שבע דקות בגן עדן: אורן יוסיפוביץ על היממה הקריטית של אליניב ברדה

למעקב אחרי יוסיפון בפייסבוק

"דימה!".

אליניב ברדה הרגיש שמשהו לא בסדר, אבל לא ידע מה.

זו היתה הדקה האחרונה של התרגיל האחרון באימון הפגרה השלו של הפועל באר שבע בלהבים, כ-15 קילומטרים צפונית לטרנר; יישוב יוקרתי, שם גרה בעבר משפחת בוזגלו, שם שוכנת כיום משפחת ויטור. היה זה משחקון של חמישה על חמישה בין אלה שלא השלימו משחק מלא יומיים קודם לכן, ב-0:2 של האלופה מול מכבי פתח תקוה.

מפקד התרגיל, עוזר המאמן עמיר נוסבאום, כבר היה מוכן לשלוח את החבר'ה למקלחת כשמיכאל אוחנה בעט כדור שפגע בחזהו של ברדה, סמוך לשער הצפוני. המרחק ביניהם היה קרוב והכדור הפתיע את קפטן באר שבע, שלא הספיק לכווץ את שריריו ולהתכונן למכה.

ברדה נאנק ורכן ארצה. כל ספורטאי רגיל למראות אלה, זכר לכדורים שפוגעים בבטן או קצת למטה מכך. "להזמין אמבולנס?", שאל בצעקה מאמן הכושר מיכאל ברוש, כשראה שהשניות עוברות והחלוץ לא מתרומם, ונענה בשלילה. "אתה חושב שכמה שניות אחרי זה הכל יהיה כרגיל", אמר אתמול אחד משחקני הפועל באר שבע. אבל הזמן המשיך לתקתק והתחושה המוזרה לא עברה, וזמן קצר לאחר מכן ברדה הרגיש שהוא לא מצליח לנשום.

"דימה!", הוא קרא לדימיטרי טרשצ'נקו, החובש, וקרס על הדשא. דימה השכיב אותו על הגב, הגביה את ראשו, ומעגל מודאג התקבץ סביב ברדה.

"אני מרגיש צמרמורת בידיים", אמר הקפטן, ואז כולם הבינו שזה רציני.

"תזמין אמבולנס!", צעקו למאמן הכושר ברוש.

עוד בנושא

ברדה מבית החולים: "אני מרגיש הרבה יותר טוב, תודה על התמיכה"
נתניהו שוחח עם ברדה: "כולנו מקווים שתחזור למגרשים בהקדם האפשרי"
מנהל מערך הקרדיולוגיה מסביר: הסיכוי שברדה יחזור לשחק כדורגל מקצועני
תקציב הפועל באר שבע בעונת האליפות הראשונה: 48 מיליון שקל בלבד

החובש דימה החדיר לברדה ג'ל לפה, ביצע עוד כמה טיפולים ולאחר מכן כיסה את פניו במסכת חמצן, לנסות לסייע לו לנשום. מאמן הכושר הראשי דרור שמשון, היועץ המנטלי איתן עזריה, הפיזיולוג לוקאס בורטניק עטפו וסייעו, כל אחד באזור אחר, זה החזיק וזה הרגיע וזה ליטף את הרגליים. ברק בכר ניסה להרגיע את השחקנים אבל הם הרגישו שהוא בעיקר ניסה להרגיע את עצמו. כשהמאמן קלט שאת שער הכניסה הצפוני - המקום הנגיש ביותר לכניסת רכב - חוסם שער כדורגל נייד, הוא שלח את דן איינבינדר להזיזו, ואת גיא מלמד שלח לכביש הראשי כדי שלאמבולנס יהיה ברור לאן להגיע.

מיכאל אוחנה התקרב והתרחק מברדה המטופל; גם כך עוברים על הקשר שבועות לא קלים, ועל טרגדיה כזו - כמובן שלא באשמתו אבל לכו תשכנעו אותו בזה - הוא ממש לא היה מוכן להיות חתום.

טרשצ'נקו הבין שהעסק חמור והחל להכין את הדפיברילטור, מכשיר ששולח שוק חשמלי ללב באמצעות אלקטרודות. דקה לפני שהאמבולנס נכנס למגרש בלהבים, אליניב ברדה איבד את ההכרה, ושכב שרוע, ללא אוויר וללא ניע.

"אליה! אליה!", כמה מאנשי הפועל באר שבע החלו לצעוק, חסרי אונים, ואחד מהם סיפר אתמול: "שם הרגשנו שאנחנו מאבדים אותו".

הגורל עושה את מה שהוא רוצה, ואתמול למרבה האירוניה הוא הניח את האמבולנס של גיא שדה בסמוך לצומת גורל. ליד צומת גורל נמצאת צומת להבים, ומשם, תוך כשלוש דקות, לעתים פחות, מגיעים למגרש הכדורגל של היישוב.

כבר שנים שהפרמדיק שדה, מפקד תחנת מד"א ברהט, והנהג ותושב העיר הבדואית אמיר אבו גאנם, מרכיבים צוות של ניידת טיפול נמרץ. שלשום נסעה עמם גם הפרמדיקית החיילת המתלמדת, ירדן חכם. את העובדה שהניידת הכי קרובה לאירוע היתה דווקא ניידת טיפול נמרץ, ועוד ריקה, ללא אף מטופל, שדה מפרש כ"צירוף מקרים שמאוד עזר".

האמבולנס דהר לעבר הדשא והחבר'ה פרקו כדי לגלות שחקן כדורגל שרוע, אנשים רבים סביבו. "לא ידענו שמדובר בברדה, לא ידענו שמדובר באימון של הפועל באר שבע", משחזר שדה. "רק כשהגענו וראינו את אוטובוס הקבוצה ופתאום התחלתי לזהות את הפרצופים, נפל לי האסימון".

בזמן הקצר שעבר מרגע הקריסה המוחלטת ועד להגעת הניידת, דימה עיסה את חזהו של ברדה וערך פעולות החיאה והנשמה בסיסיות. עיסויים, כפי שיסבירו לאחר מכן מומחים בתחום, החזיקו את העסק, החזיקו את המוח.

עם ההגעה שדה זיהה שמדובר באירוע לב. "אין לו דופק!", הכריז, ואנשי הפועל באר שבע הפכו מודאגים עוד יותר. "זו היתה הפרעת קצב קטלנית", שדה אומר, והדבר הכי חשוב היה הזמן. "זמן זה מוח", הוא מסביר, "ככל שעובר זמן רב יותר מהקריסה ועד הטיפול, המוח מתנוון והנזק המוחי גדול יותר".

בום. שוק ראשון. מכת החשמל הקפיצה את גופו של ברדה, והעיניים נפתחו ונסגרו מרוב הלם אבל פרט לכך דבר לא קרה. "כשאנשים שלא חוזרים בשוק הראשון, אתה מבין שיש מצב שזה לא יעבוד", אומר שדה. "אבל ממשיכים לנסות, ככה זה…".

אז הם המשיכו. בין דקה וחצי לשתי דקות בין השוק הראשון לשני, שנראה כמו הראשון, שנראה כמו השלישי. לפני שהשוק הרביעי חשמל את גופו, אליניב ברדה השלים - לפי הארכת מד"א - כשבע דקות ללא הכרה וללא דופק וללא כלום. אנשי המקצוע לא אהבו את הביטוי הזה, אבל למעשה, בשפת המציאות אפשר לומר:

במשך שבע דקות ברדה אולי לא היה מת, אבל ממש לא היה בחיים.

השוק הרביעי היה עוצמתי וברדה כמעט התיישב מהבומבה. עיניו נפתחו ונראה שהוא מנסה להקיא, ושם כולם הבינו - הוא איתנו - וכמו ברדה גם כל האנשים שהיו באותו זמן במגרש בלהבים קיבלו את הנשימה שלהם בחזרה.

"יש לו מזל גדול", הסביר הפרמדיק, "ויש לו לב חזק".

כמה שחקנים עזרו לצוות מד"א להעמיס את ברדה לניידת, ומשם היא המריאה לבית החולים סורוקה בבאר שבע, כשאחריה דולקים אנשי הקבוצה ברכבים פרטיים. אחרי כשתי דקות של נסיעה פנה הפרמדיק שדה לברדה: "אתה באמבולנס. כואב לך?".

"איך קוראים לך?", שאל ברדה. וגיא אמר גיא, וברדה השיב: "כן, נתת לי חתיכת מכה בפעם האחרונה".

והפרמדיק הסביר - הרגשתך מובנת, שוק חשמלי שקול לעוצמה של שני אגרופים חזקים לחזה. יחסית לבחור שהרגע נולד מחדש הוא היה צלול באופן מרשים, כשעד השוק הראשון ומהשוק הרביעי הוא זוכר כמעט הכול, כולל את הכדור של אוחנה והנפילה והנשימה הכבדה וההתרסקות. הוא אפילו זוכר את המסאז' ברגליים.

בבית החולים פגש ברדה באשתו ובהוריו, בבוסית אלונה ברקת ובשאר אנשי הקבוצה. כמות המבקרים היתה גדולה, ובין מפגש מרגש לצנתור החלוץ התאושש קצת, שחרר מסר מרגיע והודה:

"דימה וגיא הצילו את חיי".

יום רביעי בבוקר, בית החולים סורוקה, ושתי נערות, כיתה ט', עמדו מחוץ למחלקת טיפול נמרץ-לב - שכדי לחדור לתוכה צריך לעבור שתי דלתות נעולות וגם אז, מחוץ לחדרו של ברדה הוצב שומר, כאילו בפנים שוכב ויטו קורלאונה בכבודו ובעצמו.

שאלתי אם הבריזו מבית ספר ואחת סיפרה שהיתה הפסקה גדולה אבל השנייה, אמינה יותר, הודתה שהבריזו משיעור ביולוגיה. למה? "כי אני אוהדת של ברדה". לא של הקבוצה, של השחקן. "איך לא?", שאלה. היא החזיקה כרית אדומה של המועדון ורצתה לתת לו אותה במתנה. כשהמשיכה בקו האמין סיפרה: "אם אמא שלי תדע שאני פה היא תתלה אותי על עץ".

המבקרים המשיכו לזרום. מאור מליקסון נצפה בקפיטריה, בן ביטון, דור אלו, וובה בראון, מתן אוחיון, דודו גורש, בכר, ברוש, חברים ובני משפחה באו והלכו. מצלמות כלי התקשורת השונים צבאו על הפתחים, ללא הצלחה מרובה. "זו היתה דרמה לא קלה", בן שהר הסכים לנדב משפט קצר. "נקווה שיחזור אלינו במהרה - זה הקפטן!", אמר, נכנס למחלקה וסגר את הדלת.

בבוקר קיבל ברדה מסמכים שמסבירים על מה שארע, כולל מחקרים ותקדימים שמבהירים עד כמה נדיר כל מה שעבר עליו ביממה האחרונה. כולם בירכו, גם ראש הממשלה, ובצהריים הוציאה הפועל באר שבע סרטון של הפציינט. "אני מרגיש הרבה יותר טוב", אמר האיש, שרק כמה שעות קודם לכן קיבל את האישור לרדת מהמיטה.

זמן קצר לאחר מכן מסר מנהל מערך הקרדיולוגי בסורוקה, פרופסור דורון זגר, עדכון לגבי מצבו. "אנחנו בהחלט מרוצים מההתקדמות, אבל הוא עוד יזדקק לזמן של בדיקות והערכה". הוא נשאל לגבי לוחות זמנים וחזרה למגרשים, והבהיר שעוד חזון למועד. "הוא לא הולך לחזור לשחק מחר בבוקר", חייך. הפרופסור הסביר שעדיין צריך לברר האם מה שהוביל למקרה הוא רק הכדור העוצמתי או שמא משהו נוסף, וללא קשר, גם אם הדבר ארע אך ורק בגלל הפגיעה, הלב של ברדה עבר טראומה, וזה דבר שיגרור בדיקות נוספות. "התוצאות עד עכשיו סבירות", הדגיש, "ובואו נזכור שהבחור היה אתמול על סף מוות והיום מדבר עם כולנו - וזה העיקר".

אחר הצהריים של רביעי, כמעט גשם בשמיים, וחבורת ציפורים עוברת מעל המגרש בלהבים. על הדשא רצים ילדי החוג לכדורגל של היישוב - זאטוטים מכיתות א' עד ג' שרוצים להיות "אליניב ברדה הבא" ולא יודעים שעל המשבצת עליה הם מכדררים התמוטט יום קודם האליל המקומי.

מתי ברדה יחזור לרוץ על דשא? לכו תדעו. "היו ספורטאים מקצוענים שחזרו אחרי פגיעה כזו", אמר הפרופסור, אבל יש כאן משתנים נוספים. ברדה לא ילד, בדצמבר יהיה בין 36. הוא לא יאהב לשמוע את זה, אבל הסטטיסטיקה מספרת שהוא כבר בשלהי הקריירה, שהגוף והרוטציה אפשרו לו להריח רק ארבע הופעות ליגה עד כה, רק שתיים מהן בהרכב. גם אילולא המקרה האחרון, סביר להניח שהעונה הזו היתה שירת הברבור. אז האם שווה לסכן את הכול? "תקשיב לרופאים לפני המאמנים", המליץ לו אתמול ראש הממשלה נתניהו, אבל בלי קשר לרופאים - האם קרוביו בכלל יתנו לו? האם להם יקשיב?

אלו שאלות מעניינות והתשובות יהיו בהתאם, אבל כל זה לא משנה עכשיו. "גם אם הפסדנו שחקן לפחות לתקופה הקרובה", אמר אתמול גורם בהפועל באר שבע, "הרווחנו את החיים שלו".

וכמובן שכל חיים יקרים, אבל ברור שברדה זה סיפור קצת אחר.

"גם אחרי שסיימנו הם לא ידעו במי מדובר", הפרמדיק שדה מספר על חבריו לצוות, "אז הייתי צריך להסביר להם מי זה ומה זה אליניב ברדה".

לקבוצה, לעיר, לאזור. קונצנזוס.

ואם לא הבנתם, חבר'ה, הצלתם את השחקן הכי גדול והכי חשוב בתולדות הפועל באר שבע. או לפי איך שהגדיר אותו אוהד ותיק של הקבוצה, לפחות ככל שזה נוגע לתוצרת בית - הצלתם את המוהיקן האחרון.

הפועל באר שבע עברה הרבה העונה, וטרגדיה כמו זו שהיתה עלולה להתרחש כאן היתה גומרת אותה, ותאמינו בזה. גם אם זה לא בא לידי ביטוי על הדשא, כרגע אליניב ברדה הוא הפועל באר שבע. הוא שגדל במועדון; הוא שכרך צעיף אדום סביב צווארו בביתו שבבלגיה, כשבאר שבע נלחמה נגד הירידה בנתניה; הוא ששבועות קצרים לאחר מכן האמין בהזיות ודרש מהברקתים מענק אליפות בחוזה; הוא ששכנע את בוזי והחבר'ה שבדרום כן אפשר לשחק כדורגל; הוא שכבש נגד בית"ר והבין שזה גול אליפות ובכה כמו ילד.

באחד הפרקים האחרונים של "נשואים פלוס" אל באנדי מוכר את נשמתו לשטן כדי להגיע עם אהובתו שיקגו ברס לסופרבול. לוציפר הגשים את משאלתו, אבל לא מעבר, וכשבאנדי רצה לשחק גם בסופרבול ולהוביל את קבוצתו לאליפות, הוא נשלח לגיהנום.

את מסלול חייו של ברדה - לחזור לבאר שבע מבלגיה ולהצעיד את העיר לצלחת ראשונה אחרי 40 שנות מדבר - אפשר לתרץ בהתערבות מיסטית. אבל לברדה גם נתנו לחגוג אליפות, ועוד אחת, וכנראה שמי שצריך להבין הבין שלקפטן יש עוד הרבה מה לעשות כאן. אולי עוד צלחת, בטח שעוד הרבה רגעי נחת.

אצל אליניב מבאר שבע, בניגוד לאל משיקגו, הסיפור היה אחר. זה לא נגמר בגיהנום. אלו היו בסך הכול שבע דקות בגן עדן.

orenjos@walla.co.il