שתרומתו נמדדת במספרים (ועוד איך)

איפשהו בתחילת שנות התשעים חדרה סטטיסטיקת הכדורסל האמריקאית לתקשורת הספורט בישראל. עד אז הסתפקו העיתונים, גם כשסיקרו משחקים מרכזיים, בציון מספר הנקודות שקלע כל שחקן. לעיתים אפילו הצטמצם המידע לכדי צמד מילים משעשע, מובלט באות שחורה בסוף סיקור המשחק: "הירבו לקלוע".

החידוש הסטטיסטי המרענן, שכלל את רישום וסיכום מספר הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות וכו', התקבל פה בהתלהבות. הנה אנחנו מקצועיים, מאור לעצמם אנשי התקשורת והכדורסל, הנה אנחנו מביאים את אמריקה לישראל. אכן, מהפכה. רק שנים מעטות קודם לכן, יש לדעת, התפקיד מספר 2 בחמישיית הכדורסל עוד כונה כאן "חצי פינה".

אלא שדווקא אז, על רקע האווירה המהוקצעת הזו, צץ והופיע צירוף מילים חדש, שיתכן כי נועד למלא את החלל שמותירות מאחוריהן סטטיסטיקות למיניהן, ואולי סתם בא לעצבן. הצירוף הזה כלל חמש מילים, והן: "שתרומתו אינה נמדדת רק במספרים". הוא הופיע בדרך-כלל אחרי עוד צמד מילים מרענן, שגם הוא הגיע אלינו טרי-טרי מלב הכדורסל האמריקאי: נדב הנפלד.

הרעיון ש"תרומתו אינה נמדדת רק במספרים" הטריף פה כמה אנשים. הוא עמד במרכזו של ויכוח נוקב על סגולותיו האמיתיות של הנפלד ככדורסלן. אוהדיו ומקורביו של הנפלד הואשמו כי הם מנפחים מין בדייה תיאורטית על חשבון העובדות הנראות בשטח, כדי להעצים את חשיבותו כשחקן.

עם השנים, כשהמספרים של הנפלד הלכו וירדו, חזרה ועלתה הטענה במשנה תוקף. מה שווה התרומה המופשטת הזו, הבלתי נראית לעין, אם הנפלד שוב מחטיא מהעונשין, אם הוא שוב מפספס קליעה כשהוא חופשי, אם הוא שוב גומר משחק עם ארבע וחצי נקודות. אכן תהייה.

על הרקע הזה, תביעות המשכורת של הנפלד בקיץ האחרון, נראו מופרכות למי שנראו. נכון שהוא הקפטן הוותיק, ואולי באמת "תרומתו אינה נמדדת במספרים", והוא גם "משפר אחרים" (צירוף חדש יחסית), אבל מה הוא מבקש פה? 100 אלף דולר לנקודה עונתית? חצי מיליון דולר לחסימה? התשובה של מכבי לדרישות של הנפלד היתה פשוטה: אנחנו אוהבים אותך מאוד. אהבתנו אינה נמדדת במספרים.

בשלב מסוים במשחק מול הפועל ירושלים חזר פיני גרשון אל תיאור הסיטואציה הקלאסית של מכבי תל-אביב, זו שהביאה לה את ההילה הגדולה מכולן, הילת הווינרים. סיטואציית "עם הגב לקיר". אין אוהד כדורסל בארץ או באירופה שלא חווה על בשר קבוצתו את "כשמכבי עם הגב לקיר". הנה, אמר גרשון, מכבי כרגע עם הגב לקיר. ואז הוסיף: "אלא שארבעה מחמשת השחקנים של מכבי על המגרש לא עמדו אף פעם במצב הזה". החמישי, נדמה לי, היה טל בורשטיין.

מכבי, עם הגב לקיר, נחנקה גם מול ירושלים. הנפלד, סביר להניח, ישב בבית וצפה. הביט ואכל את הלב. שחקן מפתח, דומיננטי, מנהיג של משבר, מישהו שחווה את הדברים מבפנים, מישהו שיודע איך יוצאים מכל זה – לא היה למכבי באותן דקות. גם לא במהלך המשחק כולו. גם לא במהלך העונה כולה. קשה לראות מי יוכל למלא בעתיד הקרוב את התפקיד. בורשטיין, עם כל הרספקט? הלפרין? הלפרין דווקא היה טוב בירושלים.

אין טעם להתחיל למנות את שלל התועלות שמכבי תל-אביב היתה יכולה להפיק מהנפלד במשחק בירושלים ובעונה הנוכחית בכלל. כל מי שראה משחק כדורסל מימיו יוכל להעיד מה יכולה לעשות חטיפת כדור אחת לשינוי המומנטום, האווירה, הביטחון. אלא שהמושגים האלה אינם נמדדים במספרים. גם מושגים כמו "היררכיה" ו"מנהיגות" אי אפשר למספר.

אבל יש דברים שכן אפשר למדוד במספרים, ואלה דווקא הדברים הגדולים, הקובעים. אפשר למדוד במספרים, למשל, את מאזן הנצחונות וההפסדים של מכבי העונה ביחס למאזנים שלה בעונות קודמות. אפשר בקלות למדוד במספרים, למשל, את רצף ההפסדים האחרון של מכבי. אפשר גם לבדוק במספרים לאיזה שלבים הגיעה באירופה בשנים האחרונות לעומת המיקום הנוכחי שלה. הוויכוח אודות תרומתו של הנפלד נראה כמוכרע: היא נמדדת במספרים. לא במספרים הקטנים, אלא בגדולים. עד סוף העונה נדע אם היא לא נמדדת גם בתארים.