כל אחד יכול להסביר את תורת היחסות באופן אחר, ועם כל הכבוד לאלברט איינשטיין, ההסבר שלו מסובך מדי ואני מעדיף לעשות את זה באמצעות מקלחת. נובל זה לא יביא לי, אבל היי, גם איינשטיין לא זכה בנובל על היחסות אלא על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי. בקיצור, בחזרה למקלחת.
ובסיוטינו, באמצע השטיפה אתה מגלה את הנורא מכל - הדוד לא דלק מספיק זמן, פיניטו דה לה מים החמים. פתאום, פושרים זה הכי טוב שיכול להיות לך. אבל אז, כדי לגרום לפושרים להרגיש כמו רותחים, אתה מעביר לשיא הקור. אמצע החורף, ואתה, מתחת לדוש, מחליט לקפוץ ראש לתוך האלפים. כל זה, כמה שניות של כפור, רק בשביל לחמם את הפושרים בדמיון.
זו תורת היחסות שלי. אגב, אם החבר'ה משטוקהולם מתלהבים - אתם יודעים איפה למצוא אותי.
יש גם דוגמה הפוכה, והיא, למשל, לקיים שלושה משחקי כדורגל בליגת העל יום אחרי משחקי האליפות ב-NFL. שם, בערב ראשון היה הכול - ארבע קבוצות על, עשרות כוכבים, כמה אגדות היסטוריות ואפילו שופטים שודדים (למרות הטכנולוגיה!). ואז, בערב שני, אתה מקבל את אשדוד נגד הפועל ומשחק של בית"ר של קלינגר, שמאז שהגיע לבירה, ירושלים כובשת כמו עם לוזון. נכון, זה שלנו, והעונה הזו באמת-באמת-באמת מבאסת לצפייה יותר מהאחרות כי נגמרה כל כך מוקדם. ועדיין, כשזה בא 24 שעות אחרי מה שקרה באמריקה, זה הרבה יותר קשה. ונכון, בישראל היו שלושה משחקים ולא שניים, אבל לקרית שמונה-חדרה הגיעו בקושי 700 איש, אז נאמין לכם שהמשחק הזה התקיים ונמשיך הלאה.
עוד דוגמה:
בשקלול הכול, קבוצת הכדורסל של הפועל תל אביב עוברת עונה רעה. פתיחה של 10:5 בליגה הזו - על הפנים. גם קבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב עוברת עונה רעה. 18 נקודות מ-57 - גרוטסקי. אבל בטח שאחרי המשחקים האחרונים של שתי הקבוצות ברור שיש הבדל בין שתיהן. ולמרות שהכדורגל היו עם 31.5% לפני המשחק באשדוד והכדורסל החזיק ב-28.6% לפני הדרבי, ברור לכל מי הפושרים ומי הקפואים. קבוצת הכדורסל להטה בדרייב אין והשיגה ניצחון גדול, משהו שהיא מדי פעם משיגה, משהו שקבוצת הכדורגל לא השיגה מאז שרן בן שמעון היה במועדון; החבר'ה מהכדורגל התפגרו שוב באשדוד, למרות יתרון, והיו בהחלט שווים הפסד.
אז זה יותר מהנתונים ויותר מהמאזנים. הפועל סל הציגה את תומר גינת וים מדר, שני שחקנים שלפני שבכלל שופטים אותם מקצועית, הם מהווים ערך מוסף לקבוצה, לאוהדים. הם משהו שאפשר להתחבר אליו, גם כשמפסידים. הפועל רגל הציגה את דגני, קפטן מורחק, הראתה שהדרבי היה יוצא מן הכלל למרות ההרגשה שיגרום לאיזה בוסט לעלילה, והלילה נגמר במתחם חודורוב עם אוהדים כועסים; הפועל סל סיימה את הערב עם גינת ומיקרופון ואוהדים מאוהבים.
לא צריך לכתור כתרים סביב קבוצת הכדורסל האדומה בגלל משחק אחד גדול, גדול ככל שיהיה. אבל היא הרבה יותר חיה מקבוצת הכדורגל. אין מה להשוות. היא גם מחזיקה בזהות, בעתיד, בצבע. אם היא מקלחת במים פושרים, הכדורגל מזמן בהיפותרמיה. תשאלו את איינשטיין כמה נוראי לראות אותם, אפילו מלמעלה. לא את אלברט, את אריק.
עוד בנושא
הדומיננטיות של מכבי תל אביב ואליל הקהל החדש של הצהובים
קלינגר על סילבסטר וטיירה: "שחקנים לא מחוייבים לא צריכים להיות בסגל"
הפועל תל אביב מאוכזבת: "היה נראה ששחקנים זלזלו, מי אנחנו שנבוא ככה?"
הסיבוב של מימר
זה היה משחק הליגה ה-11 של שרון מימר מאז נקרא לדגל על ידי יואב כץ, כלומר היה המאמן היחיד שהגיע בלי דרישות (כמו למשל, עוזר מאמן שמשלים אותך, כי למה לעשות משהו כמו שצריך…). כמו שלמד על בשרו עמיר תורג'מן, גם אם תהיה מאמן הכדורגל הכי טוב בעולם (ואני לא טוען שתורג'מן כזה), כדי לרשום פריצה ראשונה אתה תלוי הרבה בבוס שלך ולא רק בך. מימר השלים עד כה את מאונט ראשמור של הבוסים הבלתי אפשריים בישראל - שחם, טביב, לוזון, כץ - אל כל המקומות הגיע באמצע העונה, מכפר סבא פוטר במהלך עונה, מבית"ר לפני פתיחתה, ממכבי פתח תקוה בסופה.
הפועל חיפה, עבורו, היא בבחינת הזדמנות אחרונה לפרוץ באמת, לתודעה ולקאסטת ה"מאמנים בעלי פוטנציאל", נקרא לזה כך. הוא נכנס לנעליים הגדולות שהשאיר ניר קלינגר העוזב, נעליים שבעטו את הפועל חיפה לעונה הטובה ביותר מאז האליפות של גוטמן. לעונה הטובה ביותר מאז כץ. הוא מיד הבין לאן הגיע, כשקרא באתרים שהמעסיק שלו לא אהב שנסע לחופשה. אחרי ההדחה האומללה מהגביע, מול הפועל עכו, הוא הבין עוד יותר טוב ששיחות העבודה שלו לרוב יתפרסמו באינטרנט עוד לפני שנערכו.
ועל הדשא, למרות הפנצ'ר בגביע, על אף שלוש תוצאות תיקו 1:1 משעממות רצופות, מימר מספק את הסחורה, הרבה מעבר לציפיות. הוא לקח קבוצה נטושת כוכבים, קפטן ומאמן, והטיס אותה מתחת לקו האדום אל מקום זמני בפלייאוף העליון; בתקופתו, הקבוצה מדורגת במקום השני בליגה (!), עם הפסד אחד בלבד, ויותר מדהים לדעתי - רק מכבי תל אביב כבשה יותר בתקופה זו, גול אחד בלבד. האדומים עם 2.36 שערים למשחק תחת מימר, גול אחד יותר למשחק מבתקופת קלינגר, פי 2 מבית"ר מאז שאותו ניר הגיע אליה. הכדורגל לא תמיד יפה אבל לרוב פרקטי, יעיל, לעתים מוחץ. שלושה שערים בדרבי, רביעייה מול באר שבע, שלישייה מול רעננה, שתי רביעיות רצופות עכשיו. הקבוצה המתה פתאום מרגישה בחיים.
להפועל חיפה יש תקרת זכוכית, והיא לא גבוהה, עתיד לא בונים שם, זה מועדון שמוכר את כוכביו ומופתע מכך. אבל כמו מרקו בלבול, מימר נלחם על התודעה ועל החוזה לעונה הבאה - כדי לבנות קריירה. לשניהם יש אופציה חוזית לכך, אך ברור שכאן שום דבר לא מובטח והם יצטרכו שהמספרים ידברו עבורם. כרגע, כל המספרים מדברים לזכות מימר. הרבה מאמנים ישראלים פוספסו בגלל בוסים רעים. מימר ינסה להוכיח שפעם ב.. מישהו מצליח להתגבר על הסטטיסטיקה. בעזרת סטטיסטיקה.
orenjos@walla.co.il
ליגת העל 2018/19
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 מכבי תל אביב26 20 6 0 12-57 66 2 מכבי חיפה26 12 8 6 27-34 44 3 מכבי נתניה26 12 7 7 29-34 43 4 הפועל באר שבע26 10 9 7 32-36 39 5 בני יהודה תל-אביב26 10 7 9 25-39 37 6 הפועל חדרה26 9 6 11 41-30 33 7 הפועל חיפה26 7 11 8 37-42 32 8 הפועל תל אביב26 6 13 7 23-26 31 9 עירוני קרית שמונה26 7 9 10 28-25 30 10 הפועל רעננה26 6 12 8 30-20 30 11 בית"ר ירושלים26 7 8 11 37-32 29 12 מכבי פתח תקוה26 6 10 10 40-26 28 13 מ.ס. אשדוד26 5 7 14 42-20 22 14 בני סכנין26 4 9 13 39-21 21