אבי בוחבוט התקשר לאשתו ורד, כמו לאחר כל משחק, גם ב-16 במרץ. הרגע חטף חמישייה מהפועל תל אביב - הפסד שלישי רצוף שבא אחרי תיקו - והוא עם נקודה מתוך 12 מאז שיצא מהאלמוניות הקודרת.
"אני חושב שעשיתי טעות חמורה", הוא אמר לה.
"זה הכי לא מתאים לו", סיפרה ורד אתמול, "אבל הוא כל כך פחד מכל זה". היא יושבת על ספסל מחוץ לחדר התקשורת באיצטדיון הי"א, רגע אחרי שבעלה היה שותף לסיפור שאף אחד כבר לא חשב שיסופר העונה. לצדה שלושת בניה. היא בכלל לא היתה אמורה להגיע למשחק. בתה תאיר שכנעה.
ה-5:1 הזה מול האדומים קבר את אשדוד במקום האחרון, שמונה נקודות מחוף מבטחים, עם הפרש שערים של מינוס 26. זה היה גמור. בוחבוט, שמותג כתעודת פרו עם רגליים, עוד ניסה לשדר ביטחון בראיון שלאחר המשחק. זה הרגיש יותר קומי מטרגי. אבל מאז משה אוחיון והוא השלימו חמישה ניצחונות בשישה משחקים. אתמול, במחזור האחרון, 0:1 על הפועל חיפה בשילוב הפסד של מכבי פתח תקוה והיינו כחולמים - אשדוד נשארה בליגה.
עם סיום המשחק בוחבוט רץ כאחוז תזזית ושלף דף מקופל מכיס המכנס האחורי שלו. זה מה שהסקאוט רפאל נתן לי לפני המשחק וביקש שלא אפתח עד לסיומו, סיפר. רפאל אולי טעה בקצת אבל תפס את הסיפור הכללי. קוובאנגה!
פתאום, בגיל 50, ליגת העל - הסיפור של אבי בוחבוט
זו מ.ס. אשדוד, קבוצה בעייתית בלי בעלים, עם כל כך הרבה סיפורים רעים ופליליים - כולל של "האיש החזק", אבל בתוך האגם אפשר למצוא כמה איים שהופכים את הסיפור לבלתי ייאמן עוד יותר. בוחבוט הוא אחד מהם. הוא בכלל מגיע מבאר שבע, מעולם הסטנגה והקט-רגל, ברחוב קטן שהוציא שחקנים גדולים. הוא היה רץ אחרי אפרים דוידי האייקון ברחבי המדינה. גם הוא ניסה להיות שחקן-שחקן, אבל לא הצליח. אז הוא ניסה להיות מאמן וכולם חשבו שהוא מבזבז את הזמן. חוץ מאשתו, כנראה.
ב-2010 עבר בהצלחה את קורס הפרו, ביחד עם תומר קשטן, דרסיליה, ניסן יחזקאל. שנתיים לאחר מכן הספיק לפגוש עם מכבי באר שבע את מכבי חיפה הגדולה בגביע ולהפסיד 2:1. עד היום, זה היה הישג הזה שלו בקריירה.
בשנים האחרונות בוחבוט זז הצדה ואחורה, תלוי איך מסתכלים, אל הליגות הנמוכות, אל פרויקט הנוער בירוחם. ככה זה, אשתו ורד למדה משפטים ובבית היו זוג תאומים ובכלל - ארבעה ילדים - והוא פרגן לה ושם את החלום על הולד. בעוד כמה ימים הוא חוגג 50. אז למה רק עכשיו? "כי עכשיו הגיע הזמן שלו", משוכנעת ורד. "אתה מפנטז על הרגעים האלה, מדבר לעצמך, חולם להגיע לזה", בוחבוט אומר והוא נרגש. "אנשים לעגו לי, אבל אני אמרתי שנצליח". פייר, הצליח. אוחיון והוא הצליחו. מאז פיטורי יובל נעים אשדוד עם 56% הצלחה - אמנם הרוב מול יריבות פלייאוף תחתון אבל זה נתון שאף קבוצה חוץ ממכבי תל אביב לא השיגה העונה. והיום בבוקר, לראשונה מאז דצמבר, אשדוד מעל לקו האדום, ברגע היחיד שבאמת חשוב.
הוא היה באימון בירוחם, ליגה ב', כשהטלפון צלצל. דודו דהאן על הקו, וכבר כמה שנים שבוחבוט זורק לו "דודו, סדר איזה משהו במרכז". זה לא הזמן, היה משיב הסוכן, קודם תוכיח שאתה מוכן. בפברואר, אחרי סדרת משחקים טובה של משה אוחיון שהחליף את יובל נעים אבל היה חסר תעודת פרו, כנראה שהגיע הזמן. "ביום שני ב-10 בבוקר אתה במשרד של ג'קי", אמר דודו. בוחבוט היה בשוק. אחרי שיחה אצל בן זקן אנשי אשדוד ביקשו מאבי לצאת מהחדר כדי שיוכלו להתייעץ והוא התקשר לוורד, אחוז אמוק. היא שתקה.
"ורד?!".
"תירגע", אמרה, "אין לי ספק שהם ירצו אותך".
לי אמרה אתמול: "אני לא אוהבת כדורגל, אבל בשנתיים האחרונות התחלתי להסתכל יותר. אני מסתכלת עליו. הוא באמת גאון כדורגל. הוא באמת מבין כדורגל. הוא באמת יודע כדורגל. הוא אוהב כדורגל. היה לי ברור שהוא ירשים אותם ושהם ירצו אותו". הם רצו. אז בוחבוט שוב התקשר, לספר, להתייעץ, זה צעד גדול עבורו. ורד אמרה לו ללכת על זה. בטח שללכת על זה. זה לא היה פשוט - זה לעזוב מחלקה בה אהב לעבוד, ולעזוב את העבודה העיקרית שלו - מנהל סניף ברב-בריח. הכול זז הצדה, ושוב, בגיל 50. ורד עם מוסר ההשכל של הסיפור: "צריך לתת הזדמנויות לאנשים".
בקטע הזה היא צודקת לחלוטין. אין לדעת מה הפוטנציאל האמיתי של בוחבוט-אוחיון על סמך כמה חודשים, אבל ברור שהשילוב הזה היה טוב יותר ממה שהשיגו המאמנים הקודמים שהגיעו לאשדוד. כל כך הרבה פרצופים זהים מסתובבים כאן, בין אותם המועדונים לאותם האולפנים, באותו הלופ הלעוס והמאוס, משחק כיסאות בלי מוסיקה, ובכל פעם שמגיע פרצוף חדש, טרי, ירוק, זה לא יושב טוב לנו - לכולנו - והתגובה המיידית היא "מי זה לעזאזל?". אין לדעת מי זה, אבל הוא בטוח לא יותר גרוע מכל כך הרבה מאמנים שמקבלים כל כך הרבה הזדמנויות וכמעט אף פעם לא מצליחים. שניים מהמאמנים הכי טובים בארץ כיום, ברק בכר וסלובודן דראפיץ', נראו כקפריזות בלתי הגיוניות בעת מינויים - זה לק"ש וזה לבית"ר. אז אולי בוחבוט/אוחיון לא יהיו טופ-3, אולי אפילו לא טופ-30, אבל שוב, לתת להם צ'אנס זה בהכרח לא פחות טוב מאשר לתת אותו לבחור שאנחנו כבר יודעים למה הוא מסוגל. ובעיקר למה שהוא לא.
ואם עכשיו הכול ייגמר? אני שואל. ואם אחרי הכול ימנו בקיץ מאמן אחר?
"יחליטו מה שיחליטו", היא אומרת. "אבי בוחבוט עשה את שלו".
בוחבוט הנרגש מסרב להירגע. "זה היה משהו שדמיינתי, משהו שרציתי, וכשאתה רוצה משהו מאוד, בסוף זה בא. כמו האיש הנחמד הזה, האיש הגדול הזה", הוא אומר, ונותן כיף גדול לעוביידה חטאב.
איך מוציאים את הסורגים מהראש - הסיפור של עוביידה חטאב
כשכל שחקני אשדוד רצו לעבר הקהל וכשהצוות המקצועי ערך חיבוק קבוצתי במרכז המגרש, עוביידה חטאב פשוט נשכב על הדשא. התפרק. אחרי זה קם ולבטח נדהם: ילדים עומדים בתור כדי להצטלם איתו. מבוגרים רבים על החולצה שלו. לפני לא יותר מדי זמן עוד התחפר בביתו בנצרת, לא ראה אור יום, היה נעול בחדר, בוכה ומיואש, יוצא לרוץ לפני הזריחה כדי שאף אחד לא יזהה. אם יש תחרות גיבורים מפתיעים, חטאב מועמד לזכייה במקום הראשון. והוא בכלל לא היה אמור להיות כאן.
"אם להשתמש במונחים של משחק כדורגל, חתמתי באשדוד בתוספת הזמן של ההארכה". בחלון החורפי הוא ביקש מדודו דהאן לעבור, דווקא לשם, אחרי קדנציות לא מספקות במכבי פתח תקוה וסכנין - איפה שתיהן היום, כולם יודעים. 5 בפברואר, יום סגירת החלון הגיע, וחטאב עדיין שחקן סכנין. הוא החליט לנסוע לחבר בתל אביב, כדי להיות קרוב לבניין הבקרה, כי האמין שמשהו כן יקרה. ארבעים דקות לבאזר דהאן הודיע "יש עסקה", ושאל איפה השחקן. אם היה בנצרת לא היה מספיק כנראה, אבל חטאב הגיע למשרדי הבקרה, חתם ועבר. על הבאזר.
אם בוחבוט זה סיפור מדהים בקנה מידה ארצי, חטאב זו טלנובלה בינלאומית. הבלם אמור להיכנס לכלא בסוף החודש - זכר לתאונת דרכים בה נהרג אדם - וזאת אחרי שיקום מנטלי בן כמעט חמש שנים שהוא נמצא בעיצומו. על היציאה שלו מחושך לאור אתם יכולים לקרוא כאן - אבל הפרק המדהים ביותר בסיפור הגיע מהרגע בו התבשר שעונשו הוחמר.
רובנו היינו מתפרקים, סביר להניח, לא מצליחים להתרכז בכדורגל כשעונש כזה נמצא מעבר לפינה - אבל חטאב רשם חמישה ניצחונות משישה משחקים מאז הידיעה. במדי אשדוד הוא שיחק 10 משחקים, ובמהלכם השיגה אשדוד 22 נקודות. 73% הצלחה, כמעט איביץ'. הוא מודה על כך לאלוהים, למשפחה ולסביבה. "כשאתה יודע להשתמש במתנה שאלוהים נתן לכולנו - מוח ולב - אין דבר שהוא לא אפשרי", הוא מטיף.
הוא כבש את שער הניצחון שהשאיר את הקבוצה שלו בליגה אבל הגול הזה היה רק בונוס. בדקה קריטית במשחק, כשהיה נראה שהפועל חיפה משתלטת, דווקא חטאב פנה לכיוון הטריבונה שאכלסה את אוהדי אשדוד ובמשך חצי דקה שלהב את הקהל עם תנועות ידיים. לפני המשחק ניסה להחדיר אמונה בחבריו - הוא ואחיו, מתכנת מחשבים, מילאו את חדר ההלבשה במוטיבציה. על כל לוקר של כל שחקן חיכה דף אישי, עם תמונה ושלל משפטי מפתח. על הכדורגל של אשדוד עוד אפשר להתווכח, אבל אין ספק שבתחום המנטלי/פסיכולוגי חל שינוי לטובה. מהפך מ-2:1 מול קרית שמונה ל-2:3, מהפך מול רעננה שבוע לאחר מכן, מהפך מול בית"ר במשחק הפרישה של בניון ואמש - לשמור על השער נקי זה לא עניין של מה-בכך אצל קבוצה שספגה העונה כבר 54 גולים - הכי הרבה בליגה.
איך לעזאזל יוצרים התנתקות כזו מהמצב האישי? "לפני הכול אלוהים, אחר כך אבא, אמא, אחים, אנשים שעוטפים אותי - אלו הדברים שעוזרים לך להפריד", הוא אומר. "אני מאמין באנרגיה, בכוח". כמה אתה חושש מהעתיד, נשאל.
"אני מאמין שיהיה טוב. אני חיובי. אלויהים רואה הכול. אני מאמין שהצדק ייצא, במיליון אחוז. את העונש שלי אני כבר קיבלתי, ואם יחליטו שאני צריך לעשות משהו מעבר, אעשה, אבל אני מאמין שאת השיקום שלי כבר עשיתי, את כל הדברים שאני צריך לעשות כדי לצאת לדרך חדשה - עשיתי. אני מאמין שהאנשים שצריכים להחליט על העתיד שלי יתנו לי את ההזדמנות להמשיך לשחק כדורגל".
בין אם יקבל ובין אם לא, הסיפור של חטאב הוא הוכחה שבאמת הכול אפשרי, שלא משנה כמה אתה למטה יש מקום בחיים גם ללמעלה. שהכדורגל הוא פסיכי לא רק באנגלית ובהולנדית אלא גם בעברית ובערבית.
orenjos@walla.co.il
