מעטים המקרים בהם שהמציאות מסתדרת לה כמו באגדות, אבל לפעמים זה אכן קורה, ובמאי האחרון זה קרה בבאר שבע. פאזל כה מושלם עד שאין לחלקים זכר. מחזור אחרון לעונה, כל הטריבונות התחפשו לאלבום ענק של אליניב ברדה, ביציע הדרומי כתבו "יום יבוא ונספר עליך לנכדים". חתן השמחה עלה, נאם, במסכים הוקרן סרט מרגש ועוד לפני שנגמר, כל שחקני אלופת ישראל הנכנסת - בפעם השלישית ברציפות - הגיעו לחבק עם חולצות מספר 10. כל הקבוצה ברדה. בנובמבר הקודם התמוטט החלוץ במגרש בלהבים, מאז למעשה תלה נעליו בעצת רופאיו וכולם רק חיכו לרגע בו יהיה אפשר לעשות את זה רשמי.
באותו משחק נכנס בדקה ה-90, והתוצאה כבר 1:6 מול מכבי נתניה. הדעיכה החלה בעונה ההיא ולא העונה, ועדיין, כשהיתה צריכה, באר שבע שיחקה על אוטומט ובערב הנעילה גיא מלמד המוזנח כבש שלושער, הצ'כי המושמץ פקהארט הבקיע אף הוא; אלוהים - אפילו חלוץ הקאלט ואדים מנזון נזרק למערכה. אלו היו שלוש שנים שהכל דפק. שלוש שנים במהלכן אפילו אם ברק בכר היה נכנס לשחק בעצמו, היה כובש צמד עם הסחוס שאין לו. נתניה הרגישה זאת על בשרה.
בשבוע שעבר בנתניה לא היה ברדה, והפעם באר שבע היתה זו שעסוקה בלהרגיש, אם עוד נשארו שם עצבים. האלופה היוצאת הודחה גם מהגביע, וה-0:0 ב-120 דקות, שעתיים של כדורגל חלש ועגום, מהן כמעט שעה מול עשרה שחקני נתניה, ולקינוח הופעת פנדלים עלובה שהיתה צריכה להיגמר ב-3:0 מהדהד. לא רק שברדה לא שיחק. הוא גם לא היה על הספסל ולא מאחוריו ולא ביציע.
ברדה לא מגיע למשחקי החוץ של המועדון. הרבה סיבות יש לקריסה הבאר שבעית, אחת העונות הגרועות ביותר של אלופה מכהנת. את רובן מנו לא אחת, אבל יש עוד אחת, קצת נשכחת - אחת הגדולות מכולן, וכמה קל לראות אותה, מנתניה לנתניה, מקריעה ברורה להדחה צפויה. העונה הזו היא העונה הראשונה מאז שב ארצה, שבה ברדה לא מהווה חלק מקבוצת הבוגרים של המועדון. "זה קשה לי מאוד", הוא אומר. להפועל באר שבע, כפי הנראה, זה קשה עוד יותר.
"אני כל היום חופר לדוקטור, הוא כבר לא עונה לי לטלפונים"
בבליל האימה שחוותה הקבוצה הזו בשתי העונות האחרונות, אירועים קשוחים ומוזרים, חלקם באשמתה ויש שלא, נשכח מעט האירוע השני שקשור בברדה. את החרדה בנובמבר 2017 אף אחד לא שוכח, אבל אחרי המשחק בקרית שמונה, במחזור הראשון של עונה זו, הלב שוב הדאיג. באמצע האימון ברדה חש ברע, נשכב, סחרחורת, כל הבלגן - ופונה לבית החולים כדי להיבדק. מאז, למעשה עד היום, תפקידו במועדון שונה. הוא כבר לא עוזר מאמן, הדוקטור לא מאשר. הוא לא נמצא באימונים, לא חלק מהבוגרים. בתחילה לא נסע למשחקים בכלל, אחר כך רק למשחקי הבית. גם כשהוא יושב ליד האיזור הטכני, הוא לא מעביר הוראות, לא מייעץ.
נכון, יש הרבה דרכים לפרש את הטבלה שלמעלה, והיו אירועים משמעותיים מאוד - כמו למשל עזיבת טוני וואקמה, בסמוך לאירוע השני של ברדה - שהשפעתם מכרעת. ועדיין, כל גורם במערכת ששיתף תובנותיו לצורך כתבה זו, מניח שני קווים אדומים בנושא זה: היום בו ברדה פרש מכדורגל, והיום ההוא באוגוסט בו הגוף הכריח אותו לזוז צעד נוסף לאחור. "כשהוא היה עם השחקנים, הוא היה מצליח להשפיע עליהם", מספר גורם במערכת.
כיום הוא כמעט ולא מעביר זמן עם השחקנים. מדי פעם נכנס, מבקר, אבל בתדירות מינימלית שמקהה את יכולת האבחנה בניואנסים. הוא הרבה יותר במשרדים, בבית האדום, בפרויקט הנוער עם אתלטיקו מדריד, מנסה לבנות מערך סקאוטינג כדי לצמצם טעויות בבחירת הזרים הבאים, עוזר לברק בכר בניתוחי יריבות. "יש לי סיפוק גם מזה", הוא אומר, אבל ברור שזה לא מספיק. לא לו, לא להם.
כרגע, לא רק שאין במועדון תפקיד ספציפי שממש יקסים אותו, הוא ממילא לא רשאי לכהן בו. זה לא מערכתי, זה לא תלוי באלונה ברקת ולא בבכר - זה תלוי בדוקטור זגר. שיאשר שהוא יכול לחזור למתחים של יום-יום, של אימון בקבוצה מקצוענית. "אני כל היום חופר לדוקטור", הוא מספר וצוחק: "הוא כבר לא עונה לי לטלפונים". ובלי הגושפנקה הרפואית גם במועדון לא יאשרו לברדה להעלות הילוך בחזרה. שם כבר חווו את מותו הטרגי של צ'סוואה נסופוואה, בגלל בעיית לב. הפחד הברור מאליו, מי ירצה לקחת אחריות על פגיעה בברדה, מצטרף לחשש ביטוחי. הם לא ילכו בדרך הזו.
"יש דברים שמעבר לכדורגל, והוא היה מעבר לכדורגל"
כשחקן, תרומתו של ברדה היתה ברורה - בבאר שבע תמיד היה הרבה יותר מסך שעריו. רק במהלך האליפות הראשונה היה באמת סקורר. בשאר הוא היה קלוזר: שחקן שעושה מה שצריך. יוסי אבוקסיס בחלוץ. אם זה בזבוז זמן, הטרלת בלמים, צהוב כשצריך, ריבים עם שופטים. "גם כעוזר רבתי עם שופטים", הוא מעדכן.
בתקופתו עם מדים, בשלוש שנות אליפות, מתוך 108 משחקי ליגה איבדה באר שבע יתרון בשמונה משחקים בלבד (ועוד פעמיים במשחקים לפרוטוקול). בעונה הנוכחית, מתוך 18 משחקים המאזן כבר עומד על שישה! כולם בבאר שבע בטוחים: עם ברדה על הדשא, או קרוב אליו, זה לא היה קורה. לא במספרים האלה. "זה ידוע שלמאמן יש השפעה גבולית על המשחק בזמן שהוא משוחק", אומר גורם בבאר שבע. "ברדה ידע להרים את השחקנים תוך כדי. היום אין מי שיעשה את זה".
וזה האספקט הכי בולט של היעדרותו. "כששיר צדק למשל היה עושה טעות, ברדה היה מסתכל עליו, פותח טיפה את העיניים, וצדק היה מסמן לו עם האצבע 'הכול טוב', וזהו, לא היה צריך לדבר יותר", מפרט גורם במועדון. "הוא היה קרוב לשחקנים, גם כעוזר", מעיד מוחמד גדיר, שהיה שותף לשלוש האליפויות בנגב והספיק לעזוב העונה לבני סכנין. "תמיד כשראה משהו לא טוב, היה הולך ומכבה את השריפה לפני שנהיה רעש. כשנאבקנו על אותה העמדה ואני נשארתי בצד, הוא זה שבדק שהכל בסדר איתי. יש דברים שמעבר לכדורגל, והוא היה מעבר לכדורגל. ואין מי שיבוא במקומו".
היום יש הרגשה של מחנאות בסגל הפועל באר שבע. ברדה לא נתן לזה לקרות. הוא עשה סדר. גם במאבקים למען השחקנים, בנושאי כרטיסים, מנויים, חניות וכן, גם בונוסים אחרי סאות'המפטון - ברדה היה בחזית. הוא השחקן היחיד שהיה בקו ישיר למשרדים של רחמים וברקת. כששחקני באר שבע יצאו למחנה בחו"ל וגדיר נותר בארץ, מחוץ לתוכניות, ברדה היה זה שדיבר איתו, חיזק אותו. באחד האימונים גדיר היה עצבני והתפתח עימות בינו לבין עוזר המאמן אליניב. זה צעק, זה החזיר. מיד בתום האימון ניגש ברדה לגדיר ואמר לו 'מוחה, אני אוהב אותך, הכול היה בכוונה טובה'. "כיבה עוד שריפה", מספר גדיר.
"זה גם היה בדברים הקטנים", חלוץ סכנין מוסיף. "כשחקן, למשל, אליניב היה סוחב את הכדורים, את התיקים, מרים ציוד. ואז אתה רואה שהוא עושה את זה ואתה לא יכול להרים את האף. כי אם ברדה סוחב, אתה לא תסחוב?". היום בבאר שבע מתלוננים על שחקנים שאיבדו את הדרך, על כוכבים שהאגו השחית. ברדה, בדוגמה שהוא יצר, השאיר את רובם בתלם בלי שבכלל ניסה. "הוא השפיע עליהם", מספר גורם במערכת, "והעונה, כל הזמן אנחנו מתעסקים באכיפת נהלים וסדר וכבוד, וכבר נגמרות האנרגיות לעסוק בדבר האמיתי".
"אני היסטוריה, עכשיו תור אחרים"
לבאר שבע היה קיץ מחריד בכל אספקט, ועדיין, הסיבה מספר 1 למצבה היא לא כדורגל. היא ברמה האנושית. הקבוצה נותרה חסרת מנהיגים אמיתיים. בחגיגות האליפות השנייה נפרש דגל ענק ביציע הדרומי, ובו הוצג מאונט ראשמור של הנגב, ארבעת השולטים - בכר, ברדה, מליקסון וצדק. הבלם נפגע בעקבות פרשת החומר האסור ולאחרונה יצא מהתו"ל; מליקסון הוא השחקן הכי פופולרי וגם הקפטן אבל הוא לא מנהיג כמו בספר. "הוא גם לא רוצה להיות מנהיג", מספרים בבאר שבע; אחרי עזיבת ברדה, בכר נותר למעשה לבד, ורואים כמה הקבוצה חסרה במישהו שיעצור את הסחף. תוסיפו לכך את קבלן האליפויות ראדי שהיגר לסכנין, הובאן שעזב עוד קודם, אוגו שבדעיכה וויטור שכל הזמן נפצע. למעשה, הקבוצה נותרה עם לידר אחד - אותו העבירה לבית"ר תמורת אריק סאבו. "דן איינבינדר היה הדבר הכי קרוב שהיה פה למנהיג", אומרים במערכת, "הבעיה איתו היתה שאם היה שחקן 12, הוא לא היה אותו המוטיבטור. כשלא היה פותח, הוא היה נפגע. הוא היה צריך להיות המנהיג של הסגל הזה והוא לא פה".
ברדה ער למצב, וכשהוא תר אחר חיזוק זר בצוותא עם הסקאוט דודו עזריה הם לא מסתכלים רק על הכדורגל, הם מחפשים שהזר הבא שיגיע דרך המחלקה יחזיק בתכונות אופי של מנהיג. "אנחנו בודקים תגובה אחרי איבוד, תגובה אחרי ספיגה, איך אתה מתנהג כשהכדור לא אצלך". טאפוקו, אגב, הרשים את אנשי באר שבע בעיקר בגלל המילים החמות שהגיעו מחדרה - על ההתנהגות שלו מחוץ למגרש. "אנחנו בהחלט צריכים שחקני אופי", אומר גורם במועדון.
המצב הנוכחי לא טוב גם עבור ברדה, שלמרות הסיפוק שבצפייה בשחקנים דוגמת תומר יוספי ("לראות אותו מקבל דקות בבוגרים זו גאווה גדולה, ואני מדבר כמו אוהד, אבל כן, התחברתי לזה מאוד"), לא נמצא במצב הרוח הכי אידיאלי. אף שחקן שפורש בטרם עת לא מעכל את זה בקלות, קל וחומר ברדה, עם הריחוק שנכפה עליו, והדאגה הבריאותית התמידית. כשנשאל על עצמו ועל החשיבות שלו למועדון הוא תמיד עונה "אני היסטוריה, עכשיו תור אחרים". בסביבתו כל הזמן מנסים לעודד אותו, והוא מקווה שיוכל לחזור במהרה לתפקיד שיש בו יותר נגיעה בצוות, בסגל, בתחרותיות, בקבוצה אליה חזר, במועדון אותו הציל. זה מדגדג לו.
להפועל באר שבע זה מדגדג אף יותר. במובן מסוים, כדי לשמור על הלב שלו היא ויתרה על שלה.
orenjos@walla.co.il
