בווידאו: תקציר הניצחון של מכבי תל אביב על הפועל באר שבע
דרכן של פנרבחצ'ה וריאל מדריד אל עבר הזכייה ביורוליג בשנתיים החולפות לא הייתה קלה או חלקה. שתי האלופות הראשונות בפורמט הליגה של המפעל לא זכו במקום הראשון בעונה הסדירה, ואפילו לא הגיעו לפלייאוף עם יתרון ביתיות; הן דווקא אלו שסיימו במקום החמישי. לאור זאת, ובהנחה שלא מדובר בצירוף מקרים מוחלט, ייתכן שצריך לקחת ברצינות את ברצלונה לקראת הסדרות שייפתחו הערב ומחר (שלישי ורביעי).
ביורוליג של העונה אי אפשר לשלול שום תוצאה, והסנסציות הפכו לחלק בלתי נפרד מכל מחזור, אבל במאבק בין אנאדולו אפס לבארסה, שיחל בסינאן ארדם דום באיסטנבול מחר ב-20:00, לא תיפול שום הפתעה. כל אחת מהן יכולה לראות בעצמה מועמדת לגיטימית לניצחון, ושתיהן נמצאות בעיצומו של מסע קאמבק מרשים מתחתית המפעל בחזרה לצמרת. הטורקים סיימו אשתקד במקום האחרון (מאזן 23:7) והקטאלנים היו רק מעט פחות גרועים והגיעו למקום ה-13 (מאזן 19:11).
הפיקנטריה תשחק תפקיד משמעותי בקרב הזה: בצר להן, שתי ההנהלות פיטרו מאמן במהלך העונה שעברה וחזרו למוכר, לישן ולטוב; אפס החתימה את ארגין עתמאן וברצלונה את סווטיסלאב פשיץ' - שני מאמנים ותיקים ומעוטרים, שמכירים היטב את המערכות שבהן עבדו בעבר, והם גם שניים שכבר לא ממש נספרו בשנים האחרונות בצמרת האירופית.
ושניהם הצליחו. עוד בעונה שעברה, עתמאן החזיר לאנאדולו את הגביע הטורקי, ופשיץ' השיב לבארסה את גביע המלך הספרדי, כשהם מנצחים בגמר את היריבות המושבעות והעוצמתיות - פנרבחצ'ה וריאל. העונה הם הצעידו את קבוצותיהם למקומן הטבעי ביורוליג, ובעוד חודש יקרה דבר בלתי נתפס: אף ששני המאמנים לא נראו בפיינל פור מאז 2003, מקומו של אחד מהם באירוע כבר מובטח, לראשונה אחרי 16 שנים.
במקרה של עתמאן ואפס, אפשר למצוא הסבר הגיוני, טבעי ומתבקש להצלחה הפתאומית: הקיץ האחרון נוהל באופן כמעט מושלם (ובכן, הערת עריכה: ייתכן שהמילה "כמעט" מיותרת) על ידי המועדון הטורקי. מעבר לאיזון בסגל ולבנייה המושכלת, לא מעט שחקנים בקבוצה שידרגו עצמם ואף הגיעו העונה לשיא פריחתם - ואסילייה מיציץ', אדריאן מוארמה ולפרקים גם שיין לארקין ורודריג בובואה.
בברצלונה, לעומת זאת, התמונה הפוכה. אף שהגיע אשתקד לקבוצה בינונית ומפורקת, שנבנתה בכלל על ידי מישהו אחר, פשיץ' הביע אמון בסגל הקיים. רוב השחקנים שמזוהים עם הכישלון נשארו, ובראשם תומא הרטל, אנטה טומיץ' וקווין סראפן. הקטאלנים היו רחוקים מלהרשים בעונת המלפפונים, והשחקנים המרכזיים שהצטרפו היו כריס סינגלטון, קווין פאנגוס, קייל קיוריק ויאקה בלאז'יץ'.
האם ההישארות יחד גרמה למישהו משחקני בארסה לפרוץ את דרכו ולהפוך לכוכב ביום שאחרי פרישתו של חואן קרלוס נבארו? למרבה ההפתעה, גם התשובה לשאלה הזו היא שלילית. מבט על המספרים שמנפקים הבלאוגראנה מעלה תמונה מדהימה: למעט קלאבר, שקולע העונה 5.6 נקודות למשחק, אף אחד לא הצליח לשפר את ממוצעיו לעומת העונה שעברה.
אז מה בכל זאת הפך את בארסה למה שהיא? ישנן מספר תשובות לשאלה הזו, ורובן ככולן מובילות לכתובת אחת - פשיץ'.
* ברצלונה - בניגוד לימים שבהם אומנה על ידי יורגוס ברצוקאס וסיטו אלונסו - הפכה מאסופת שחקנים מפוררת לחבורה מגובשת אחת; תעיד על כך העובדה שאף אחד משחקניה לא מגיע אפילו ל-11 נקודות בממוצע.
* התלות בהרטל, על מעלותיו וחסרונותיו, פחתה והפכה בריאה יותר. בדקות המכריעות של משחקים צמודים מקפיד פשיץ' להעלותו דווקא בעמדת הסקנד גארד ולהותיר את קבלת ההחלטות הגורליות בידיו של פאנגוס, שהוא רכז פחות מוכשר התקפית מהצרפתי אבל נחשב אחראי יותר ויודע להפעיל היטב את השחקנים הפנויים.
* שיטת המשחק של פשיץ', שמאז ומתמיד הבליטה את שחקני הפנים, החזירה לחיים את טומיץ' (שנראה עד לפני שנה כמי שפרש בלי להודיע) וסראפן, שנהנו מהאיום הבלתי פוסק של סינגלטון ופייר אוריולה מחוץ לקשת בעמדת הפאוור פורוורד.
* במובן מסוים, סינגלטון הוא המנהיג השקט והנחבא של הקבוצה. לא בכדי הוא היחיד שמקבל יותר מ-21 דקות בערב, על אף חוסר היציבות ההתקפי שלו.
* המאמן הסרבי הפך את בארסה למכונת הגנה משומנת שמאמללת את מי שנקרה בדרכה: היא סופגת רק 76.3 נקודות (שנייה רק לפנרבחצ'ה); מפתה את יריבותיה לזרוק 26 שלשות (יותר מכל קבוצה אחרת); גורמת להן ליחס אסיסטים-איבודים הגרוע ביותר (127%); לאחוזי הטרו-שוטינג כמעט הכי נמוכים במפעל (46.8).
* פאנגוס הוא העוגן ההגנתי המרכזי, שמפעיל לחץ על מובילי הכדור של היריבה; אדם האנגה מוביל את הניסיון לשבש את קווי המסירה; והעובדה שברצלונה משתמשת בהרכבים גבוהים מאפשרת לה להעמיד שחקנים חסונים שיטפלו בחסימות בעת מהלכי הפיק אנד רול.
* אחרי שזכתה בתואר אחד בלבד בארבע שנים לפני חזרתו של פשיץ', ברצלונה למדה להסתכל לטראומות העבר בעיניים ולהתעלות ברגעי האמת. היא ניצחה את ריאל בארבעה מחמישה מפגשים העונה, כולל בגמר הגביע הדרמטי; מאזנה הביתי עומד על 3:26 (3:12 ביורוליג ו-0:14 בספרד); ולראשונה זה חמש שנים, היא ניצבת בעמדה נוחה לזכייה במקום הראשון בליגה.
לאן כל זה מוביל? הכלל ההגיוני אומר ש"אם זה לא שבור, למה לתקן?". אף שבארסה לוטשת כבר במשך שלוש שנים את עיניה לעברו של שרונאס יאסיקביצ'יוס, וניהלה איתו שיחות גם בקיץ החולף, כעת היא תצטרך למצוא סיבה ממש מיוחדת להיפרד מפשיץ', שיהיה בן 70 בחודש אוגוסט הקרוב.
המאמן הגיע אשתקד כמינוי אישי של נשיא המועדון, ז'וזפ מריה ברתומאו, שעימו עבד בצמוד עוד בקדנציה הקודמת לפני עשור וחצי; הקלפים עלולים להיטרף אם הקבוצה לא תגיע לפיינל פור האירופי ולא תזכה באליפות ספרד, אבל הסיכויים - כפי שהוכח לאורך העונה כולה - נוטים לטובתו של הסרבי הנרגן.
המספר הנוסף ביתר הסדרות
צסק"א מוסקבה - באסקוניה (הערב, 20:00)
באסקוניה מפנטזת על הופעה בפיינל פור הביתי בוויטוריה, אבל הדרך לשם עוברת בניצחון חוץ הכרחי באולם הכי קשה לפיצוח. עשר שנים חלפו מאז עברה היורוליג לשיטת הטוב מחמישה ברבע גמר הפלייאוף. מאזנה הביתי של צסק"א מוסקבה: 0:19. היא לא איבדה אפילו משחק אחד.
פנרבחצ'ה - ז'לגיריס קובנה (הערב, 20:45)
שרונאס יאסיקביצ'יוס היה נער בן 16 כשז'ליקו אוברדוביץ' ניצח עם פרטיזן בלגרד במשחק המכריע בבולוניה ועלה לפיינל פור הראשון שלו כמאמן. 27 שנים חלפו, ומאזן הפלייאוף של הסרבי הפך מדהים עוד יותר: 20 סדרות, 19 ניצחונות והדחה אחת בודדת (בטוב משלושה, ב-2006).
ריאל מדריד - פנאתינייקוס (מחר, 22:15)
בשנתיים האחרונות נפלה פנאתינייקוס ברבע הגמר על אף שהחזיקה ביתרון הביתיות. הפעם, כשריאל מדריד היא המארחת, הירוקים סוחבים לא מעט קופים על הגב: יש להם 11 הפסדים רצופים במשחקי חוץ בפלייאוף, והם לא ניצחו בבירת ספרד מאז 2013 (0 מ-6). כמו שאומר ג'רי סיינפלד: בהצלחה עם זה...
