רק לפני שנתיים הוא צנח למקום ה-1,199 בעולם. הספידו אותו, אמרו שהקריירה שלו גמורה. הוא סבל מפציעות, עבר ארבעה ניתוחים, שלושה מהם בגב, לקח הפסקה, הסתבך בשערוריות, נפרד מאשתו, מחלק גדול מהונו, בטח שמכבודו ומיוקרתו הציבורית. מי שהיה ילד הפלא של הגולף, מי שצפו שישבור את כל השיאים של הענף, הפך לסיפור עצוב. כבר לא שערורייה, אלא רק עוד ספורטאי עבר, ששיאו עבר. אבל הוא חזר, ובגדול. כי הוא לא הפסיק להאמין בכישרון שלו, ידע שפשוט יש לו את זה. אתמול (ראשון), אחרי 3,954 ימים (!), טייגר וודס זכה בתואר המייג'ור ה-15 שלו בקריירה, במה שמוגדר בארה"ב בתור "סיפור הקאמבק הכי גדול בתולדות הספורט".
מה לא עבר עם טייגר וודס. העילוי הספורטיבי, מי שהוכתר כילד פלא, כבר בגיל 22 הוא זכה במאסטרס הראשון שלו, תוך דומיננטיות מדהימה, שהפכה אותו לשחקן הכי צעיר שמנצח במאסטרס מאז מלחמת העולם השנייה. בשנת 2000 הוא הפך לחמישי בלבד בהיסטוריה שמשלים זכייה בגרנד סלאם (מאסטרס, אליפות ארה"ב, אליפות ה-PGA והאליפות הפתוחה). ב-2002 הוא הפך לשלישי בלבד שמשלים זכייה במאסטרס שנה אחרי שנה. ב-2005 הוא זכה במאסטרס בפעם הרביעית בזכות מכה בלתי נשכחת, וב-2008 זכה במייג'ור ה-14 בקריירה, והוא רק בן 32. הוא היה על גג העולם, אחד הספורטאים האהודים בארה"ב, ובוודאי שאחד העשירים בהם והמכניס ביותר בעולם הספורט. אבל אז החלה ההידרדרות.
ב-2009 הוא נמצא מעולף ברכבו אחרי תאונת דרכים שבה נהג שיכור. לאחר מכן התנצל פומבית בפני אשתו, ילדיו ומשפחתו על שורת הבגידות והרומנים שהיו לו, שזכו לכותרות צהובות ומביכות, כולל וידוי שהוא מכור למין ובגד בה עם עשרות נשים, אולי מאות. ב-2010 הוא התגרש מאשתו אלין נורדגרן אחרי שבע שנות נישואים. ב-2014 עבר את הניתוח הראשון מבין ארבעה, נעדר מהסבב, החמיץ עוד ועוד טורנירים, וב-2017 צנח למקום ה-1,199 בעולם. באותה שנה נמצא ישן ברכבו, עם מנוע דולק, כשהוא שתוי. התמונה שלו במעצר כיכבה בכל אתרי החדשות בכל רחבי העולם. באותו היום אף אחד לא יכול היה להאמין שתוך שנתיים, בגיל 43, הוא שוב יזכה במאסטרס.
וודס טוען שהזכייה הזאת היא "אחד ההישגים הגדולים שלי" אי פעם, חשף ש"בקושי הצלחתי ללכת" אחרי הניתוחים שעבר, וטען שהגולף "גרם לכאב" עבור ילדיו. ולא במקרה ארה"ב מתמוגגת מהתמונה שלו מחבק את בנו, עם ההשוואה הבלתי נמנעת לחיבוק הגדול שקיבל מאביו לפני 22 שנה. "אנחנו מייצרים זיכרונות חדשים עבורם, וזו חוויה מיוחדת מאוד", אמר וודס על השמחה של ילדיו.
לדבריו, "אני בר מזל שקיבלתי את ההזדמנות לעשות משהו שאני כל כך אוהב. היו לי כבר ספקות רציניים אחרי מה שעבר עליי לפני כמה שנים. לא יכולתי לשכב, לא יכולתי לעשות כלום. עברתי ניתוח שרק נתן לי אפשרות לחיות חיים נורמליים. ופתאום הבנתי שאני שוב יכול לחבוט. קלטתי שאני יכול איכשהו לעשות את זה, ושיש לי את הידיים לזה. הגוף כבר לא אותו דבר, אבל יש לי ידיים טובות. לקבל את האפשרות לעשות קאמבק כזה, זה בהחלט אחד הניצחונות הכי גדולים שהיו לי, ללא ספק. זה בהחלט אחד הגדולים, אחרי כל הקרבות שעברתי".
עכשיו הוא רחוק רק שלושה מייג'ורים משיא כל הזמנים של ג'ק ניקלאוס, השחקן שכבר טען ש"טייגר גמור". וודס טוען ש"עכשיו הילידם שלי מתחילים להבין עד כמה המשחק חשוב עבורי ומה המשמעות של זה מבחינתי. לפני הקאמבק הם ידעו שהגולף גרם לי אך ורק כאב. אם הייתי על המגרש ומנסה לחבוט, הייתי מתפתל על הדשא בכאבים. זה כל מה שהם זכרו. אז לחזור כאן, לעיני המשפחה שלי, בטורניר הזה, זה משהו שלא אשכח לעולם.
"זה מדהים בגלל כל מה שעברתי. בשנה שעברה הרגשתי בר מזל על עצם זה ששיחקתי. התקשיתי מאוד. החמצתי הרבה שנים את הטורניר הנפלא הזה, ועכשיו אני שוב האלוף. זה לא מציאותי מה שעובר עליי. לא יכולתי להיות שמח או מאושר יותר, אין לי מילים. השלמתי מעגל. אבא שלי היה פה איתי ב-1997, ועכשיו אני כאן עם שני הילדים שלי".