בלם 5 כוכבים: הילטון ממשיך כאחד הבלמים הטובים באירופה בגיל 41

בווידאו: המחווה של הקבוצה האנגלית לקהילת הלהט"ב

בקיץ 2011, לקראת יום הולדתו ה-34, תיכנן הילטון לחזור למולדתו. ביתו של הבלם הברזילאי במארסיי נשדד על ידי פושעים חמושים, כל המשפחה היתה בטראומה פסיכולוגית קשה מהאירוע, וזה היה הקש ששבר את גב הגמל אחרי שנתיים על הספסל אצל דידייה דשאן שלא ראה אותו ממטר. זה הרגיש כמו עיתוי נכון לסכם עשור מוצלח באירופה ולהגשים את החלום - לסיים את הקריירה בפלמנגו אהובתו. ואולם, האדומים-שחורים כלל לא התלהבו. למעשה, אף מועדון ברזילאי בכיר לא הביע עניין בשחקן הוותיק. אז הוא נאלץ להישאר בדרום צרפת, וחתם ברגע האחרון בשורות מונפלייה.

הציפיות בקבוצת התחתית לא היו גבוהות במיוחד, ורבים גיחכו כאשר הילטון הכריז: "יש פה צעירים מוכשרים, ואנחנו יכולים להתמודד על העפלה לליגת האלופות". ימים ספורים מאוחר יותר, הוא כבר ערך את הבכורה באיצטדיונה של האלופה ליל. הילטון, השחקן המבוגר ביותר במונפלייה בפער ניכר, היה צריך להתמודד מול הגאון הצעיר אדן הזאר. מה היו סיכוייו? ובכן, לא רעים. האורחת שמרה על רשת נקייה, אוליבייה ז'ירו הבקיע את שער הניצחון הסנסציוני, והעונה המדהימה יצאה לדרך. במאי זכתה מונפלייה באחת האליפויות המפתיעות ביותר אי פעם באירופה, על חשבון פריס סן ז'רמן המתעשרת, בעיקר בזכות הגנת ברזל. הילטון, המנהיג האולטימטיבי בעורף, היה כוכב העל.

שבע שנים חלפו מאז. סיפור הסינדרלה כבר מרגיש כמו היסטוריה עתיקה. רוב החברים שפתחו בהרכב מונפלייה באותו מפגש מול ליל כבר פרשו או נעלמו במעמקי הליגות הנמוכות, למעט אלוף העולם ז'ירו שעדיין סוחב בצ'לסי, ויונס בלהאנדה, שמעולם לא מימש את הפוטנציאל בגלל בעיות אופי ומלהטט להנאתו בגלאטסראיי. ורק הילטון עדיין שם - ולא סתם שם. הוא הקפטן ואחד הבלמים הטובים בצרפת. יש הגורסים כי הוא הטוב ביותר. למונפלייה בהנהגתו מאזן ההגנה השני בטיבו אחרי פ.ס.ז' - 19 שערי חובה בלבד ב-24 משחקים. פרט לשני משחקים שהחסיר בגלל השעיה, הברזילאי משלים תמיד 90 דקות, רץ ללא הפסקה ולא מתעייף כלל.

הנתונים האלה פנומנליים בכל קנה מידה. הם היסטוריים. במאה הנוכחית, לא היה בליגות הבכירות שחקן בגילו של הילטון, אפילו לא במילאן. פאולו מאלדיני פרש בגיל 40 ו-11 חודשים, אלסנדרו קוסטקורטה תלה את הנעליים שבועות ספורים אחרי יום הולדתו ה-41. הילטון, יליד ספטמבר 1977, כבר בן 41 וחמישה חודשים. הוא זקן בשנה מקלאודיו פיסארו, שהפך בשבת למבקיע המבוגר ביותר בתולדות בונדסליגה. הוא זקן בארבעה חודשים מג'אנלואיג'י בופון. והוא משחק הרבה יותר מפיסארו ובופון ביחד. נסיונו מורגש היטב, אך לא גילו.

פול לאן, בן 30 ואחד הוותיקים במונפלייה אך עדיין צעיר ב-11 שנה מהילטון, מעיד: "ברוחו הוא הכי צעיר בסגל. הוא מדהים אותי כל יום מחדש. יש לו רצון עז להתאמן, והוא עובד יותר קשה מכולנו. אין לי ספק שהוא יכול להמשיך עוד זמן רב ולשבור שיאים". טוב, השיא באמת בר השגה. צריך להרחיק עד 1956 כדי למצוא שחקן בליגה הצרפתית הבכירה ששיחק בגיל מתקדם יותר. היה זה החלוץ האגדי רוז'ה קורטואה, גדול המבקיעים בתולדות סושו, יליד 1912 שייצג את צרפת במונדיאלים ב-1934 וב-1938, אך הצליח למשוך עוד זמן רב אחרי מלחמת העולם השניה וכבש בגיל 44. בליגה השניה הוא שיחק אפילו בגיל 46, ובהמשך אימן את מונאקו ומת מהתקף לב כשהיה בן 59, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.

נכון לעכשיו, שיאו של קורטואה בסכנה. כדי להפנים את הוותק של הילטון חשוב לציין כי אלילו היה קרלוס מוזר, בלם נבחרת ברזיל במונדיאל 1990. הילטון זכה לראות אותו בפעולה עוד בימיו בפלאמנגו, התלהב ממשחק הראש שלו וניסה לחקותו. עם זאת, הוא הפך למקצוען כנגד כל הסיכויים כי בקבוצת נעוריו שפקואנסה לא העריכו אותו. את משחקו הראשון בבוגרים הוא קיים רק בגיל 21, ומעבר לאוקיאנוס האטלנטי נדד, כבלם אלמוני לחלוטין, רק ב-2001 כאשר היה בן 23. היה צריך מאמן מיוחד כדי להוציא אותו לדרך הנכונה, והיה לו המזל לפגוש אותו.

המסע החל בסרבט ז'נבה, הידועה בברזיל בעיקר כקבוצתו הראשונה של סוני אנדרסון, אבל עבור הילטון היא מזוהה עם לוסיאן פאבר. באופן אירוני, מאמנה הנוכחי של בורוסיה דורטמונד כלל לא רצה את הברזילאי, והרכש נכפה עליו על ידי המנהל הספורטיבי. פאבר סבר כי הילטון נמוך מדי לתפקיד, רק 180 סנטימטרים, ואולם - כמאמן גמיש שיודע לשנות את דעתו - זיהה בהדרגה את הפוטנציאל וכלל אותו בהרכב. ההצלחה היתה מיידית. עם הילטון במרכז ההגנה, שמרה סרבט פעמיים על רשת נקיה מול הרטה ברלין בגביע אופ"א והעיפה קבוצת צמרת מבונדסליגה עם 0:3 מוחץ בבירת גרמניה. הילטון אף התכבד לכבוש אז את השער הראשון ומשך את תשומת ליבם של הסקאוטים. הדרך למעלה היתה סלולה. אחרי השאלה קצרה בבאסטיה, עבר הילטון ללאנס ב-2004.

וכן, אולי זה שוב נשמע כמו היסטוריה רחוקה, אבל לאנס היתה אז שם דבר בכדורגל הצרפתי. שנתיים קודם לכן, היא היתה סגנית האלופה, ובתקופתו של הילטון התמודדה בחלק העליון של הטבלה, עם כוכבים כמו סיידו קייטה ואריק קארייר. גם לצידם, הברזילאי היה ענק. הוא קיבל תוך שנה את סרט הקפטן, נכלל פעמיים בנבחרת המצטיינים של העונה מטעם העיתון ל'אקיפ, והמאמן הלאומי קרלוס אלברטו פריירה הגיע אישית לצפות בביצועיו. המסקנה היתה מאכזבת: "בלם טוב, אבל נמוך מדי". כך ירד לטמיון הסיכוי ללבוש את החולצה הצהובה, אבל הילטון לא התייאש. הוא התרכז בקריירה בקבוצותיו, ואחרי שלאנס נקלעה למשבר מקצועי חמור וירדה ב-2008, הוא היה צריך לבחור יעד חדש.

היו לו הצעות מאיטליה ומספרד, אבל ההחלטה נפלה על מארסיי - בין היתר כי קרלוס מוזר שיחק בה בזמנו. מה יכול להיות טוב יותר ממלכת בעקבותיו של האליל? ואכן, ההתחלה היתה נהדרת. בעונתו הראשונה היה הילטון באנקר בלתי מעורער בהרכב של אריק גרטס, מארסיי נלחמה על האליפות עד המחזור האחרון, וגם שיחקה בשלב הבתים בליגת האלופות. הברזילאי נהנה לשחק מול ליברפול באנפילד ומול אתלטיקו מדריד בוויסנטה קלדרון. בגיל 31, זה הרגיש כמו פסגת שאיפותיו. אלא שאז החליף דשאן את גרטס, והכל הלך לעזאזל. "אלה היו שנתיים מבוזבזות לגמרי", טען הברזילאי בדיעבד. הקריירה נראתה גמורה, ואפילו בברזיל לא ממש רצו לשמוע עליו. ואולם, במקום לוותר, הצליח הילטון להמציא את עצמו מחדש.

להגיע לקבוצה בגיל 34, לזכות באליפות מעמדת אנדרדוג מוחלט, לקבל את סרט הקפטן ולהישאר במשך שמונה שנים לפחות - זה באמת הישג בלתי נתפס. לא תמיד הכל היה חלק. ב- 2016/17, למשל, סבלה מונפלייה מהגנה רעועה למדי, התדרדרה לתחתית, ובאמצע העונה דווח כי ההנהלה שוקלת לא להאריך את חוזהו של המנהיג ומחפשת בלם אחר. שמו של שיר צדק הוזכר אז כיורש אפשרי. איפה צדק עכשיו, ואיפה הילטון? בסופו של דבר, הבינו ראשי המועדון שאי אפשר בלעדיו, נתנו לו את המושכות אשתקד, וקיבלו את מאזן ההגנה השני בטיבו בצרפת - 33 שערי חובה ב-38 משחקים. והעונה, באופן מופלא, ממוצע הספיגות אפילו ירד. "אין לי שום כוונה לעצור כאן", מצהיר הקפטן, ואפשר להבין אותו.

"כשאני בחדר ההלבשה, אני מרגיש בן גילם של יתר השחקנים. אנחנו צוחקים מאותן בדיחות. אני שוכח שעברתי את גיל 40, זה לא רלוונטי", הוא אומר. כאשר נשאל לגבי הכושר המדהים, ענה הילטון בפשטות: "אני לא מבלה במועדונים, ישן טוב, לא מעשן ולא שותה אלכוהול. הפסקתי לאכול מקדונלדס לפני עשור, ואני לא שותה מוגזים כבר שבע שנים". זה נחמד, אבל רגע... משמעות הדבר היא כי הילטון אכל במקדונלדס עד גיל 30 ושתה קולה עד המעבר למונפלייה. וזה ממש לא הפריע לו. אין ספק - מדובר בפנומן.

אז אתמול היתה זו סגירת מעגל קטנטנה וסמלית. כמו לקראת הבכורה באוגוסט 2011, שוב נושמת ליל אוויר פסגות, וקיוותה ללקט שלוש נקודות מול החבורה הצנועה שהתארחה באיצטדיונה. מול הילטון התייצבו ילדי הפלא החדשים של הכלבים, יורשיו של הזאר - ניקולה פפה בן ה-23, ז'ונתן במבה בן ה-22, ז'ונתן איקונה בן ה-22, רפאל ליאאו בן ה-19. כולם יכולים להבין בניו של הברזילאי מבחינה מתמטית. מה זה משנה? הוא אכל אותם בלי מלח. מונפלייה שוב שמרה על רשת נקיה ונסעה הביתה עם תיקו 0:0. וזה ממש לא הסוף.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק