איתן עזריה, המאמן המנטלי של הפועל באר שבע, הגיע לפודקאסט הפודיום של אורן יוסיפוביץ כדי להתייחס לעונה הפחות טובה של המועדון, להבדל בין התבססות אך ורק על תוצאות לבין דרך ואספקטים אחרים ולפרויקט הבינלאומי שלו עם אברהם גרנט.
ציטוטים נבחרים:
על מה שהוא לוקח מהעונה הזו:
"אני לומד לאורך הדרך כל כך הרבה דברים שאין סיכוי שהייתי לומד אותם אם לא הייתי על התנור החם. זה כיף לעשות אליפויות וזה לא פחות כיף ללמוד מעונה כזו, ואני אומר את זה כי השיחה שלך איתי כרגע היא שיחה על תוצאות. על תוצאות אין לי מה לדבר, כי… ניקח למשל את אחד השבועות שהיו לנו משחק בליגה ברעננה ובחמישי משחק באירופה. ניצחנו בליגה והפסדנו באירופה ושאלו את ברק בכר איך הוא מסכם את השבוע והוא אמר 'הפסדנו לרעננה וניצחנו באירופה'. קפצו ואמרו 'לא לא, התבלבלת'. הוא אמר 'אולי על הלוח ניצחנו את רעננה, אבל זה לא היה ביצוע טוב של השחקנים ושלי. ובאירופה הפסדנו אבל..'. אנחנו צריכים לחקור גם את הביצוע ולא את התוצאה".
"היום אחרי כל משפט שני שלי בטח המאזינים אומרים 'אבל בשורה התחתונה לא ניצחתם'. וכשהייתי פה אחרי האליפות אז על כל משפט שני שלי אמרו 'וואו, הוא צודק, איזה יופי'. כל משפטי המוטיבציה וכל הסרטונים ביוטיוב - הכול עובד כשמנצחים. כשמנצחים המנטלי טוב והטקטי טוב והכל מצוין. מה קורה כשמפסידים? הניתוח החיצוני מאוד קר, מבוסס תוצאה. אין ניתוח אמיתי של 'בוא נראה מה קורה'. אנחנו כמערכת ואני כמאמן מנטלי, יש לי משימה גדולה יותר: לעזור לשחקנים או לאנשים שאני בא איתם במגע להבין שהם הרבה יותר מהתוצאות שלהם. ומשימה קשה יותר: לגרום להם לא להזדהות איתן".
על השיפוט המהיר שמבוסס אך ורק על תוצאות:
"לאורך השנים האחרונות אספתי המון כותרות ולא השתמשתי בזה עדיין אבל למען המחקר הפרטי שלי אספתי המון כותרות וחלקן היו שאלונים לקראת האליפות השלישית וכולם שאלו האם באר שבע תקרוס במאני טיים. הרבה חשבו שכן. מעניין מאוד לראות את המהירות בה אתה נהיה קבוצה שעומדת לקרוס. הרי היכולת לחזות את העתיד היא היכולת הכי גרועה שקיימת".
על ההתמודדות של בכר עם העונה:
"אם לא נלמד מהעונה הזו אנחנו נפסיד בגדול באמת, ואת זה אנחנו לא מוכנים לעשות. זו עונה מכוננת. בטח כשברק אמר שזו עונה שתהפוך אותו לטוב יותר, הוא צדק - אלה העונות שהופכות אנשים לטובים יותר. לא כססמה. כעובדה מוכחת. בדוק את כל ספורטאי העילית ואת כל המאמנים הטובים בעולם.
"שלא ישתמע אני לא אומר לא להתבאס בהפסדים ולא לקחת קשה או לא לנסות. אני רוצה לדייק. השאיפה הכי גדולה שיש היא להיות הטובים ביותר שאנחנו יכולים להיות. אחד הדברים שמייחדים את ברק זו החתירה הבלתי מתפשרת שלו להיות נוכח בכל רגע ולהתאושש. נהדר לראות גם אחרי רגעי שיא - יש שמחה אבל יש חזרה מאוד מהירה לעניינים. גם עכשיו: לא תראה אותו מסתגר. הוא עובד. עושה בדיוק את מה שהוא צריך כי זו הדרך שהוא מאמין בה. וזו שיחה שהפכה להיות כל כך צינית, בטח בחברה שלנו".
על הקהל:
"בשנים הקרובות כשיחזור להיות טוב ונקבל שוב כפיים מהתקשורת או מעוברי האורח, נדע להיות יציבים ולהבין שלא זה מה שהגדיר אותנו. בסוף המשחק בהפסד למכבי חיפה הקהל עמד ומחא כפיים - זה מבחינתי היה רגע מדהים. היינו כולנו עם דמעות בעיניים. זה היה רגע מיוחד שהכדורגל שלנו לא כל כך מכיר. זה היה 'רגע, אנחנו לא שוכחים, אנחנו יודעים מה היה כאן'. אימפריות חוות מכות בכנף וזה בסדר, זה קורה".
מסר כללי שחשוב לו להעביר:
"דווקא ברגעים האלה אנחנו נבנים. דווקא ברגעים האלה כשלא הולכים, כשלא בורחים. כשמגיעים לאימון ומסתכלים על כולם וחווים את הדבר הזה וחווים את כל הסטרס מסביב. אלו הרגעים בהם אנשים נבנים. כשאני אסיים את הקריירה, את החיים, את היום, אני אסתכל אחורה. אז יהיה כיף להסתכל על האליפויות. אבל יהיה יותר כיף להסתכל על עונה כזו. ולהגיד: באתי לאימון או לא? ברחנו או לא ברחנו? והשחקנים לא ברחו, הם באו, מתמודדים עם הקושי הזה. כדי להיות ספורטאי עילית אתה חייב להכניס לרזומה שלך את ההבנה שרק דרך רגעים כאלה עונות כאלה אתה נבנה. מי אתה בכלל?! מי חשבת שתהיה? מצליחן לנצח?
אתה מכיר את העולם, אתה חי בתוכו אמנם לא ככדורגלן אבל מהצד. אני יכול לספר לך שככדורגלן זה פי 200 ממה שאתה חושב שזה. להיות כדורגלן זה ביזנס, זה אומץ אינסופי. בחרת להיות כדורגלן - כבר מגיע לך צל"ש. כבר. על מה? אף אחד לא מדבר על זה. זו שיחה שלא מדוברת. למה? כי השיחה נטו שקורית היא שיחה על תוצאות, כן טוב, לא טוב. ואני גדלתי לתוך העולם הזה. אז אולי מסר אחד - כשהתקשורת תמשיך לעשות את עבודתה - אבל לכל המאזינים היקרים שלנו: כשאתם מסתכלים עלינו אתם רואים אחוז אחד ממה שקורה שם באמת. ואתם עושים את עבודתכם נאמנה כשאתם מסתכלים על התמונה המלאה ולא רק על התוצאה הסופית. ואם מה שנקרא האדירו אותנו אחרי האליפויות, יש משהו יותר גדול שקרה מהאליפויות בהפועל באר שבע.
זה שילדים בבאר שבע התעוררו ואמרו: אנחנו ראויים בדיוק כמו הילדים האלה בתל אביב ובחיפה. גם לנו יש את האפשרות. אנחנו שווים קצת יותר. למה? כי גם קרה פה איזה משהו. נכון, האליפות הביאה את זה, אבל עצם החתירה ולהגיד שאנחנו ראויים להביא איזה אליפות, זה כן.
אז זה המסר: לא האליפות הפכה אותנו להיות אנשים טובים יותר ולא העונה הפחות טובה הזו הופכת אותנו לאנשים פחות טובים. אני חושב שזה המסע האמיתי וככל שזה יהיה יותר ציני, אני יותר על אדבר על זה. ככל שירימו גבה אני יותר אציף את זה. ככל שנוכל לעזור לעוד ילד, לעוד כוכב לחזור הביתה בלי להקיא - אני אגיד שזו ההצלחה הגדולה - אחת הגדולות שלי".
