1. קללת ברצלונה תוסר
לפני 15 שנים, 11 חודשים ו-20 ימים קרה דבר שלעולם לא יישכח מליבם של אוהדי ברצלונה. קבוצתם הסירה מעליה את תווית הלוזרית הנצחית, ואחרי חמישה הפסדים בגמר היא הוכתרה בפעם הראשונה לאלופת אירופה עם ניצחון ביתי מרגש על בנטון טרוויזו 65:76 בפאלאו סן ג'ורדי. שעה קלה קודם לכן גברה מונטפסקי סיינה על צסק"א מוסקבה 78:79 וסיימה במקום השלישי.
5,834 ימים חלפו מאז, והערב (רביעי, 20:00) יהיה לפחות אדם אחד שירגיש כי קללת ערב הגמרים ב-2003 סוף סוף הוסרה מעליו. שני המאמנים שניצחו באותו יום, סווטיסלאב פשיץ' (אז והיום בבארסה) וארגין עתמאן (אז בסיינה והיום באנאדולו אפס), ייפגשו בסינאן ארדם דום, ובסופו של המשחק החמישי והמכריע ברבע גמר היורוליג אחד מהם יתהדר בהישג ענק: הוא יחזור לפיינל פור בתום 16 שנות היעדרות.
2. מאזן ביתי מושלם
ההיסטוריה מוכיחה כי הדרך לגניבת יתרון הביתיות בפלייאוף אינה עוברת במשחק החמישי. בעשור האחרון, מאז המעבר לשיטת הטוב מחמישה, הגיעו תשע סדרות לערב האחרון שממנו אין דרך חזרה; כולן הסתיימו בניצחון לקבוצה המארחת. גם בעונת הפיצול ב-2001, היחידה שבה הייתה סדרת גמר, גברה וירטוס בולוניה על באסקוניה במשחק המכריע בפאלאמלאגוטי המיתולוגי ושמרה על הבית.
הטירוף באיסטנבול בשיאו לקראת המשחק, ואפשר להבין מדוע: הרצף השלילי של אפס עתיק וממושך יותר אפילו מאלו של פשיץ' ועתמאן, והיא לא הייתה בפיינל פור מאז הסופרוליג ב-2001. הקבוצה הטורקית נהנית כיום מפופולריות שמעולם לא הייתה לה; בשנות ה-90 העליזות, כשהכדורסל במדינה רק החל לפרוץ והיא הייתה השליטה הבלעדית שלו, אוהדי רוב קבוצות הכדורגל נהרו אחריה ומילאו את האבדי איפקצ'י. קרנה ירדה לאחר התחזקותן של פנרבחצ'ה, גלאטסראיי ובשיקטאש - והיא התרגלה לשחק מול אולמות ריקים במשך שנים ארוכות. רק לפני חמישה חודשים, אף שכבר התברגה בצמרת הטבלה, היא משכה 3,853 צופים בלבד למפגש עם מכבי תל אביב.
אבל ההצלחות המשיכו להיערם, והכל השתנה. בשבועות האחרונים הצליחה אפס לשבור בזה אחר זה את שיאי הקהל בתולדותיה, ובשבוע שעבר הגיעו 15,125 אוהדים למשחק השני בסדרה מול ברצלונה - הכי הרבה שהיו לה אי פעם. הכרטיסים להתמודדות המכרעת הערב אזלו, ולקהל הטורקי תהיה משמעות עצומה במשחק. לטוב - בזכות העידוד הבלתי פוסק והלחץ על השופטים והיריבה, ואולי לרע - אם אנאדולו תיקלע לפיגור ולא תעמוד בציפיות.
3. היפים נגד הנכונים
אפס ובארסה עברו מסלול דומה עד הלום: שתיהן שקעו בעונה שעברה בתחתית היורוליג, פיטרו מאמן במהלכה והחזירו במקומו דמות מנוסה ומוכרת מהימים הטובים. שני המאמנים החדשים-ישנים, עתמאן ופשיץ', הצליחו לייצב את המערכת ואפילו זכו בגביע המדינה במפתיע, והעונה קצרו את הפירות גם ביורוליג.
יש בכל זאת הבדל מהותי בין מסען של השתיים. ברצלונה היא אחת הקבוצות הטקטיות והממושמעות ביותר ביורוליג, והיא משחקת כדורסל סבלני ולעיתים קשה לצפייה, בצלמו ובדמותו של פשיץ'; עתמאן בנה סוללת "פנטזיסטים" נוצצת, וכל מי שאינו מחזיק בחוזה לעונה הבאה יהפוך בקיץ לסחורה מבוקשת בקרב עשירות היבשת. לאפס יש את אחת ההתקפות הפוריות ביורוליג (84.8 נקודות למשחק, מקום רביעי) ולבארסה את אחת ההגנות הקשוחות והיעילות (76.8, מקום שני).
4. המסורת והניסיון לזכות ברצלונה
העובדה הבאה אולי נשכחה לאור השתלטותן של פנרבחצ'ה, ריאל מדריד וצסק"א על פסגת הכדורסל האירופי בשנים האחרונות, אבל לברצלונה מסורת עתיקה במעמדי הגמר: היא תנסה להעפיל הערב לפיינל פור ה-15 בתולדותיה, כשרק לרוסים (ולז'ליקו אוברדוביץ', עם קבוצותיו השונות) יש יותר הופעות ממנה.
רובם המכריע של השחקנים שהובילו את בארסה למעמדי השיא כבר אינם משחקים בשורותיה, אבל היתרון הקטאלני בעמודת הניסיון בא לידי ביטוי גם בסגל הנוכחי: בעוד שוואסיליה מיציץ' (ז'לגיריס קובנה, אשתקד) ובריאנט דאנסטון (אולימפיאקוס, 2015) הם היחידים באפס שהגיעו אי פעם לפיינל פור, הרי ששישה משחקני ברצלונה צברו יחד שמונה פיינל פורים בקריירה.
שחקן אחד ייצא בכל מקרה מהערב הזה בסערת רגשות מורכבת. הרכז הצרפתי תומא הרטל נפרד מאנאדולו בקיץ 2017, כשהוא סוחב איתו צלקת מההפסד לאולימפיאקוס במשחק החמישי באותה עונה; האם יחגוג העפלה ראשונה בקריירה למעמד הגמר דווקא נגד האקסית, או שיחזה בה מקרוב מצליחה להגיע למקום שאליו הוא לא הצליח להביא אותה?
5. כש-1.9 מיליון דולר על הפרק
הסדרה הזו הבליטה כמה וכמה שחקנים שכיכבו, לפעמים לערב אחד ולפעמים ליותר. מיציץ', דאנסטון, אדריאן מוארמה ושיין לארקין בצד הטורקי; אדם האנגה, קייל קיוריק, אנטה טומיץ' וקווין סראפן בצד הקטאלני. אבל איש מהשחקנים הללו, טוב ומוצלח ככל שיהיה, לא סוחב על עצמו תווית מחיר כמו זו שיש לכריס סינגלטון על הגב.
סינגלטון הגיע בקיץ החולף לברצלונה בעסקת ענק. הוא משתכר על פי ההערכות 1.9 מיליון דולר ומדורג במקום השביעי בקרב מקבלי השכר ביורוליג, כשיאן וסלי הוא שחקן הפנים היחיד שמרוויח יותר ממנו; אלא שהאמריקאי לא הצליח לשחזר את יכולתו המרשימה מימי לוקומוטיב קובאן ופנאתינייקוס, וגם בפלייאוף מעמיד ממוצע דל של שבע נקודות ב-32 אחוזים מהשדה, אף שפשיץ' נותן לו הרבה יותר דקות מכל אחד אחר (26.9).
לזכותו של סינגלטון, שנאלץ לפתע להתמודד עם חשדות לתואר "אוברייטד" לצד שמו, עומד הניסיון. שלוש פעמים הגיע למשחק חמישי (בבית) בסדרות שונות, ובכולן ניצח: בשנתיים האחרונות זכה עם פאו בשתי אליפויות יוון בדרך הזו, ולפני שלוש שנים היה ה-MVP של הערב המכריע ברבע גמר היורוליג.
קובאן, עם סינגלטון כרוקי אירופאי, פיגרה 64:59 בתחילת הרבע הרביעי, כשלפורוורד רק ארבע נקודות, אבל הוא קלע עוד 12 עד לסיום (בתוספת 12 ריבאונדים) והצעיד את קבוצתו לריצת 0:14 ולניצחון היסטורי 67:81. היריבה אז הייתה בארסה, והערב הוא ינסה לסגור את החוב עבורה.