בווידאו: לקראת "דרבי היהודיות" בחצי גמר ליגת האלופות
החילוף המנצח היה מקרי למדי. פרננדיניו ביקש להישאר על המגרש אחרי שהצוות הרפואי של מנצ'סטר סיטי טיפל בברכו בתחילת המחצית השניה, אבל פפ גווארדיולה בחר אחרת. הוא העדיף לשמור על האס הברזילאי שלו וללכת על משהו קצת יותר הרפתקני בדרבי הקריטי מול מנצ'סטר יונייטד. לירוי סאנה נזרק למערכה במקום הקשר האחורי הדומיננטי. והגרמני אמנם מצא את הרשת בחלוף רבע שעה, אך ההשפעה המרכזית והחשובה ביותר של השינוי היתה אחרת - ההכרעה הושגה כבר בדקה ה-54.
בעקבות החילוף, זז אילקאי גונדואן למשבצת של פרננדיניו, סאנה שובץ כקיצוני שמאלי, ראחים סטרלינג עבר ימינה, וברנרדו סילבה שתופקד באגף הימני במחצית הראשונה עבר אחורה לעמדה הרבה פחות מוגדרת שמולאה עד אז על ידי גונדואן. במילים אחרות, הוא נעלם לשומריו, והשדים האדומים כבר לא ידעו למה לצפות ממנו והיכן הוא עלול לצוץ. הם ידעו היטב עד כמה חשוב לפקוח עין על הפורטוגלי - אחרי הכל הוא זהר בעמדה הלא מוגדרת הזו, אשר היתה שייכת בעונה שעברה בעיקר לקווין דה בראונה, כבר בסיבוב הראשון בנובמבר. ברנרדו סילבה בישל אז לדויד סילבה ולגונדואן, להט לאורך כל 90 הדקות ונבחר לאיש המשחק בניצחון 1:3. הפעם הוא שם את הכדור ברשת בעצמו - הפורטוגלי הופיע מחדש באגף הימני, חתך למרכז והכניע את דויד דה חאה בבעיטה שטוחה מפתיעה לפינה הקרובה. משם, הדרך ל-0:2 היתה סלולה.
הביצוע הזה מעמדת דה בראונה הדגיש בפעם המי-יודע-כמה את העובדה הפשוטה - פציעותיו של השחקן המוכשר ביותר של סיטי כמעט ולא פגעו בדהירתה לאליפות. הבלגי היה חסר מזל באופן קיצוני העונה, ופתח ב-11 משחקי ליגה בלבד, אבל ברנרדו סילבה השכיח זאת. הוא היה הרוח החיה מאחורי כל המהלכים של סיטי והפך לבאנקר בהרכב בעונתו השניה בפרמייר-ליג. "זה ברנרדו ועוד עשרה", אמר גווארדיולה כבר בתחילת הקמפיין, וכך היה לכל אורכו. האיש שראה את האליפות הראשונה שלו אשתקד בעיקר מהספסל הפך לכוכב הבלתי מעורער באליפות המסתמנת השניה. ואולי המספרים של סטרלינג מרשימים יותר, אבל מבחינת אוהדים רבים הפורטוגלי הוא שחקן העונה של התכולים.
הכי נייד, הכי פעלתן, הכי קבוצתי
אף אחד עדיין לא יודע מה התפקיד האופטימלי שלו. אף אחד מעולם לא ידע. במחלקת הנוער של בנפיקה חלם סילבה ללכת בדרכו של אלילו הגדול רוי קוסטה ורצה להיות פליימייקר טהור כמוהו. לאחר מכן, הוא הוסט לאגף בזכות כישורי הכדרור שלו, והיו שהישוו אותו לליאו מסי - אצל הנשרים אפילו הודבק לו הכינוי "מסיזיניו". "אני מעדיף השוואות לדויד סילבה", אמר אז השחקן הצנום, בנבואה מעניינת כי כעת הוא בדרך לרשת את הספרדי במנצ'סטר. את בנפיקה הוא עזב ב-2014 כאשר דרכו לסגל הראשון נחסמה, והמאמן ז'ורז'ה ז'סוס בחר בהחלט אבסורדית לנסות אותו כמגן שמאלי. אז הוא נדד למונאקו של לאונרדו ז'ארדים, שיחק בהתחלה מאחורי החלוצים, אבל בעונת האליפות ב-2016/17 הצטיין כקשר ימני ב-4-4-2 קלאסי. לך תבין איפה כישוריו באים לידי ביטוי טוב יותר.
אז גם גווארדיולה עדיין לא סגור על עצמו, והכל נזיל. "הוא טבעי יותר כמספר 10, אבל יעיל כאשר נכנס פנימה מהאגף, ובאופן כללי מסוגל למלא כל עמדה בקישור", אומר המנטור. אז ברנרדו היה - לפחות על הנייר - עושה משחק, קיצוני בשני האגפים, שחקן אגף בודד במערך עם שלושה בלמים, וגם קשר מרכזי נסוג יותר. הוא אפילו שיחק לפעמים כתשע מדומה, אבל המשבצת שרשומה במערך הטקטי באתרי האינטרנט פחות חשובה כי סילבה לא מפסיק לנוע. הוא נהנה במיוחד בתפקיד חופשי בסגנון דה בריינה, וגם עושה עבודה שחורה מרובה ומפעיל לחץ מתמיד על היריב ללא כדור. אין בסיטי שחקן שעושה קילומטרז' גבוה יותר, ומצחיק להיזכר בדיעבד שז'ורז'ה ז'סוס תירץ את חוסר הנכונות לתת לסילבה הזדמנות בבנפיקה כי הוא חלש הגנתית ולא ממושמע לכאורה. קשה לחשוב על שטות גדולה יותר. סילבה הוא השחקן הכי קבוצתי שיש.
כשרון מרהיב, חוסן מנטלי נדיר
"אני בר מזל לעבוד עם ברנרדו. אני אוהב אותו", מכריז גווארדיולה. איך אפשר לא לאהוב אותו? קחו, למשל, את המשחק מול טוטנהאם בשבת האחרונה. ברנרדו סילבה הינדס את השער היחיד בפתיחה כאשר הגביה כדור מדוד לראשו של סרחיו אגוארו, והארגנטיני בישל לפיל פודן. הפורטוגלי היה השחקן הטוב במגרש בפער עצום, בלט מעל כולם ב-90 דקות משעממות למדי, ובחירתו לשחקן המצטיין היתה מובנת מאליה. ומה הוא עשה כאשר קיבל את הפרס? הוא העניק אותו מייד לפודן בן ה-18 שהבקיע את שערו הראשון בפרמייר-ליג. "זה מגיע לו. הוא שחקן צעיר ופנטסטי", חייך הפורטוגלי בצניעות.
כי הוא הרי זוכר את עצמו בגילו של פודן. הוא יודע עד כמה ההמתנה על הספסל עלולה להיות מתסכלת. במשך כמעט עשור הוא חיכה וחיכה בקבוצות הנוער של בנפיקה, ולעתים אפילו לא היה בסגל. הוא לא התייאש לעולם, ורק המשיך לעבוד קשה יותר ויותר. "הוא היה אחד הנערים הכי קטנים מבחינה גופנית, ולא הצליח להוכיח את עצמו למאמנים, והמצב הזה נמשך עד שהיה בן 17. דרושה התמדה מדהימה כדי להתגבר על כך ולהגיע רחוק, וברנרדו ניחן בה", אומר חברו לשעבר גיירמה מאטוש, שהועדף בדרך כלל על פניו בבנפיקה אך לא הצליח להפוך לשחקן מקצועני ונעלם בליגות הנמוכות בפורטוגל. אצל סילבה, הדרך למעלה נסללה לא רק בזכות כשרון עילאי, אלא גם חוסן מנטלי יוצא דופן.
זה עזר לו מאוד אשתקד. עם דה בראונה, דויד סילבה, סטרלינג וסאנה בכושר נפלא במהלך 2017/18, לפורטוגלי כמעט ולא היה מקום. אחרי שנרכש ממונאקו כאלוף צרפת וכוכב על בפוטנציה תמורת 50 מיליון יורו, הוא הוגדר בעיקר כשחקן שיכול לעזור ברוטציה ופתח בהרכב 15 פעמים בלבד בליגה. זה לא הפריע לו - הוא רגיל לחכות, וגווארדיולה תמיד הדגיש את חשיבותו. ואמנם הפציעות של דה בראונה סייעו לו מאוד העונה, אבל ברנרדו היה הופך לקלף ודאי של פפ גם בלעדיהן. אחרי תקופת ההתאקלמות, אי אפשר לוותר עליו, וזו אחת הסיבות לכך שריאד מאחרז מקבל דקות משחק מעטות יחסית. מאז ההצגה במגן הקהילה מול צ'לסי בתחילת אוגוסט, הפורטוגלי הוא המנוע של סיטי, ובמובן מסוים הוא גם המנהיג השקט. הוא לא אוהב להרים קול, וסביר להניח שלא יהיה הקפטן, אבל הדוגמא האישית שלו פנומנלית. הוא נלחם על כל כדור, משקיע הכל, מעודד את חבריו ולא מנסה למשוך את השמיכה לכיוונו. קבוצתיות היא מילת המפתח.
"השחקן הפורטוגלי הכי טוב"?
לכן יהיה מגוחך למדוד את תרומתו במספרים היבשים בלבד. שבעה שערים ושבעה בישולים זה נחמד, אבל ברנרדו מביא הרבה יותר. הוא לעולם לא יספק אסיסטים בקצב של דה בריינה ולא יבקיע כמו סטרלינג, אבל זה לא הייעוד שלו. "הוא הדופק של הקבוצה", כתב ג'ונתן ליו באינדפנדנט. יש בזה משהו. גווארדיולה מגדיר את סילבה כאחד השחקנים הטובים בליגה העונה, והצדק איתו. וכאשר נשאל הקטלוני לפני חודשיים אם יש ביכולתו לצמוח לשחקן הפורטוגלי הטוב ביותר, השיב הבוס בפשטות: "הוא כבר כזה". וזה תמיד נחמד מבחינת פפ לשלוח עקיצה לכריסטיאנו רונאלדו, אבל העניין הוא שברנרדו סילבה בכלל לא חושב במונחים האלה. לרונאלדו חשוב להרגיש הכי טוב, אבל לסילבה חשוב רק לעשות את העבודה באופן אופטימלי וליהנות.
ויש לו עוד הרבה זמן ליהנות. הוא רק בן 24. אם הנסיקה תימשך, סילבה באמת יזכה להכרה כאחד השחקנים המובילים בעולם, והדרך בה סחף את הקבוצה אחרי ההדחה הכואבת והדרמטית מליגת האלופות מעוררת השראה. הוא היה איש המשחק מול טוטנהאם. הוא היה איש המשחק אתמול בדרבי. בזכותו ליקטה סיטי שש נקודות ושמרה על פער נקודה מליברפול בפסגה. זו היתה העונה שלו בכל מקרה, אבל עכשיו זה ברור אפילו יותר.
בחודש שעבר הוא האריך את חוזהו עד 2025, והסכום ששולם תמורתו לפני שנתיים מרגיש כמו מחיר מציאה. גם מנצ'סטר יונייטד חשקה אז בשירותיו, אבל הפסידה. לעומת זאת, השדים האדומים "ניצחו" את היריבה העירונית בקרב על החתמתו של פרד משחטאר דונצק - והברזילאי עלה יותר מהפורטוגלי. פרד איבד אתמול את הכדור שהפך להתקפה מתפרצת בסיומה קבע סאנה את התוצאה הסופית, ובאופן כללי תפוקתו ביחס למחיר מגוחכת. יש בזה משהו סמלי. זה מסמן את ההבדל בין שתי היריבות בדרבי.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
ליגה אנגלית 2018/19
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 מנצ'סטר סיטי38 32 2 4 23-95 98 2 ליברפול38 30 7 1 22-89 97 3 צ'לסי38 21 9 8 39-63 72 4 טוטנהאם38 23 2 13 39-67 71 5 ארסנל38 21 7 10 51-73 70 6 מנצ'סטר יונייטד38 19 9 10 54-65 66 7 וולבס38 16 9 13 46-47 57 8 אברטון38 15 9 14 46-54 54 9 לסטר סיטי38 15 7 16 48-51 52 10 ווסטהאם יונייטד38 15 7 16 55-52 52 11 ווטפורד38 14 8 16 59-52 50 12 קריסטל פאלאס38 14 7 17 53-51 49 13 ניוקאסל38 12 9 17 48-42 45 14 בורנמות'38 13 6 19 70-56 45 15 ברנלי38 11 7 20 68-45 40 16 סאות'המפטון38 9 12 17 65-45 39 17 ברייטון38 9 9 20 60-35 36 18 קרדיף סיטי38 10 4 24 69-34 34 19 פולהאם38 7 5 26 81-34 26 20 האדרספילד טאון38 3 7 28 76-22 16