25 במאי 2014. שחקני ריאל מדריד התייצבו במרפסת בניין העירייה וחגגו עם האוהדים את "לה דסימה" הנכספת - הזכייה העשירית באליפות אירופה - אחרי הניצחון 1:4 על אתלטיקו מדריד בגמר בליסבון. בשלב מסוים השתלט אלברו מוראטה על המיקרופון והחל לשלהב את חבריו ואת רבבות האוהדים בשירת: "שהאינדיאנים יזכרו מי שולטים בעיר". כמו איתי שכטר, ששר בגנות מכבי תל אביב בחגיגות הדאבל של הפועל ב-2010, גם מוראטה לא חשב שיום יבוא והשניות הבודדות הללו, בהן השתמש בכינוי הגנאי של אתלטיקו על המרפסת, יחזרו לרדוף אותו.
פחות מחמש שנים (וארבע העברות) אחרי, מוראטה נמצא בצד השני של המתרס. מכל הבחינות. לא במדי ריאל, אלא במדי אתלטיקו. לא לעיני המון שמחכה לשיר איתו, אלא מול קומץ עיקש שמחכה לו בפינה. כבר לא תוסס ונלהב, אלא כבוי ושביר. למרות שתי זכיות בליגת האלופות, שלוש אליפויות רצופות, 14 תארים ומעל 100 שערים בשלוש הליגות הגדולות באירופה עוד לפני גיל 26 - הספק מרשים לכל הדעות - מוראטה עדיין מחפש את "המקום הבטוח" שלו. אולי הערב (שבת, 17:15, ערוץ 50), דווקא בבכורה הביתית אצל "האינדיאנים" ובדרבי הראשון שלו כשחקן אתלטיקו מדריד, יתחיל למצוא אותו במועדון ממנו ברח כילד.
אלברו מוראטה תמיד היה "שחקן של תקופות", עוד בימים שלמד את רזי המשחק. הוא אמנם קשור בעבותות לריאל, אבל גדל בכלל באתלטיקו. כבן למשפחה של אוהדי קולצ'ונרוס מושבעים, הוא הצטרף בגיל 11 לאקדמיה של המועדון והחל להתקדם בקבוצות הגילאים. יחד עם חבריו גם שימש מדי פעם כמביא כדורים במשחקי הקבוצה הבוגרת בוויסנטה קלדרון, ובאחד המפגשים עם אספניול ביקש את הכפפות מהשוער הקמרוני קרלוס קאמני. הכול היה נחמד והמשפחה הייתה מרוצה, עד שאלברו בן ה-15 החליט שנמאס לו.
"אף פעם לא הבנתי את זה", צוטט ב"אס" ארמנדו דה לה מורנה, המאמן הראשון של מוראטה באתלטיקו. "הוא לא הרגיש מוערך מספיק והחליט ללכת לחטאפה אחרי שהביאו מאלאבס את בורחה באסטון שזכה לעדיפות על פניו". מוראטה חצה את הכביש לריאל אחרי עצירת הביניים בחטאפה, זכה להשוואות לראול בעקבות הסיפור הדומה והסביר שנים לאחר מכן: "התחלתי את הקריירה והייתי חלק מאתלטיקו, עד שהפסקתי ליהנות. לא שיחקתי יותר מדי ולא היה לי קשר טוב עם יתר השחקנים, חוץ מקוקה ועוד בחור אחד".
כך, למרות התארים הרבים והעובדה כי הספיק לשחק בשלושה מועדוני על בקריירה הקצרה שלו, גם כשחקן בוגרים לא החזיק מוראטה בשום מקום יותר משנתיים ברצף. הוא לא מצליח לגלות עקביות או להראות את הכישרון שלו ליותר מכמה חודשים ספורים. הוא נשבר, מסתגר, נכנס למרה שחורה ומרים ידיים. את הבעיה המנטלית הזו הוא מקווה לפתור בעזרת סגירת המעגל הזו באתלטיקו - המועדון אותו עזב כנער שהרגיש לא מוערך, ואליו הוא חוזר כעת כאדם בוגר, בגלל אותה סיבה בדיוק.
באנגליה מגדירים את מוראטה כ"פלופ". בכל זאת, הוא לא הצדיק את 80 מיליון היורו ששילמה עבורו צ'לסי והפכו אותו לשחקן הספרדי היקר אי פעם (עד שהגיע השוער קפה). אבל למי ששכח, את התקופה שלו בצ'לסי פתח בסערה. הוא התלבט בקיץ 2017 בין שני מאמנים שהאמינו בו: ז'וזה מוריניו שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בגיל 17 ורצה אותו במנצ'סטר יונייטד, ואנטוניו קונטה שהביא אותו ליובנטוס וחיכה לו בצ'לסי. האיטלקי שכנע יותר, יונייטד בחרה ברומלו לוקאקו ונראה היה שכולם מרוצים. "התחלתי בצ'לסי עם שבעה שערים, האוהדים שרו לכבודי, ואז נפצעתי", הזכיר מוראטה.
החלוץ הספרדי שיחק למרות הפציעה, לא טופל כראוי ורק סיבך את מצבו. הוא הגיע לחג המולד עם 10 שערים, אבל הוסיף אחד בלבד לאחר מכן וסיפק כמה משחקי נפל והחמצות מסמרות שיער ששמו אותו ללעג. אחרי שקונטה כבר לא סמך עליו, הגיע בקיץ מאוריציו סארי שלא התלהב ממנו ובשלב מסוים העדיף לשחק ללא חלוץ טבעי מאשר לתת למוראטה צ'אנס נוסף.
דווקא לאחר הצמד של מוראטה מול קריסטל פאלאס והתקווה שהנה הוא סוף סוף השתחרר, הנחית המאמן האיטלקי פטיש על ראשו של החלוץ. "הוא שביר מבחינה מנטלית, הוא חייב להשתפר", נזף סארי וגם השווה בין מוראטה לבין ריקרדו ספונארה, אותו אימן באמפולי. גם העוזר ג'אנפרנקו זולה לא עשה הנחות: "מוראטה צריך לזכור שהוא מייצג את צ'לסי, לא את ברייטון או סאות'המפטון".
הקביעות הללו רק חיזקו את הדברים שאמר ג'יג'י בופון כאשר שיתף פעולה עם מוראטה ביובנטוס ("אם יתגבר על הנפילות המנטליות שלו, הוא יהיה אחד הטובים בעולם") והתווית הודבקה באופן סופי. מוראטה גם לא עשה כל מאמץ להסיר אותה. הוא שוב הסתגר, שוב נכבה ושוב נכנס לסחרור רגשי בגלל כישלון רגעי. הוא אמנם כבש עוד שער בליגה האירופית והוסיף צמד במשחק הפרידה בגביע, אבל השערים מול קריסטל פאלאס בתחילת נובמבר היו האחרונים שלו בפרמיירליג.
מי שקפץ על המציאה הוא דייגו סימאונה. המאמן הארגנטינאי רצה את מוראטה עוד לפני החזרה לריאל ב-2016 וביקש להחתימו באופן מפורש בחלון הנוכחי. הוא לא היה מוכן להתפשר הפעם, במיוחד לאור הפציעה של דייגו קוסטה. ברצלונה הביעה עניין ומוראטה החזיק גם בהצעות מאיטליה, אבל "אתלטיקו שינתה את המשוואה", כדבריו, והוא חתם כמושאל לשנה וחצי מתוך אמונה שסגירת המעגל הזו תאפשר לו למצוא את האושר. "אני שמח מחוץ למגרש, אבל רוצה לשמוח גם בכדורגל", אמר לפני שעזב את צ'לסי.
מוראטה זקוק קודם כל למישהו שיעניק לו ביטחון. הוא לא הרגיש שקיבל את זה מקרלו אנצ'לוטי, מסימיליאנו אלגרי או זינדין זידאן. אפילו ג'ולן לופטגי השאיר אותו מחוץ לסגל למונדיאל האחרון. האם סימאונה התובעני יגלה כלפיו סבלנות שכברקע מחאת הקומץ שלא אהב את ההחתמה ודרש "פחות מוראטה, יותר בורחה גארסס"? לאחר הבכורה המאכזבת בהפסד 1:0 לבטיס (אחרי 19 משחקים ללא הפסד) המאמן תמך בחלוץ והתמקד בפנדל שלא קיבל. ומה יקרה כאשר דייגו קוסטה יחזור לשחק בסוף החודש? יכול להיות שמוראטה שוב ימצא עצמו בעמדה המוכרת מימיו בריאל ויובנטוס: גיבוי התקפי מצוין.
את שתי האקסיות יפגוש מוראטה תוך שבוע וחצי, במטרה להוכיח שהוא יכול גם להוביל ולעמוד בעומס הרגשי. סימאונה לחץ להביאו, בין היתר כדי שיספיק להתאקלם ולעבוד על התיאום עם אנטואן גריזמן עד למשחק הביתי מול יובנטוס ב-20 בפברואר. הרי אתלטיקו רוצה להיות חלק מגמר ליגת האלופות שייערך באצטדיונה הביתי וסימנה את 1 ביוני כיעד המרכזי העונה. לקראת הגומלין אמור לחזור גם דייגו קוסטה, ואז מוראטה עשוי למצוא עצמו שוב מביט מהצד בחלוץ חזק יותר מנטלית, כפי שקרה לו בריאל עם קארים בנזמה, עד שהתייאש ונטש.
בחמש הפעמים ששיחק בדרבי במדי ריאל, מוראטה לא הצליח למצוא את הרשת. הוא ינסה לעשות את זה לראשונה כשחקן אתלטיקו, ומול טיבו קורטואה שהגן על שער הקולצ'ונרוס במשך שלוש שנים ושיתף איתו פעולה בעונה שעברה בצ'לסי. כאשר כבש מול ריאל במדי יובנטוס והדיח את האקסית מליגת האלופות, הסבא אוהד אתלטיקו הודה לנכד אלברו וכתב: "הענקת לי את אחד הימים הטובים בחיי". שער בכורה בדרבי ודאי יצליח להתעלות על זה.
