לאורך השנים, ב-WWE מנהיגים מדיניות עמימות אדוקה בנוגע לצד היצירתי של העסק. כדי לשמר כמה שאפשר את האשליה שעומדת בלב התעשיה הזאת, הארגון לעולם לא מפרסם פרטים או מגיב לשאלות בנוגע לקווי העלילה והדמויות השונות. וגם מה שכן מפורסם, כמו סדר קרבות או פריביואים למיניהם, יכול בהחלט להיות מידע שתול שנועד לשרת טוויסט עלילתי כזה או אחר. לכן, אי אפשר באמת לדעת מה מתכננים וינס מקמהן והצוות שלו, אבל על פי כל האינדיקציות, ב-7 באפריל, אנו אמורים להיות עדים להיסטוריה: לראשונה אי פעם, אירוע הדגל של ה-WWE, רסלמניה, אותו אירוע שימשוך למעלה מ-70 אלף איש ל-'מט לייף סטדיום' בניו ג'רזי ועוד עשרות מיליונים ברחבי העולם למסכי הטלוויזיה, יציג קרב נשים כקרב המרכזי של הערב - המיין איבנט.
הקרב המדובר אמור לכלול שלוש מתחרות, שייאבקו על תואר אלופת הנשים של RAW - המותג היוקרתי ביותר של החברה. מחזיקת התואר הנוכחית היא רונדה ראוזי (32), שהגיעה ל-WWE לפני כשנה עטורת תהילה וקרדביליות, עם רזומה שכולל מדליית ארד אולימפית בג'ודו ואליפות היסטורית ב-UFC. מולה תתייצב שארלוט (32, שם אמיתי: אשלי) פלייר, בתו של ריק פלייר, שנחשבת לכוכבת-על בזכות עצמה וכבר החזיקה ב-8 תארי אליפות שונים במהלך הקריירה שלה בחברה. אבל עם כל הכבוד לשתי אלו, הסיבה שקרב נשים צבר מספיק הייפ ומומנטום על מנת להוות מיין איבנט לגיטימי באירוע הכי גדול של החברה היא המתחרה השלישית, אשה שבאופן אירוני מכנה את עצמה The Man.
רבקה קווין (32) נולדה וגדלה באירלנד. את צעדיה הראשונים בזירה היא עשתה בבית הספר להיאבקות השייך לפרגל דוויט, המתחרה גם כן ב-WWE בימים אלו, תחת השם פין באלור (Finn Balor). קווין עברה את הדרך הסיזיפית מהאי הבריטי על ארגוניו השונים לארה"ב, וב-2013 קיבלה הזדמנות בדמות חוזה בטריטוריה הפיתוחית של ה-WWE, שמותגה מחדש זה מכבר תחת השם NXT. גם קווין מותגה מחדש, והחלה להתחרות תחת השם בקי לינץ'. כעבור שנתיים היא קודמה לקאדר הראשי של החברה במקביל למספר מתחרות נוספות, ביניהן שארלוט פלייר. בדיעבד, כנראה שכל הנוגעות בדבר יסכימו שלא יכול היה להיות עיתוי טוב יותר להגיע לליגה של הגדולים.
אפשר להגיד מה שרוצים על האימפריה שבנה וינס מקמהן, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו ומעושי דברו: האצבע שלהם מונחת כבר למעלה מ-30 שנה על הדופק התרבותי האמריקאי והם הוכיחו אינספור פעמים בעבר שברגע שהקהל מאותת שהוא רוצה משהו, הם יעשו הכל כדי לתת לו את זה. במהלך 2015, שנתיים לפני תחקיר הניו יורק טיימס שהצית את מחאת MeToo, אוהדי ה-WWE הציתו מחאה משל עצמם. אחרי שנים רבות בהן הנשים שהגיעו לזירה נבחרו בעיקר על בסיס המראה החיצוני, מותגו כ-'דיוות' וסיפקו אתנחתא בין ה-'קרבות' האמיתיים, אלו של הגברים - קרב אחד, קיקיוני במיוחד (התאומות ברי וניקי בלה מול אמה ופייג'), הגדיש את הסאה ושלח את האוהדים לטוויטר. ההאשטאג GiveDivasAChance# נולד ונשאר בכותרות של התעשייה כמה ימים. זה הספיק. "מבחינתנו, זה היה זרז שגרם לנו לכתוב אחרת את התכניות שלנו, ולשים את הנשים במקום מרכזי יותר", אמרה סטפני מקמהן, בתו של וינס ומי שמותגה ככח המניע מאחורי 'מהפיכת הנשים', לאתר של TV GUIDE.
בעלה של סטפני, פול לבק (המוכר לציבור בתור Triple H), היה אחראי על בחירת הנשים שיתאימו לגל החדש: "מעולם לא הבנתי למה אנחנו פשוט לא מחפשים את האתלטיות הטובות בעולם, ללא קשר למראה חיצוני או מבנה גוף. אצל הגברים אנחנו תמיד מחפשים את האתלטים הטובים ביותר ורוצים אותם אצלנו, וכך צריך להיות גם אצל הנשים". לבק גייס עוד ב-2012 את המאמנת הראשונה בתולדות החברה, שרה דל ריי, ויחד הם בנו קאדר נשי מוכשר ואתלטי מאי פעם. אז ב-2015, כאשר הקהל אמר את דברו, לינץ', פלייר ועוד מספר מתחרות, נשלחו לאור הזרקורים עם יותר זמן מסך, קרבות יותר ארוכים ומורכבים וקווי עלילה עשירים יותר. שנתיים חלפו, שוויון מגדרי הפך פתאום לנושא חם במיוחד ומשפחת מקמהן שוב הוכיחה שבכל מה שקשור לשיווק ומיתוג, המוצר שלה נמצא צעד אחד לפני כולם. ועדיין, מכאן ועד לקרב נשים במיין איבנט של רסלמניה, נותרה עוד כברת דרך.
על פי ראיונות עם מתחרי עבר או כאלה שהיו ב-WWE ועזבו, הרושם הוא שלמתחרים עצמם יש השפעה לא מבוטלת על גורל הדמות שלהם, למרות קיומם של כותבים ומקבלי החלטות אחרים. לדוגמא, כאשר מתחרה מסוים מרגיש שהדמות שלו לא עובדת מספיק טוב, יש בידו את הכח לשנות אותה. לינץ' שמותגה כחביבת קהל (Face, בז'רגון המקצועי), החליטה על שינוי כזה בשנה שעברה, אחרי שראתה את עצמה נדחקת יותר ויותר לשוליים, לטובת מתחרות אחרות. "הייתי במשחק הוקי עם מיק פולי, ואמרתי לו: 'אני חושבת שאתחיל לכנות את עצמי The Man'", אמרה לינץ' בראיון ליאהו ספורט, "חברים שלי כינו אותי ככה שנים וזה פשוט הרגיש נכון". יחד עם הכינוי החדש, הגיע גם מיתוג חדש, כנבלית (Heel). לינץ' הפסיקה לחלק כיפים בדרך לזירה, החליפה תלבושת והחלה להתנהג כמו בריון מן השורה. רק שבמקום שהקהל ישנא אותה על כך, ההיפך קרה.
"הופתעתי. אני לא חושבת שאי פעם אפשר לצפות לתגובה כזו. אתה יכול לקוות, אבל שום דבר לא מובטח", אמרה האירית. את הסיבה לתגובת הקהל אפשר למצוא בדבריו של אגדת העבר 'דיאמונד' דאלאס פייג', במסגרת מאמר שכתב ל-Players Tribune: "הגימיקים הכי טובים הם אלו שמקצינים אלמנטים קיימים, לא אלו שממציאים יש מאין. ריק פלייר, סטיב אוסטין, דה רוק, כולם לקחו גרסא מוגזמת של עצמם, הפכו את זה לדמות והקהל הגיב לזה, כי יש בזה משהו אמיתי". לינץ', שברזומה שלה יש גם לימודי משחק, הבינה שהיא עלתה על משהו ונכנסה לדמות בצורה טוטאלית. גם הפרופילים ברשתות החברתיות, שבדרך כלל שמורים לאנשים שמאחורי הדמויות, שועבדו כדי לקדם את האג'נדה של The Man. "בכל תכנית, יש לי 4-5 דקות גג לגרום לקהל להגיב לדמות שלי", אמרה לינץ' בראיון להפקת בית של ה-WWE, "כאן יש לי פלטפורמה שלמה בה אני יכולה להגיד מה שאני רוצה ויש קהל שלם שקורא ומגיב, אז למה לא לנצל אותה?"
ככל ש-2018 התקדמה, לינץ' החלה לצבור מומנטום עד שב-'סאמר סלאם' היא זכתה בפעם השניה בתואר אלופת הנשים, והקהל שאמור היה לשרוק לה בוז, אהב כל רגע. "אני הייתי בסיטואציה דומה בעבר", אמר ג'ון סינה לפודקאסט NODQ, "הייתי זה שזוכה לפרגון מהקהל אבל להתעלמות מההנהלה. ופשוט עבדתי הכי קשה שיכולתי עד שהקהל צעק בעדי מספיק חזק כדי שההנהלה תשמע. בשנה האחרונה, בקי לינץ' עשתה את אותו הדבר".
עד כאן, לא מדובר במשהו שלא ראינו בעבר. מתחרים שונים יוצרים מומנטום ותואר כזה או אחר מוענק להם. זה לא חדש. אבל אחת לכמה שנים, קורה משהו שמיידית מעלה מתחרה מסוים לרמה של אייקון. לפעמים זה מהלך עלילתי מתוכנן שזוכה לאפקט גדול יותר מהציפיות, לפעמים זו דחיפה מטורפת של ההנהלה (כמו זו שניתנה לברוק לסנר, שהסכים לשוב הביתה אחרי קדנציה מוצלחת ב-UFC) ולפעמים, כמו במקרה של לינץ', זה קורה בטעות. במהלך תכנית של RAW בנובמבר האחרון, לינץ' וחברותיה לקאדר של התכנית המקבילה SMACKDOWN פרצו לזירה והחלה מהומה יזומה בהשתתפות כל המתחרות משתי התכניות. במהלך אותה מהומה, קרה מה שקורה מדי פעם בעולם ההיאבקות המזוייפת - מישהו חטף מכה לא מזוייפת. ניה ג'קס (שם אמיתי: סבלינה פנן) השוקלת למעלה מ-100 ק"ג, שלחה אגרוף לא מדוד מספיק לפנים של לינץ' ושברה לה את האף. על אמת. פניה של לינץ' התמלאו בדם, על פי דיווחים היא סבלה גם מזעזוע מוח, אבל באותו רגע, עם כל הכאב והבלבול שבוודאי היו, היא עשתה את הדבר הכי טוב שהיא היתה יכולה לעשות - היא נשארה The Man.
"אני מכיר לא מעט אנשים בתעשייה שהיו חוטפים אגרוף כזה ומתבכיינים אחר כך בחדר ההלבשה", אמר פול ווייט (ביג שואו האגדי) בראיון לפודקאסט של העיתונאי ברוס פריצ'ארד, "אבל היא פשוט עמדה שם ושידרה גישה של 'זה הכי גרוע שאת יכולה?'. זה מעולה. זה גורם לקהל להתחבר לדמות, להתחבר לסיפור שלה". ווייט הגדיל והשווה את הרגע הזה לאחד הרגעים הכי איקוניים בתולדות ה-WWE: "כשסטיב אוסטין אמר 'Austin 3:16 says I just whooped your ass' זה היה רגע איקוני, גם אם לא הבנו את זה באותו הזמן. כשהיא חטפה את האגרוף ואז עמדה שם, חייכה ומכרה את זה, זה הפך לרגע מאותו סוג".
מאותו רגע מדובר, לינץ' הפכה לכוכבת הכי גדולה ב-WWE, וזה כולל את שני המגדרים. היא קיבלה את הזכות לנצח את הרויאל ראמבל וסימנה את ראוזי כיעד לקראת רסלמניה. ככל שהשבועות נקפו, היה ברור שהאפשרות לקרב נשים כמיין איבנט הפכה לריאלית. "וינס מעוניין במה שיכניס לו הכי הרבה כסף", אמר ווייט שנשאר מקורב להנהלה גם אחרי פרישתו, "אין לו שום דעות קדומות או סטיגמות בכל מה שקשור למה צריך להיות הקרב המרכזי. אם הוא מרגיש שהקרב בין לינץ' לראוזי זה מה שייצר עבורו את המופע הכי טוב, מה שימכור הכי הרבה כרטיסים, זה מה שהוא יעשה. לא תמיד כולם מסכימים עם ההחלטות שלו, אבל מהניסיון שלי, אין לו שיקולים זרים בקטע הזה".
הדברים הללו קיבלו סימוכין כאשר מקמהן נתן ל-לינץ' את הדחיפה הגדולה ביותר שבהנהלת ה-WWE יודעים לתת: קו עלילה בהשתתפות וינס עצמו. לאורך השנים, כאשר היה צורך לבדל מתחרה מסוים, וינס בדמותו של המנכ"ל הרשע Mr. McMahon התערב והחל להציב מכשולים בדרכו של אותו מתחרה. קודם כל, התואר בו החזיקה לינץ' (אליפות הנשים של Smackdown, המותג היוקרתי פחות) נלקח ממנה ולאורך השבועות האחרונים, היא 'הושעתה' על ידי מקמהן, 'נעצרה' בהוראתו והסתובבה בזירה עם קביים בגלל 'בעיות ברכיים' - הכול כדי להפוך אותה לאנדרדוג ולהציב את הקהל עוד יותר מאחוריה. ראוזי ובעיקר פלייר מיצבו מחדש את הדמויות שלהן בהתאם ובמקביל, לינץ' המשיכה לעשות את העבודה ברשתות החברתיות, כולל ריב טוויטר חריג ומתוקשר מול ראוזי שלפחות מבחוץ, נראה די אמיתי. ראוזי אף הצהירה: "רבקה קווין, לא אכפת לי מה התסריט אומר. בפעם הבאה שאראה אותך, אפוצץ לך את הצורה", וגם במקרה המאוד סביר שראוזי שותפה לעניין, זה לא משנה. כל האמצעים כשרים במטרה לקדם את היריבות, ואת הקרב, ולינץ' הוכיחה שיש לה את היכולות והאינסטינקטים לעשות זאת.
כעת כל שנותר הוא לראות אם ההיסטוריה אכן תתרחש. אם כן, זה יהיה שלב קריטי בדרך לשוויון מגדרי מלא בתעשיה בה על פי דיווחים, פערי השכר בין גברים לנשים עדיין משמעותיים מאוד. אולי יום אחד יוכלו מתחרות להביט אחורה ולהודות לאשה שפרצה עבורן את הדרך למרכז הבמה. האישה שחטפה אגרוף ממישהי ששוקלת כפול ממנה והמשיכה לחייך, האישה שהייתה האחרונה להיכנס לזירה במט לייף סטדיום, לקול תשואות של למעלה מ-70 אלף איש, האישה שקראו לה The Man.