עולם הספורט הוא חלק אחד בלבד מתוך מסגרות רבות הקשורות כולן לחוק טבע אחד ברור: צמיחה מתחילה מהבסיס התחתון. בסיס פירמידה רחב מאפשר את המגוון עליו מונחות יתר שכבות הפירמידה עד לקודקוד בקצה. תוכניות עבודה מסודרות של משאבים כלכליים מקיפים וחינוך פעיל לחשיבות הספורט הניחו בידי מדינות רבות ברחבי תבל, כדוגמת ארצות הברית, רוסיה, סין ואחרות את הבסיס ליצירת אימפריות ספורטיביות של ממש.
כגורם פעיל בנוף הספורט העולמי, צרפת איננה שונה. נבחרת הכדורגל היא מחזיקת גביע העולם, הטור דה פראנס הוא פסגת חלומותיו של כל רוכב אופניים מקצועי וטדי רינר, אלוף הג'ודו הנצחי נחשב בקרב רבים לאגדה מהלכת. ענף הטניס המקומי הוא המחשה נוספת להצלחה הלאומית: לצד ארבע אקדמיות טניס, כשהיוקרתית שבהן היא של פטריק מורטוגלו, מאמנה האישי של סרינה וויליאמס, צמרת הדירוג העולמי משופעת בטניסאים צרפתיים. מבין 70 הטניסאים הבכירים בעולם נכון לכתיבת שורות אלו, תשעה מהם הם צרפתים. שמות כגון ג'ו ווילפריד צונגה, רישארד גאסקה, גאל מונפיס וז'יל סימון הפכו לשגורים בפיו של צופה הטניס הממוצע. לצד אלו, בנואה פאייה, לוקא פוי, ז'רמי שארדי, אדריאן מנארינו הם אורחים מוכרים בטורנירים הבכירים של סבב ה-ATP. יחד עם זאת, בעולם הרשתות החברתיות של ימינו בו השאיפה לשלמות היא כנראה הדבר החשוב ביותר, טוב מאוד זה לא מספיק.
לנגד עיניהם הפקוחות של יושב הראש המיתולוגי של פדרציית הטניס הצרפתית, ז'אן גשסאן ומחליפו הנוכחי ברנרד ג'יודיצ'לי, גביע המוסקטרים חמק שוב ושוב מידיהם של טובי בניה של אומת הטריקולור. על אף ההצלחה המסוימת בטורנירי הזוגות עם זכייתם בשנת 2018 של הצמד הצרפתי מאהו את הרברט בטורניר הגברים וזכייתן של גארסיה ומלאדנוביץ' בטורניר הנשים של שנת 2016, חזית היחידים נותרה שוממה מאז 1983, עת יאניק נואה הניף את הגביע הנחשק.
ההסברים לבצורת הארוכה רבים. יש שיטענו כי דור הנפילים האחרון של ארבעת הגדולים, פדרר, נדאל, דג'וקוביץ' ומארי לא הותיר כלל סיכוי לשאריות. יש בכך הגיון רב. מתוך 61 טורנירי הסלאם האחרונים, רק שישה בלבד חמקו מצבתותיהם. במציאות שכזו, לא מדובר רק בבעיה צרפתית, אלא בהתמודדות כלל עולמית נגד אוליגרכיה חסרת רחמים. יתרה מכך, הדומיננטיות של הגווארדיה הנדונה התפשטה גם מעבר לטורנירי הסלאם. מתוך 128 טורנירי מאסטרס ששוחקו מאז ראשית 2005, רק 25 טורנירים (19.5 אחוזים) הסתיימו עם זוכה חיצוני. מעגל השפע והניקוד ששויך לרמות הגבוהות ביותר היה משול כמעט למעשה למועדון סגור.
סברה אחרת מציעה כי המשקולות על רגלי הטניסאים הצרפתיים לא ניתנות כרגע להסרה. גאסקה, שחקן מלוטש ואלגנטי לכל הדעות, סומן כבר בגיל 9 ככוכב הבא של סבב הטניס. לא מדובר על לחשושים בחדרים סגורים בין יודעי דבר, אלא בכתבות ענק ושערי מגזינים שבנו שאיפות גבוהות במיוחד. בדומה, צונגה שווק כהבטחה הגדולה ביותר של הטניס הצרפתי מזה עשורים. מעבר לקריירת נוער נאה, מי שתואר ככפיל המודרני של מוחמד עלי, מחזיק במספר הניצחונות הרב ביותר בהיסטוריה (18) על הרביעייה המופלאה. כמי שביקר בגמר סלאם, כמי שבאמתחתו ניצחונות על כל אחד מהחבורה בפורמט המפרך של הטוב מחמש וכמי שהיה שנים ארוכות חבר של קבע בצמרת הדירוג העולמי, צונגה סומן כאדם שישבור את תקרת הזכוכית לבני האנוש על המשטח האדום בפריס. שנת 2004 המטאורית של מונפיס בטורנירי הסלאם לנוער הותירו חותם עמוק גם הם. אחרי זכייה בשלושה טורנירים ברצף, רבים תלו בו תקוות לגאולה ספורטיבית. מונפיס וצונגה הצליחו אמנם להעפיל עד לשלב חצי הגמר בטורניר (2008, 2013 ו-2015), אך טרם זכו לטעום ממנעמי התהילה השמורים לאלופי הרולאן גארוס.
רשמיו של הדור הצרפתי האבוד אודות כובד משקלה של ההיסטוריה יכולים לעורר ודאי אמפתיה רבה בקרב הקולגות שלהם לענף. לייטון יואיט, מדורג ראשון בעולם בעברו ואלוף ווימבלדון משנת 2002, התמודד בגמר אליפות אוסטרליה 2005 עם לחץ של מיליוני אוסטרלים שציפו לזוכה מקומי מאז מארק אדמונטון ב-1976. אנדי מארי שיחק לא רק נגד שלל יריבים על משטח הדשא של ווימבלדון, אלא אף נגד 77 שנות הבצורת הבריטית שהותיר אחריו פרד פרי, עד שהצליח למוטט את חומות ההיסטוריה בשנת 2013. המשחק מול קהל ביתי הוא לא משתק בהכרח. מתוך 17 תאריו של צונגה, תשעה הגיעו על אדמת צרפת. האחוזים של גאסקה (5 מתוך 15) ומונפיס (3 מתוך 8) אמנם נמוכים יותר, אך מעידים כי גם הם לא נרתעים מטורניר ביתי. דפוס זה ניכר גם בדור צעיר יותר: מתשעת הגמרים ששיחק לוקה פוי בן ה-25, ארבעה התקיימו בצרפת. השילוב של משחקי הטוב מחמש מערכות, היריבים האימתניים יחד עם המעמסה הפסיכולוגית הגדולה, סיכלו עד כה את המסע להשארת הגביע הנכסף בבית.
בין אם הסיבה נעוצה בפערים מקצועיים או בעומס רגשי גדול מנשוא, קשה להמר כי עצירה מפתיעה של דפוס האכזבה הצרפתית תתרחש כבר בטורניר הקרוב. הרנסנס של נדאל ופדרר, שיקום ההרתעה של דג'וקוביץ' בטורנירי הסלאם ועליית כוחם של טוענים צעירים לכתר כדוגמת דומיניק תים ואלכסנדר זברב הפכו את המלאכה הצרפתית למורכבת מבעבר. ייתכן שעוד מים רבים יזרמו במימי נהר הסיין עד שעיני הקהל המקומי תוכלנה לחזות בגיבור לאומי מניף את הגביע, אך כעץ עם שורשים כה עמוקים ומרובים, פדרציית הטניס הצרפתית עוד תצמיח בעתיד את הפרי המתוק שישיב להם את גאוות האומה גם בקרב עולם הטניס.
אליאור אלבחרי הוא חבר בפורום הטניס בפייסבוק, המקום לדיוני טניס מקצועיים ברשת
לפורום הטניס של פייסבוק