היום (חמישי) ציינו בארצות הברית את יום הולדתו ה-100 של אחד הספורטאים החשובים והמפורסמים אי פעם, ג'קי רובינסון, האיש שב-15 באפריל 1947 שבר את "מחסום הצבע" בליגת ה-MLB ופתח את הדלת לשחקנים האפרו-אמריקאים שמככבים בליגה מאז ועד היום.
רובינסון נולד ב-31 בינואר 1919 בקאירו, ג'ורג'יה, הילד הצעיר מתוך חמישה בסך הכל. שמו השני היה רוזוולט, על שם הנשיא טדי רוזוולט, שמת 25 ימים בלבד לפני שג'קי עצמו נולד.
בצעירותו, רובינסון הירבה להסתבך בשל אופיו הסוער וחוסר הנכונות שלו להתפשר בנושאי גזענות וההפרדה בין שחורים ללבנים, שהייתה קבועה אז בחוק בארצות הברית. הוא נעצר מספר פעמים, כולל בתקופה בה שירת בצבא האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה, אך במקביל, בין היתר בעידוד אחיו מאק (שסיים שני אחרי ג'סי אוואנס בריצת ה-200 מטרים באולימפיאדת ברלין 1936), הקדיש יותר ויותר מזמנו לספורט.
כאשר נכנס ל-UCLA ב-1939 הוא הפך לספורטאי הראשון בתולדות המכללה שמתחרה עם ארבע קבוצות "בכירות" (Varsity): פוטבול, כדורסל, אתלטיקה ובייסבול, שם דווקא פחות הצטיין לעומת כל הענפים האחרים. לאחר שירותו הצבאי החל לשחק בייסבול מקצועני בליגת השחורים (ה-Negro League), אך הכישרון האדיר שלו על מגרש הבייסבול משך את תשומת הלב של כמה ממובילי ה-MLB.
אחד מהם היה בראנץ' ריקי, נשיא וג'נרל מנג'ר ברוקלין דודג'רס, שלאחר מאבקים ארוכים, עם רובינסון עצמו לגבי התנהגותו ועם שחקנים, בעלים ואוהדים של ה-MLB, שסירבו לשתף שחקן שחור תחילה, הצליח להביא את רובינסון לשחק בליגה המקצוענית הבכירה. רובינסון סבל ממקרי גזענות קשים, אך במהרה גם הפך לכוכב. הוא זכה בתואר רוקי העונה וב-MVP ב-1949 ונבחר שש פעמים למשחק האולסטאר. בשלהי הקריירה שלו, גם זכה עם הדודג'רס בוורלד סירייס.
רובינסון מת מסיבוכים של מחלת לב וסכרת באוקטובר 1972, בגיל 53 בלבד. בשנים שלאחר מותו זכה רובינסון במדליית הזהב של הקונגרס ובמדליית החופש הנשיאותית, שניים מהעיטורים האזרחיים החשובים בארצות הברית. הוא נחשב לאחר הסמלים המרכזיים של התנועה לזכויות האזרח.
כאות כבוד, כל קבוצות ה-MLB הפרישו ב-1997 את החולצה מספר 42 אותה לבש והוא הפך לספורטאי הראשון אי פעם שזוכה לכבוד מסוג זה. כמו כן, החל מ-2004, ב-15 באפריל מצוין בכל שנה בליגה "יום ג'קי רובינסון", בו כל השחקנים, מכל הקבוצות, משחקים עם המספר 42 על גבם.