי מרדכי (מכבי חיפה)
3 משחקים, 1 ניצחון, 44.4% הצלחה
ניצח במשחק אחד, והקדיש אותו לגוטמן. כבר חשבנו אולי יקבל את המינוי הזמני-קבוע. לא קיבל.
25. ניסן יחזקאל (בית"ר ירושלים)
4 משחקים, 2 ניצחונות, 66.7% הצלחה
החליף את ניר קלינגר כשזה אושפז והצטווה לנוח. תמיד נזכור את פוסט הפייסבוק.
24. שמעון הדרי (קרית שמונה)
1 משחקים, 1 ניצחון, 100% הצלחה
יש אנשים שהיו שמים אותו במקום הראשון ברשימה זו, ולא בטוח שהם טועים. 100% הצלחה, הישארות דרמטית בליגה, אפס ספיגות - לכו תשברו את זה יא פפ, קלופ ופוצ'טינו.
23. משה אוחיון (מ.ס. אשדוד)
3 משחקים, 2 ניצחונות, 66.7% הצלחה
מבחינה חוקית ותעודתית, אסור היה לו להמשיך לאמן את הקבוצה באופן רשמי. אבל באשדוד מצאו פתרון - ולאוחיון, גם בזמנו על הקווים וגם מאחורי הקלעים, הרבה מניות בריצה המרשימה בסוף העונה.
אשדוד וסכנין מציגות: מועדון הניצחון האחד
22. עמיר תורג'מן (בני סכנין)
9 משחקים, 1 ניצחון, 18.5% הצלחה
"שומע? בוא, אל תביא עוזר, נראה מה יהיה, ואז תיכשל ונפטר אותך".
21. יובל נעים (מ.ס. אשדוד)
10 משחקים, 1 ניצחון, 20.0% הצלחה
"שומע? אתה ממש לא מזכיר את מילבסקי אבל אמרת בתקשורת שאתה מתאים לנו בול".
20. גיורגי דרסיליה (בני סכנין)
5 משחקים, 1 ניצחון, 33.3% הצלחה
"שומע? פיטרנו כבר אלף איש, בוא ננסה אותך. היית פה פעם, לא?"
19. אלדד שביט (בני סכנין)
6 משחקים, 1 ניצחון, 27.8% הצלחה
"שומע? אלדד, חכה שנייה, אל תנתק. בלי מטרות, גם ככה ירדנו, בוא תקבל כסף על ראיונות אחרי המשחקים. אלדד?"
18. בני בן זקן (בני סכנין)
9 משחקים, 1 ניצחון, 25.9% הצלחה
"שומע? אנחנו לא טביב. אנחנו ניתן לך להחליט לבד אילו חילופים לעשות. ואז נחליף אותך".
לא באמת היה להם סיכוי
17. פרד רוטן (מכבי חיפה)
8 משחקים, 2 ניצחונות, 37.5%
לא התחבר מהרגע הראשון, זה לא היה זה, החילופים רק הפריעו והצרות מבפנים פירקו את מעט הסיכוי שעוד היה. להתקפתו של רוטן ייאמן שגם בבלגיה זה נגמר די דומה. לא העונה שלו.
16. תומר קשטן (קרית שמונה)
16 משחקים, 4 ניצחונות, 37.5%
היה ברור לכולם שהוא מגיע עד סוף העונה. כנראה שגם לא. אבל זה הפריע, וכשאיזי בישר כשמסאי דגו מגיע, קשטן החליט לשרוף את הכול ובעיקר את עצמו.
15. אופיר חיים (הפועל תל אביב)
7 משחקים, 1 ניצחון, 33.3%
בהפועל תל אביב רצו מאמן שיעביר זמן בין קובי לרפואה, ו"מאמן העתיד" לפי שרון ניסנוב קיבל שבעה משחקי מבחן, ניצח באחד - כמו קודמו - ופוטר, כמו קודמו ויורשו. טלנובלה קשה לצפייה. וכמו בטלנובלה, האירוניה חוגגת: בעונה הבאה לאופיר חיים תהיה קבוצה בליגת העל. לרפואה? לא בטוח.
14. בלגויה מילבסקי (מ.ס. אשדוד)
10 משחקים, 2 ניצחונות, 30.0%
זה נראה כאילו באשדוד מעדיפים למנות מאמנים שיודעים שייפטרו מהם ממש מהר. פתח את העונה טוב מהציפיות, המשיך בהתאם לציפיות, ושילם על כך.
עונה שנעדיף לשכוח
13. אלישע לוי (מכבי פתח תקוה)
17 משחקים, 3 ניצחונות, 35.3%
מאמן נבחרת ישראל הרגיש על בשרו את הקללה - להוציא את אברהם גרנט, אף מאמן נבחרת לא חוזר לקריירה טובה יותר אחרי מזו שהיתה לפני. התחיל עם 1:4 מהדהד על בית"ר ולוזון, עם השחקן הכי טוב ששיחק כאן והשחקן הכי מבטיח, עם התקציב הכי גדול של המלאבסית ועדיין זה לא עזר. מהר מאוד הרגיש את החצים מבפנים, וסיפור בניון באשדוד היה הקש ששבר את הלוזונים.
12. חיים סילבס (קרית שמונה, הפועל חיפה)
19 משחקים, 5 ניצחונות, 35.1%
מאיזי שרצקי ליואב כץ: אין הרבה מה להוסיף. סילבס עדיין לא חדר את תקרת הפוטנציאל שניבאו לו, וזה לא דבר שקל לעשות אצל בעלים מסוימים.
11. ניר קלינגר (הפועל חיפה, בית"ר ירושלים)
28 משחקים, 9 ניצחונות, 42.9% הצלחה
בעונה שעברה היה על הגג, עם פלייאוף עליון נדיר של הפועל חיפה וגביע נדיר עוד יותר. ניסה בצדק (אולי לא בצורה הנכונה) למנף את מנייתו, אבל נתקל בבית"ר הלא סבלנית. קלינגר נלחץ, לעתים יותר מדי, ולצערו סיים את העונה כמניה בירידה. נראה שמגיע לו צ'אנס אמיתי נוסף, לא נראה שהוא באמת יקבל את זה. ככה זה בשוק הזה. לפחות קיבל משחק מול אתלטיקו.
10. שרון מימר (הפועל חיפה)
22 משחקים, 6 ניצחונות, 42.4%
מימר המשיך למתג את עצמו כמאמן פלסטר. לא מקבל את הצ'אנס האמיתי לבנות קבוצה, לא נתן לעצמו את הצ'אנס לסיים עונה. עזב כדי לקחת אחריות, כמו קלינגר, ומה נגיד לכם - הלוואי שלכל אחד בעולם היה אכפת מאהובתו כמו שלקלינגר ולמימר היה אכפת מהפועל חיפה. אצבע מתחת לעין.
9. קובי רפואה (הפועל תל אביב, פעמיים)
26 משחקים, 8 ניצחונות, 44.9%
המחמאה הכי גדולה שנשלפה לעברו היתה שהפועל שלו עומדת "טוב" על הדשא. האמת, זה היה נכון. אבל רפואה לא עמד טוב בשום מצב כמעט - עזב וחזר בקיץ, ופוטר פעמיים לאחר מכן, באותה העונה. האמת, נכון לכתיבת שורות אלו טרם יצאה הודעה רשמית על פיטוריו. ועכשיו כנראה שהדשא יוחלף בביורוקרטיה של בתי משפט.
קיבלו צ'אנס בחורף. מה יקרה בקיץ?
8. אבי בוחבוט (מ.ס. אשדוד)
10 משחקים, 5 ניצחונות, 53.3%
נחמיא פה לבוחבוט כי הוא הפנים, ולא אוחיון, אבל נתכוון לשניהם, ואכן יש על מה להחמיא. אולי בוחבוט לא יהיה מאמן גדול, אבל לקח צ'אנס שאף אחד לא באמת נתן לו (כולל כותב שורות אלו) והצליח להשאיר את אשדוד בליגה בניגוד לכל ציפייה והיגיון.
7. מרקו בלבול (מכבי חיפה)
21 משחקים, 11 ניצחונות, 61.9% הצלחה
הסיבה שבלבול לא נכנס לקטגוריה האחרונה היא שנשבענו - וזה נכתב בדם! - שלא להתלהב ולא לפרגן יותר מדי לנתונים סבירים שמאמנים משיגים במכבי חיפה בחציה השניה של העונה. אז בלבול אכן משיג מספרים יפים יחסית, אבל הוא עדיין צריך לשכנע את כולם, בתוך המועדון ומחוץ לו, שהוא אכן האיש המתאים להנהיג את הדבר הזה.
אימנו, על אמת
6. ברק בכר (הפועל באר שבע)
35 משחקים, 15 ניצחונות, 52.4%
המאמן הישראלי הכי טוב כיום בעונה הלא טובה הראשונה שלו, וגם היא אולי תספיק למקום שני בליגה. בשורה התחתונה בכר רשם מספר הפסדים זהה לשל קורצקי ורעננה, וזה אומר הכול על עונה שהוא ירצה ללמוד ממנה הרבה, אבל במקביל לקבור בתחתית הרזומה.
5. מנחם קורצקי (הפועל רעננה)
33 משחקים, 8 ניצחונות, 39.4%
נכון, אני לא אוהב את המספרים שלהם, והרבה דברים מעבר, אבל הפועל רעננה הראתה שהכלי הכי חשוב להישארות בליגה זו יציבות. היא קיבלה אותה מההנהלה, אבל גם מהמאמן שלה. זה לא היה יפה, אבל זה עבד.
4. ניסו אביטן (הפועל חדרה)
34 משחקים, 11 ניצחונות, 38.2%
לא ייאמן שאפילו העונה שלו נגמרה לפני סופה הטבעי, ומאזן הפלייאוף של חדרה גרוע באופן צפוי, וגם הניצחונות הושגו בעיקר בחצי העונה הראשון, וגם רובם על הבאזר. א-ב-ל: הצלחה היא פונקציה של ציפיות, והציפיות הריאליות מחדרה היו ירידה מהירה ודוחה. אביטן פגע ב-4 מ-4 זרים, ניסה לשחק כדורגל חיובי (ובמקרים רבים הצליח), הביא את חדרה למיקום הטוב בתולדותיה, לחצי גמר הגביע, וידע גם מתי ללכת - הכי קשה והכי חשוב.
טקס חלוקת המדליות
3. סלובודן דראפיץ' ושי ברדה (מכבי נתניה)
35 משחקים, 15 ניצחונות, 50.5%
העונה קרובה להסתיים בטעם חמוץ, אחרי הפסד בגמר הגביע, בפנדלים, והפסד פוטנציאלי (אם וכאשר) של המקום שמוביל לאירופה. אבל זו היתה העונה הכי טובה של הצמד בנתניה. הכי מאתגרת וגם הכי מוצלחת.
2. יוסי אבוקסיס (בני יהודה)
35 משחקים, 14 ניצחונות, 48.6%
הגביע שבר שוויון, ואבוקסיס עם מדליית הכסף. כבר ארבע עונות שהוא נמצא בטופ של סוחטי המחמאות, אבל העונה הזו - החל מהקיץ העגום, הסיפתח הבעייתי, איבוד הכוכב בינואר ועד לסיומה - פשוט מסריחה מיכולת אימון נהדרת. תנו לו לימונים והוא כבר יעשה לכם שמפניה.
לנגינת המנון סרביה, נא לקום!
1. ולאדן איביץ' (מכבי תל אביב)
35 משחקים, 26 ניצחונות, 81.9%
הפסיד את העונה המושלמת עם המפלה מול בני יהודה, וגם את הגביע; הפסיד את העונה עם אחוזי ההצלחה הכי טובים בעידן שלוש הנקודות עם התיקו בחיפה; לא עלה עם הצהובים לליגה האירופית.
ועדיין: אחד המאמנים הכי דומיננטים שאי פעם אימנו כאן. השיג בליגה יותר מאשר פאולו סוזה, ולסוזה היה כל כך הרבה יותר ממנו. יעילות מדהימה, אגרסיביות חונקת, בלי להשאיר שבויים. אלופת ישראל שיחקה כמו שהמאמן שלה נראה, רק עם יותר חיוכים.