השנים האחרונות של יוסי בניון בכדורגל היו מלוות בעיקר בתחושה של ציניות כלפיו. הפרידה הרועשת ממכבי חיפה, המעבר המתוקשר לבית"ר ירושלים וממנה, דרישות השחרור ממכבי פתח תקווה ובאופן כללי הפסטיבל שליווה אותו בכל מקום שאליו הלך. בעידן שבו הזיכרון הקולקטיבי קצר מתמיד, הימים היפים שלו בספרד ובאנגליה והתלות הכמעט מוחלטת של נבחרת ישראל בו במשך קרוב לעשור כמעט נשכחו.
כשמסירים את מעטה הביקורות מגלים דבר שעמו קשה להתווכח: יוסי בניון שיחק כדורגל עד גיל 39 כמעט. זה משהו שאתה יכול לעשות רק בתנאי שאתה ממש אוהב את המשחק, חי ונושם אותו. התשוקה שלו לא נעלמה, ואת זה צריך להעריך, גם אם זה מלווה בדרמות. הוא רצה לשחק והתמרמר כשלא ראה מגרש, הצורך להרגיש את הכדור היה מוטמע בו.
עוד בנושא
בניון הודיע שיפרוש בתום העונה: "מאושר מהמסע שעברתי"
הכדורגלן הישראלי הגדול בהיסטוריה: המספרים של יוסי בניון
אופיר סער על המשימות שמחכות לבניון כמנהל המקצועי בבית"ר
עכשיו מתחיל פרק חדש. כמו אבי נמני, חיים רביבו ואייל ברקוביץ', גם בניון לא יעבור תקופת צינון, ייכנס לתפקיד ניהולי ויעשה את זה באחד מסירי הלחץ הכי קשוחים בליגת העל. הקהל של בית"ר ירושלים עוד היה סלחני השנה. משה חוגג הגיע רק באוגוסט, הקבוצה הורכבה ברגע האחרון על כרעי תרנגולת וגם אם יכלה לעשות יותר מקצועית, בסופו של דבר כולם רואים את העונה הזאת כשנת השתלמות. שריקת הסיום לעונת 2018/19 תהיה גם יריית הפתיחה לעונה הבאה. האוזן של בניון תשמע אותה יותר מכולם.
הדרישה של בניון מחוגג הייתה ברורה: סמכויות בלעדיות כמנהל מקצועי. במילים אחרות, אם תתערבו לי בעבודה אני הולך הביתה. זו אולי נשמעת כמו תביעה כוחנית ולא ממש בת יישום, אבל היא גם הכי הגיונית. בניון יודע ומבין שאין לו ברירה ואין לו שום אפשרות אחרת להצליח. בית"ר ירושלים היא היסטורית מקום מועד לפורענות, מועדון יצרי שבו לכל אחד יש דעה, וכל מי שמביע את הדעה דואג לגרום לכך שהיא תיחשב. בניון הרי יודע שהאש תופנה לכיוונו בכל מקרה. הוא חייב, מבחינתו, לדאוג לכך שלא רק הכישלון יהיה יתום, אלא שגם ההצלחה תירשם על שמו. כשחושבים על זה לעומק, אין לו שום דרך אחרת להצליח.
בבחינת המסלול של ברקוביץ', רביבו ונמני, רואים שכל אחד מהם מינף את עצמו לכיוון שונה. ברקוביץ' יצר את השילוב המתבקש עבורו בין עסקן ספורט לאיש בידור. רביבו הגיע גם הוא לבית"ר ירושלים, עבד עם טביב וזו, נכון לעכשיו, הייתה התחנה האחרונה שלו בעולם הכדורגל (פרשנות לא נחשבת). נמני, אחרי שהחל כג'נרל מנג'ר של מכבי תל אביב והתנסה גם באימון, לקח את הסיפור לכיוון שונה לחלוטין והפך לסוכן שחקנים מוביל.
לבניון יש אפשרות לעצב את עצמו מחדש. יש בו חלק גדול מהתכונות של רביבו, ברקוביץ' ונמני ביחד, לטוב ולפחות טוב. הוא אוהב ויודע להיות במרכז, אבל מסוגל גם למשוך מאחור בחוטים. יש לו קשרים עם שחקנים ומנהלים בכל העולם, תנאי הכרחי להצלחה של כל מנהל מקצועי. בנוסף, לזכותו ייאמר שתזמון היה מאז ומעולם הצד החזק שלו. כבר מהימים כילד, כשעזב את איאקס לאחר שהבין שזה מוקדם מדי עבורו, דרך המעבר למכבי חיפה ועד הקריירה העשירה באירופה, הוא עשה את הדברים ברגע הנכון. גם הפעם הוא זיהה את הנקודה המתאימה ביותר. לחוגג נמאס מסוכנים שעובדים עליו, אוחנה לא צריך את הנטל המקצועי ובית"ר נמצאת במקום שממנו אפשר (לכאורה, כמובן) רק לעלות.
מה ייצא מכל זה בפועל? הלו, זו עדיין בית"ר ירושלים. כנראה שלא נצטרך להמתין יותר מדי כדי לקבל כיוון.