בווידאו: קליפ ביצועים טיפוסי של ג'וליאן ניומן
המסלול היה ברור לכל, נראה לא רק אפשרי אלא מתבקש - הנה מסלול, הנה נקודת הסיום, נתראה שם. בהיסטוריה של ענף הכדורסל, מעט מאוד שחקנים קיבלו כל כך הרבה תשומת לב בגיל כל כך צעיר, וכנראה שמעט מאוד שחקנים גם הצדיקו כל כך הרבה תשומת לב בגיל כל כך צעיר. על פניו, ניתן היה לצפות שיקרוס תחת הלחץ, הפרסום, הציפיות הכמעט בלתי-אפשריות, אבל הוא לא קרס - הוא כאן, עדיין עומד, עדיין אחד הכדורסלנים המפורסמים בשכבת גילו, עם שורות סטטיסטיות יוצאות דופן מכאן ועד הודעה חדשה ומיליוני מעריצים מכל רחבי העולם.
אז איך יכול להיות שג'וליאן ניומן, שיחגוג בספטמבר הקרוב את יום הולדתו ה-18, מתקשה למצוא קולג' לשחק בו, והסיכויים שינחת, למשל, בעירוני נהריה, נראים לא פחות סבירים מהסיכויים שיגיע ל-NBA?
בדצמבר 2012 קיבלו עורכי האתר MaxPreps סרטון של ילד קטנטן בן 11 שמשחק עם נערים גדולים ממנו בכמה שנים ובעשרות סנטימטרים, ובכל זאת עושה ככל העולה על רוחו. הסרטון הזה לא הגיע משום מקום - כמו כל דבר בחייו של ג'וליאן ניומן, גם הוא היה מחושב, ומחושב על ידי אדם אחד בלבד: אביו, ג'יימי ניומן. הגובה (134 ס"מ), הגיל והכישורים המדהימים היו המרכיבים לסרטון ויראלי קלאסי: הנה משהו שלא אמור לקרות, ובכל זאת קורה. במובן מסוים, הקליפ ההוא, שגרף עד כה למעלה מ-3.5 מיליון צפיות ביוטיוב, לא היה שונה באופן משמעותי מסרטונים ויראלים אחרים - ילד בן ארבע שיודע לנגן את כל היצירות של שופן, נניח, או חתול שיודע להכין חביתה.
כמה מכלי התקשורת הגדולים ביותר בארצות הברית מיהרו לרכב על הגל ולפרסם אייטמים משלהם על ילד הפלא בעל השליטה הנדירה בכדור, ביניהם כתבת פרופיל בת 1,500 מילה ב"ניו יורק טיימס" בה טען ג'יימי ניומן כי בנו "מסוגל לעשות דברים שכריס פול ודרק רוז לא מסוגלים". והיו גם הופעות טלוויזיוניות ב"טודיי שואו", אצל קונאן אובריאן, אלן דג'נרס, קווין לאטיפה ובשלל תחנות טלוויזיה שונות, גופי תקשורת בלי שום קשר אחד לשני פרט זה שכולם רצו לראות את ג'וליאן ניומן ולשמוע את סיפורו. סיפורו הוא שמגיל שלוש הכדור פחות או יותר צמוד לו ליד, בין אם בבית, בבית הספר, במיטה, בדרך למכולת או בחופשות. בגיל ארבע כבר שיחק עם ילדים בני שבע, והיה יותר טוב מכולם. זו היתה הנקודה, סיפר אביו ל"רויטרס", שהבין שהילד "הולך להיות שחקן מצוין, אולי הכי טוב בכל הזמנים".
הכל היה די תמים עד עכשיו, אבל חובה להתעכב על הציטוט הזה של ניומן האב, אי שם בפברואר 2013. עצרו רגע וחשבו על הבן שלכם, כשהיה או כשיהיה בן 12. דמיינו אותו מתיישב אל מול המחשב, ממנו משתקף רף בלתי אפשרי, לפיו יימדד מאותו רגע והלאה. איך הוא אמור להרגיש? מוחמא? כנראה, אבל זה דבר אחד לשבח את הילד שלך ולהכניס בו ביטחון עצמי ואמונה שהכל אפשרי, ודבר אחר לגמרי להעלות, חצי שנה לפני יום הולדתו ה-13, את האפשרות שיהפוך לכדורסלן טוב יותר ממייקל ג'ורדן, קארים עבדול ג'באר, ביל ראסל, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, וכל שחקן אחר בהיסטוריה.
הדברים הללו צורמים רק עכשיו, בדיעבד; באותה נקודת זמן הם היו הגיוניים לגמרי, כמעט טבעיים בתוך הקונטקסט שעטף אותם. ג'יימי ניומן לא נשמע אחרת גם בהמשך הדרך, והוא ככל הנראה גם לא יישמע אחרת, כי אם היה נשמע אחרת, לא היה נשמע כלל. קצת כמו לוואר בול, אביהם הידוע לשמצה של לונזו, ליאנג'לו ולאמלו בול, גם ג'יימי מוכן לעשות הכל כדי שהילדים שלו יצליחו, לא משנה כמה באגרסיביות צריך לדחוף, לא משנה כמה חזק צריך לצעוק, ולא משנה אם זה אומר לשמש כמאמן של קבוצת התיכונים, אם זה אומר שהילד שלו יתאמן בין שלוש לעשר שעות ביום ויזרוק אלפי פעמים לסל מדי יום, גם אם הוא לא רוצה. המניעים ככל הנראה טובים וטהורים, אבל בתוך כל הכדורים הללו שנזרקים לאוויר ישנם גם כמה בומרנגים שעלולים לחזור בהמשך הדרך.
מה שעשה ועושה עבור ג'וליאן הוא עשה ועושה גם עבור ג'יידן, בתו, עוד ילדת פלא שנהנתה מהגנים של אביה ואמה, שניהם רכזים לשעבר, והפכה לתופעת רשת המזכירה מאוד אחיה הבוגר. כשג'יידן היתה בת תשע, הגיע בדואר מכתב מאוניברסיטת מיאמי, שרצתה לגייס אותה לשורותיה כשתגדל - עניין די חסר תקדים, בהתחשב בזה שבדרך כלל, הגיוסים הללו נעשים בגילאים הרבה יותר מתקדמים. גם במקרה של ג'יידן היתה זו הסערה המושלמת, שילוב בין יכולת יוצאת דופן על הפרקט ונוכחות יוצאת דופן בתקשורת. כשהיתה בת עשר ניצחה את סטפן קרי במשחק "חיובים" (מצולם, כמובן), בהמשך הופיעה גם היא בטלוויזיה לצד אחיה כדי להעצים את סיפורה של משפחת הכדורסל החריגה הזו, ובשנה שעברה, כשהיתה בת 13, השוותה את שיא כל הזמנים לבנות גילה כשהפציצה 17 שלשות ו-70 נקודות במשחק אחד. גם במקרה שלה, קשה לדעת האם כל זה יתורגם לקריירה מקצוענית ברמות הגבוהות ביותר.
גם ג'יידן וגם ג'וליאן אהבו את תשומת הלב, אפילו השתמשו בה כדלק שאפשר להם להפוך עוד יותר טובים ועוד יותר מפורסמים, שני דברים שבמקרים שלהם תמיד הלכו יחד. כשהיה אורח כבוד במשחק של לוס אנג'לס לייקרס נפגש ג'וליאן עם קובי בריאנט וגילה שגם הוא מעריץ. "הוא אמר שהוא צפה בי, שאני כמו שור על הפרקט ושאם אמשיך ככה, יום אחד אגיע לרמה שלו. הוא גם אמר שאני מודל לחיקוי עבור ילדיו", סיפר הילד לאתר פיב"א. בראיון אחר, אמר ג'וליאן שהוא "מבטיח" לשחק בלייקרס ביום מן הימים, והמשיך לעבוד קשה כדי שהחלום הזה יוכל להתגשם. לפני מספר שנים, עדיין בתחילת דרכו, קלע 91 נקודות בשלושה רבעים, והיו עוד שלל משחקים כאלה, עם שורות סטטיסטיות הזויות שבדרך כלל מאפיינות קבוצות תיכונים עלומות כמו שלו.
הסרטון הפופולרי ביותר שלו, "האימון המטורף של ילד הפלא בן ה-12", צבר כבר 14 מיליון צפיות, ויש גם סרטונים עם 10 מיליון צפיות, 7 מיליון, 5 מיליון וכן הלאה - מ-2012 ועד השנה. כלומר, גם כשהילד נעלם, כביכול, הפלא עדיין נשאר והעניין רק הלך וגבר. כותרות מרבית הסרטונים הללו, ממספר ערוצי יוטיוב שונים, מזכירות צהובון בריטי, עם אותיות גדולות, סימני קריאה ושימוש תכוף במילים כמו "משוגע" ו"מטורף", לצד קליקבייטים ותהיות סנסציוניות כגון: "האם השליטה של ג'וליאן ניומן בכדור טובה משל קיירי אירווינג?"
אבל קשה למצוא אזכורים לכך שרשם העונה יותר הפסדים (26) מניצחונות (17), כשם שקשה למצוא סרטונים של ג'וליאן ניומן נכשל, או מחטיא, וזה לא בגלל שהדברים הללו אף פעם לא קורים: זה בגלל שהם לא מעניינים. אף כלי תקשורת לא יכתוב על משחק של 7 נקודות, מן הסתם, כשם שאף אחד מאיתנו לא יפרסם באינסטגרם תמונה של כיסא, או יעלה לפייסבוק סרטון של צבע מתייבש. ועל כן, כל מה ששחקנים ומאמנים יריבים שמעו עליו לאורך הדרך גרם לו להיראות כמו שילוב של כריס פול ואייזאה תומאס, הרכז המושלם. ואז הם פגשו בו, וגילו, להפתעתם, את הפער עליו קשה מאוד לגשר במאה ה-21: זה שבין מה שקורה ברשתות החברתיות ויוטיוב, ומה שקורה במציאות. וכמובן שזה קורה גם מחוץ לרשת - בעידן הפוסט-אמת הזה אליו נקלענו, מה שחשוב הוא להגיד משהו, רצוי בקול, ורמת הדיוק די שולית. אמת, לא פעם, היא מפלתם של המפסידים. כשאמר ל"טמפה ביי טיימס" שילדיו הם השחקנים הטובים בעולם ואין לו שום ספק בכך, הוסיף ג'יימי ניומן את מה ששמע מדודו, כומר במקצועו: "אמן, אמן, אמן, זה נכון. תמשיך להגיד את זה וזה יקרה. כל עוד נמשיך להגיד את זה, זה יקרה".
מאמן של אחד הקבוצות היריבות טען כי במשחק בו ניצח 41:77 את תיכון דאוני כריסטיאן הצנוע של ג'וליאן ניומן, יכול היה לנצח גם ב-100 הפרש ולמנוע מילד הפלא לעבור את החצי, אבל לא רצה להביך אותו. מאמן אחר, שהביס 44:111, השמיע דברים דומים וסיפר ששחקניו גיחכו עם השריקה לסיום ותהו אם זה הכל, אם על זה כולם מדברים. צריך לומר: מגיל 11 ועד השנה שעברה, ניומן כמעט תמיד היה השחקן הצעיר ביותר על הפרקט, בדרך כלל בפער גדול, וגם הנמוך ביותר. זה לא מנע ממנו להעמיד ממוצעי קריירה מרשימים לכל הדעות של 25 נקודות, 9 אסיסטים, 4 ריבאונדים ו-3 חטיפות למשחק, אבל כרגע הרכז הצעיר הגיע ל-1.68 מ', ובהתחשב בהיסטוריה המשפחתית שלו - אף אחד מקרובי המשפחה לא עבר את ה-1.80 מ' - סביר להניח שלנצח ייאלץ להסתכל על כולם מלמטה. ב-NBA כבר היו כמה רכזים ננסיים שהצליחו להיות יותר מסתם קוריוזים היסטוריים: מאגסי בוגס, ספאד ווב, קלווין מרפי, אייזאה תומאס של דנבר, ארל בויקינס וגם נייט רובינסון, שפגש את ניומן לפני שנה והחמיא לו, אבל כלל לא יהיה פשוט להצטרף לרשימה הזאת. צריך אופי מסוים וצניעות מסוימת מהסוג אותה ניומן לא נאלץ לטפח עד כה.
בבלוג שלו ב-USA TODAY, התייחס ג'וליאן למוסיקה לה הוא מקשיב ודאג לציין שהוא ודרייק חברים; בתחילת השנה שיחק עם פלויד מייוות'ר במשחק ראווה; ואם תיכנסו לאינסטגרם המדובר שלו (591 אלף עוקבים) ושל אחותו הצעירה (360 אלף עוקבים), תמצאו פמפום בלתי פוסק למותג הביגוד Prodigy של המשפחה. לפני מספר חודשים נפגשה משפחת ניומן עם משפחת בול, במשחק תיכונים בין ג'וליאן ולאמלו ובו הכדורסל היה קול שני להזדמנויות הפרסומיות, למכירת המרצ'נדייז, לדרישה של הבולים לקבל 3,500 דולר מכל מי שירצה לצלם את ההתמודדות. אז בסדר, תגידו, לכל אחד מותר לרצות להתפרנס, והעובדה שמשפחת ניומן מנצלת את שני המשאבים הגדולים ביותר שלה כדי לעשות כסף היא לגיטימית לגמרי, כל עוד לוקחים בחשבון גם את רצונם של הילדים, שלא תמיד בוחרים להיות במצב הזה (חלקם, שומו שמים, אולי בסך הכל רוצים לשחק כדורסל). אבל בלי להתכוון, הרווח של אחד הוא ההפסד של אחר: ההתנהגות הזו אולי מושכת מיליון עוקבים ברשתות החברתיות, אבל בו בזמן היא מרחיקה קבוצות, שממש לא ששות לקחת חלק בקרקס הזה.
"מיאמי, קנזס ואוהיו סטייט בקשר איתי", כתב ג'וליאן על המכללות הגדולות שרוצות לגייס אותו, ובפוסטים אחרים מנה אוניברסיטאות נוספות, ביניהן פלורידה, אבל האמת היא שג'וליאן ניומן ככל הנראה לא ישחק באף אחת מהקבוצות הללו, לא רק בשל היעדר סנטימטרים, וספק אם יצליח להשיג מלגת כדורסל לקולג' אחר שהגיע לטורניר ה-NCAA בשנים האחרונות. כרגע, הוא לא נכלל באף מוק דראפט של 2020 ולהוציא את המעגל הקרוב אליו, קשה למצוא מישהו שמדבר עליו בהקשר של NBA. על כן, לא מן הנמנע שנראה את ג'וליאן מקבל החלטה עסקית ולאו דווקא מקצועית: ללכת למכללה קטנה ולנסות לקלוע 40 נקודות למשחק, או אולי לצאת מארצות הברית ולקדם את המותג שלו באירופה או באסיה, שם, בניגוד למכללות, יוכל להתחיל להרוויח כסף לא רק ממרצ'נדייז, אלא גם מהכדורסל עצמו, כמשכורת.
קטע קצר מתוך תכנית הריאליטי של ג'יידן וג'וליאן
גם ליגת הפיתוח של ה-NBA היא אופציה, לפחות מבחינת מארק קיובן. הבעלים של דאלאס מאבריקס פחות או יותר הציע לפני חודשיים מודל חדש, שלא ממש תואם את כל מה שחשבנו על כדורסל עד היום. "יש לו מאות אלפי עוקבים באינסטגרם, ואחרי כל משחק הוא מוכר את המרצ'נדייז שלו", אמר ל-NBC. "הוא העסק של עצמו. אני לא יודע אם הוא מספיק טוב כדי להגיע ל-NBA, אבל אם יש לך מותג מספיק חזק ואתה שחקן מספיק טוב, אתה משוגע אם לא תיקח את המשכורת של ליגת הפיתוח (125 אלף דולר). אם אתה שחקן מאוד פופולרי עם כמה מיליוני עוקבים באינסטגרם, אפשר ללכת ישירות לליגת הפיתוח וכנראה לחתום על חוזה נעליים של מיליוני דולרים. למה לא לעשות את זה במקום ללכת לקולג'? ואם אתה לא מספיק טוב כדי להגיע ל-NBA, לפחות לא תמצא את עצמך מבזבז שנה או שנתיים או שלוש ולא מרוויח פני. העולם השתנה".
העולם אכן השתנה, בין אם נרצה בכך או לא, ובין אם נחליט להשתנות ביחד איתו או לא. ג'וליאן ניומן הוא כדורסלן מהזן החדש, ויכול להיות שזו רק ההתחלה. כן, יכול להיות שמכללות גדולות ידחו אותו בגלל הפרסום הגדול שלו ומשום שהפך למותג עוד כשהיה בן 16, אבל באותה מידה יכול להיות שקבוצות מקצועיות יציעו לו מיליוני דולרים לעונה, בדיוק מאותה סיבה, ומי בעצם קבע שהמסלול הראשון הוא שעדיף? "אני לוקח את הכל באהבה", כתב בבלוג שלו על הצעקות, הביקורות, הקללות מהיציעים. "אם אתה צועק עלי או שולח לי הודעות רעות ברשתות החברתיות, אז אני עדיין מנצח. לא הייתי משנה שום דבר בתהליך שלי, כי הוא הפך אותי למי שאני".
nimrodofran@walla.co.il