פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בדרך לטדי עוצרים במושבה: הפועל תל אביב עדיין בהנגאובר מהשישייה | סיכום מחזור

        למחרת השישייה הנדירה מול מכבי פתח תקוה שחקני הפועל תל אביב בטח התעוררו לסצנה מ"האנגובר", בעוד שלוזון נראה כמו מוטיבטור שאיבד אפילו את המוטיבציה. אורן יוסיפוביץ עם סיכום המחזור ה-25, כולל: שועה היה צריך לבעוט את הפנדל ואמרתם בן שהר, אמרתם "דו-ספרתי"

        בדרך לטדי עוצרים במושבה: הפועל תל אביב עדיין בהנגאובר מהשישייה | סיכום מחזור
        צילום ועריכת וידאו: קובי אליהו

        על הגג של איצטדיון המושבה, כוסות שוט בידם, התקבצו להם במעגל קלאודמיר, זיקרי, ספורי, קאיו, עאבד והירש. אוטוטו האירוע החשוב שלפני מאבקי הירידה, מן הזדמנות אחרונה לפורקן, אם בכלל יקבלו אומץ. "ובכן", הרים קאיו לחיים ואת העיניים, "ללילה שבחיים לא נשכח". הם דפקו את הכוסות האחת בשנייה כשהלילה ירד על פתח תקוה.

        ועלה הבוקר.

        במרכז הרחבה השמאלית, עליו סימני חריש של טרקטור מסיבי, שוכב על הגב אנטון בראטקוב ובידו קרעים מהחולצה של גוטליב. בתוך השער מונחות כפפות שוער קרועות ומסביבן שישה כדורים.

        חדר ההלבשה של איצטדיון המושבה הרוס לחלוטין. המקרר שבור, תכולתו על הרצפה, אמבטיית הקרח עולה על גדותיה, בתוכה בובות אימונים שיוצרות חומה, מנוקבות, חסרות אוויר. על הכורסה חור בצורת אבוקה, על השולחן טלפונים פתוחים על אינסטגרם, הסטוריז מוכנים אך אף אחד לא לחץ על Share. על הרצפה סרט הקפטן של אוראל דגני.

        במרכז, שוכב עם הפנים מטה רמזי ספורי.

        הוא שומע קרקור תרנגול - "איפה אני? איזה יום היום? שיחקנו נגד בני יהודה?!". הוא לא בטוח אם שאל את זה בקול או בתוך הראש, אבל אף אחד לא ענה.

        הוא מתרומם, אוסף את משקפיו. "ממתי אני מרכיב משקפיים?" תהה. אבל הרכיב אותם. לצערו, החדר המשיך להסתובב. הוא נדהם ממה שראה.

        בפינה זרוקות שתי קורות השער, שבורות לחלוטין - איך לעזאזל הגיעו לכאן?! שאריות בופה, משולשי פיצה ובקבוקי משקה איזוטוני ריקים מקשטים את הרצפה. על אחד הקירות מונח לוח התוצאות כשפינתו מנותצת. איך עבר בדלת - אלוהים ישמור. איכשהו האלקטרוניקה עדיין זרמה והכיתוב הדהד "הפועל תל אביב 6, מכבי פתח תקוה 0". הזיות, שכנע ספורי את עצמו, אנחנו ניתן 6 כשחזירים יעופו. הוא התיישב על הכיסא התקין היחיד כשמאחורי הלוח נעמד פתאום זיקרי, עם חולצת משחק מיוזעת, ללא מכנסיים. זיקרי חסר שיווי המשקל התרסק לאחור ונפל על נעליו של לבקוביץ' - הסטופקס למעלה. "כוסומו", מלמל.

        ספורי הסתכל לעבר זיקרי, מבטו ריק. זיקרי רץ לשירותים. בהיעדר מכנס המלאכה היתה קלה יותר, והוא החל לתת את מימיו. אחרי משחק הזרימה לא קלה, הוא ידע, בטח עברו שעות אם הכול יוצא ככה, בחופשיות. מה לעזאזל קרה אתמול? הוא הסתכל ימינה ולפתע ראה אריה ענק.

        מה לעזאזל?!

        שחקן הפועל תל אביב רובי לבקוביץ' חוגג (קובי אליהו)
        לא מבינים מה קרה שם. הפועל המומה (צילום: קובי אליהו)

        זה היה הקמע של בית"ר ירושלים. "נפרק אתכם בטדי!", צרח. זיקרי המבוהל, אקס בית"ר, רץ אל מחוץ לשירותים ונתקע בהירש, ששכב על הרצפה במרכז החדר. ליאני שרק לעוד פנדל. זיקרי אפילו לא התווכח והירש קם ושם כדור על נקודה. "שים מכנסיים", גער בזיקרי.

        "יש אריה בשירותים!", צרח זיקרי.

        "מה קורה?", שאל קלאודמיר, שהיה אזוק לכיסא, נייח לחלוטין. "אריה? זה בטח הקמע של בית"ר. נבדוק את זה. גם אני שיחקתי שם". קלאודמיר פתח את דלת השירותים, ואכן, הקמע העצבני צווח לעברו. "בחיים לא תיתן גול בתנועה, יא כבד!", הקניט. הברזילאי מיהר לסגור את הדלת. "אתה בסדר?", שאל את עאבד, שבדיוק הגיח מהמרפסת, שזוף בצורה מחשידה.

        "איך לעזאזל הגיע קמע של בית"ר לשירותים שלנו?", זיקרי היה בפאניקה.

        "אתה יכול לשים מכנסיים?", המשיך הירש.

        "מאיפה לי מכנסיים?", שאל זיקרי, ועטף את מבושיו בחולצה של גוטליב, שחלק ממנה היה חסר.

        "מה לעזאזל קרה אתמול בלילה?!", שאל ספורי.

        "אלוהים ישמור!", אמר הירש, מבטו בתוך הטלפון. "נכנסתי לאתר ההתאחדות לכדורגל. וואט דה פאק - שמתי גול אתמול!"

        "דיייייי, נו", ספורי נקרע מצחוק. "אנחנו לא שמים גולים". הירש הגיש לו את הטלפון ואמר: "גם עאבד". אחמד שחרר צרחה.

        "אלוהים ישמור", אמר הירש, וקלאודמיר המשיך אותו: "גם אני שמתי גול. גם זיקרי".

        "מה?!", זיקרי נדהם, מה שגרם לחולצה של גוטליב להשתחרר מהמתניים. "שנה לא שמתי".

        "שים מכנסיים!", התעצבן הירש.

        "חבר'ה", ספורי ניסה לעשות סדר, "נו, באמת. אתם טוענים שקבוצה שבמשך סיבוב שלם כבשה 6 גולים, עשתה את זה ב-80 דקות אתמול? שישייה ראשונה של הפועל מאז 2011/12? ולא סתם שישייה - כולנו כבשנו? מה קובי שם לכם בכוסות, רופיס?"

        "חברים", אמר עאבד, מבוהל. "אני לא מוצא את קאיו".

        "הוא בטח הלך להודות לקהל", אמר זיקרי.

        "גול בפנדל!", הירש התחיל להיזכר במעומעם בעלילות אתמול בלילה כשקול של בכי בקע מחדר השינה.

        "מה. זה. לעזאזל?", מלמל קלאודמיר. זה נשמע כמו תינוק.

        האדומים ההוזים, חסרי מושג למה שהתרחש אמש, רצו לעבר הקול.

        הם מצאו שם את גיא לוזון, בגרסה מוקטנות, עם סימן ענק של אגרוף על החי. אגרוף בן שש אצבעות.

        שחקן הפועל תל אביב עידן כהן חוגג (קובי אליהו)
        לא רוצים להתעורר. הפועל חוגגת (צילום: קובי אליהו)
        גיא לוזון מאמן מכבי פתח תקוה (קובי אליהו)
        רעב, טירוף, עבודה קשה. לא כדורגל. לוזון (צילום: קובי אליהו)

        לא רק הפועל תל אביב היתה כחולמת, חסרת מושג לאיך לעזאזל יכול להתרחש מה שהתרחש. גם גיא לוזון, רק מהצד השני, והאמת - כולנו. נכון, זו היתה עונה מוחמצת של האדומים ומתישהו דברים יכולים להתחבר באופן חד פעמי, אבל האמת חייבת להיכתב: אם תקחו את כל מאמני הכדורגל בישראל, כל אדם בעל תעודה, ותתנו לו לאמן את מכבי פתח תקוה הזו מול הפועל תל אביב הזו במשחק הזה - והתוצאה לא תהיה כזו. 6:0 כזה מול הפועל הזו יכול לקבל רק גיא לוזון הזה.

        זו היתה סערה מושלמת של הכול נכנס מצד אחד, אבל בעיקר של קבוצה ערומה לחלוטין מנגד. שני פנדלים מיותרים, התקפות אמצע-אגף-אמצע יפות אך כל כך קלות. זו היתה פרסומת לקבוצה לא מאומנת, לא ממושמעת, לא מאמינה. זה לא היה סתם יום רע. זה עוד יום רע בהיסטוריה של גיא לוזון, שמה לעשות - רעה כבר כמה שנים טובות.

        לוזון איבד את הדרך, ועל כך כתבנו מזמן. יש לו ראש על הכתפיים אבל לא בטוח שהוא זמין להכנסת חומרים חדשים. בבית"ר, מכבי חיפה, הפועל תל אביב והתפוצות כבר ראו שיש לו בעיה מובהקת בייצור מצבים ושערים בהתקפה עומדת, תבניות ההתקפה דלות עד לא קיימות. אם יש זהות לקבוצות שלו, אלו זהויות רעות מאוד. בהיעדר אלו הסתמך על מילה אחת: רבאק. ההתנהגות שלו על הקווים הפכה לאסטרטגיה שלו למשחק, ואם היתה אחרת, לא הצלחנו לראותה. בכרטיס הביקור ניתן היה למצוא רעב, טירוף, עבודה קשה. לא כדורגל. לא ראינו כדורגל במכבי חיפה ולא בבית"ר, ובטח לא במלאבס. בשנים האחרונות, למעשה, נותר לוזון אך ורק עם מוטיבציה.

        במכבי פתח תקוה גם זו נעלמה. לוזון, כך נראה, מתבייש בתפקיד. במהותו, הג'וב כהודאת "נכשלתי, למרות כל מה שקיבלתי", והוא קיבל הרבה מאוד. בשלושת המשחקים האחרונים - שלושה הפסדים, מאזן שערים 12:1 - למעשה צפינו בצל של לוזון, במאמן שנותר רק עם מוטיבציה ואז איבד גם אותה. שלשום, על הקווים עמד כלום.

        נותר ללוזון רק לחזור להחלטה שכנראה נתנה סטירה לקריירה שלו - לעזיבת הפועל תל אביב בגלגול הקודם. איכשהו, גוטמן ראה קבוצה של לוזון וסידר לו כרטיס כניסה חזרה לישראל. אבל לוזון כל כך פחד מירידה, ונטש את הספינה. בדיעבד, כמובן, זו היתה טעות, שכן הפועל ההיא החזיקה בסט התכונות המתבקש עבור אחד כמו לוזון: היא גם קבוצה "גדולה", וגם אנדרדוג תמידי. זה מה שמניע אותו. מה מניע אותו כיום, בקבוצה הקטנה בה החל? לא הרבה, וכך זה נראה. לכו תדעו, אולי הסטירה הזו מהאקסית תסחוט איזה לימון באשדוד בשבת. ואולי הכתם ממנו פחד ב-2017 יתפוס אותו ב-2019. מה שבטוח, לו גיא לוזון הזה היה חוזר בזמן הוא היה אומר לגיא לוזון ההוא "אל תעזוב את הפועל".

        ונסיים בזה: כבר שנים שלוזון מדורג בצמרת השמחה לאיד. הרבה באשמתו, הרבה באשמת משפחתו, הוא הפך למי שכולם מחכים לנפילתו. השבוע צחקו עליו, נכנסו בו, אבל בעיקר ריחמו עליו. ואלו החדשות הכי גרועות עבורו. שפת הגוף שלו גם נעדרת מלחמה, אפילו ההאשמות שלו נמוגו. זה כבר לא היה נראה כמו אני נגד העולם. זה נראה כמו הבנה שהעולם ניצח.