זה היה חתיכת מסע: תמונות מתחנות הקריירה המפוארת של אנדי מארי

ב-1996 אנדרו מארי שרד טבח בבית ספרו כשאדם נכנס לשם ורצח 16 ילדים ומורה. הבריטי לא הרבה לדבר על הטראומה לאורך השנים ופעם אחת התייחס לזה בסרט דוקומנטרי כשאמר: "בהתחלה לא הבנתי כמה קשה היה האירוע הזה, רק כשהתגברתי הבנתי. אני שמח שהצלחתי לעשות משהו שהעיר גאה בו אחרי הטראומה הקשה שעברה עליה". אחיו של אנדי, טניסאי הזוגות ג'יימי, אמר: "זה נחמד מאוד שהעיר מקבלת פרסום חיובית אחרי כל הפרסום השלילי שקיבלה".

בשנת 2004 הצליח אנדי מארי להראות משהו מהפוטנציאל שלו כשזכה בטורניר הנוער של אליפות ארצות הברית. במהלך הטורניר הוא הצליח לנצח כמה טניסאים שמאז הפכו לשם דבר בעולם הטניס כמו חואן מרטין דל פוטרו, סם קוורי (שהיה זה שניצח אותו בטורניר ווימבלדון האחרון שלו), מישה זברב ובגמר את סרגיי סטחובסקי.

זה היה טורניר הגרנד סלאם הראשון בו אנדי מארי שיחק בהגרלה הראשית אחרי שקיבל כרטיס חופשי. הוא הצליח להגיע עד לסיבוב השלישי, שם הוביל כבר בשתי מערכות מול דויד נלבנדיאן, שבסוף ניצח אותו 7:6 (4), 6:1, 0:6, 4:6, 1:6. גם עבור נובאק דג'וקוביץ' זו הייתה הפעם הראשונה בה שיחק בהגרלה הראשית של גרנד סלאם, גם הוא נעצר בסיבוב השלישי, על ידי סבסטיאן גרוז'אן.

בטורניר ה-ATP הראשון שלו זכה מארי בסן חוסה 2006. הבריטי ניצח אז את מרדי פיש, רובין סודרלינג ואנדי רודיק לפני שגילה המון אופי וחזר בגמר מפיגור מערכה ל-6:2, 1:6, 6:7 (3) מול לייטון יואיט המנוסה. בסך הכול מארי זכה ב-45 תארים במהלך הקריירה.

ב-2008 הצליח מארי להגיע בפעם הראשונה בקריירה להישג ענק על הבמה הגדולה והחשובה ביותר שיש. הבריטי עלה לגמר אליפות ארצות הברית אחרי שעבר את חואן מרטין דל פוטרו ברבע הגמר ואת רפאל נדאל בחצי הגמר. במשחק על התואר הוא לא יכול היה לרוג'ר פדרר המנוסה והאיכותי והפסיד לו 6:2, 7:5, 6:2. מארי, אז רק בן 21, החמיץ את ההזדמנות להפוך לבריטי הראשון שזוכה בטורניר גרנד סלאם מאז פרד פרי ב-1936. "אני צריך להשתפר מאוד אם אני רוצה לזכות בטורניר כזה מתישהו", אמר מארי אחרי המשחק.

בכל פעם שמארי שיחק במשחק גדול, בעיר ילדותו דנבליין התאספו מאות ואלפי אנשים על מנת לצפות, לעודד ולקוות שהפעם הילד המקומי יביא להם את הגביע. ב-2008 אלפים מהם חלמו, קיוו ורצו, אבל סיימו את הלילה מאוכזבים מאוד וסיפקו לא מעט תמונות יפות.

ב-2010 הצליח אנדי מארי לחזור לגמר טורניר גרנד סלאם ועשה את זה באוסטרליה. אלא שגם הפעם הוא לא ממש הגיע לגמר עצמו והפסיד שם 6:3, 6:4, 7:6 (11) לרוג'ר פדרר. "אני יכול לבכות כמו רוג'ר", אמר בסיום מארי על השוויצרי שבכה אחרי שהפסיד בגמר שנה לפני כן, "רק חבל שאני לא יכול לשחק כמוהו". פדרר עצמו אמר: "אתה טוב מדי בשביל לא לזכות בגרנד סלאם, אל תדאג לגבי זה".

ב-2011 שוב הגיע מארי לגמר גרנד סלאם, שוב באוסטרליה, ושוב לא ממש היווה יריב במשחק על התואר. הפעם נובאק דג'וקוביץ' חגג עליו עם 4:6, 2:6, 3:6 ושלח אותו הביתה בלי עם הכבוד של המקום השני ותו לא. "רציתי לשחק הרבה יותר טוב", הודה מארי בסיום, "אבל הוא היה מנצח כל שחקן מולו היה משחק הערב". אחד הדברים היותר משעשעים היו שהדיון סביב המשחק הזה היה שאולי הגיע סוף עידן רוג'ר פדרר ורפאל נדאל, ג'ים קורייר התייחס לטענה ואמר: "לא הייתי מפסיד אותם עדיין, אבל אני חושב שדג'וקוביץ' נכנס עכשיו גם לשיח הזה. אני לא חושב ששני הגדולים יהיו שני הגדולים באותה צורה".

ב-2012 וכשהוא כבר מנוסה ובוגר יותר אנדי מארי חלם סוף סוף לעשות את זה ולזכות בטורניר גרנד סלאם. הבריטי הגיע לגמר ווימבלדון ופתח מצוין, אבל נעלם ככל שהמשחק הלך והתקדם והפסיד בסוף 4:6, 7:5, 6:3, 6:4 לרוג'ר פדרר. בסיום מארי לא הצליח לעצור את הדמעות כשאמר: "כולם תמיד מדברים על הלחץ של לשחק בווימבלדון, אבל זה לא בגלל האנשים שצופים, הם מדהימים. הרגשתי כאילו שיחקתי בשביל כל העם ולא הצלחתי לעשות את זה".

אז נכון שהטורניר האולימפי הוא לא באותה מידת חשיבות של טורניר גרנד סלאם, אבל בפעם הראשונה בקריירה שלו אנדי מארי הצליח לנצח יריב גדול בגמר של טורניר חשוב ועשה את זה בצורה הכי מרשימה שיש. מארי הביס 2:6, 1:6, 4:6 את מי שדורג אז ראשון בעולם רוג'ר פדרר וזכה במדליית הזהב כשהוא הופך לבריטי הראשון שזוכה במדליית זהב בטניס מאז ג'וסייה ריצ'י ב-1908. "זה מקום ראשון בשבילי, הניצחון הכי גדול בחיי", אמר בסיום מארי, "היו לי הרבה הפסדים קשים בקריירה וזו הדרך הכי טובה שאפשר להתאושש מההפסד בגמר ווימבלדון".

בגיל 25 מארי הצליח סוף סוף להוריד מהגב את הקוף הענק שנקרא פרד פרי והשנים מאז זכה בטורניר גרנד סלאם. מארי הצליח לגבור על מצב מנטאלי קשה מאוד בגמר אליפות ארצות הברית כששמט יתרון של שתי מערכות בדרך ל-6:7 (10), 5:7, 6:2, 6:3, 2:6 בשעתיים ועוד 54 דקות מול נובאק דג'וקוביץ'. "ברגע שהבנתי שזכיתי הייתי קצת בהלם. הרגשתי הקלה עצומה והייתי מלא ברגשות", הודה מארי אחרי הזכייה שהייתה עם טניסאי העבר האגדי איבן לנדל כמאמן שלו. אחיו של מארי, ג'יימי, אמר אז: "איזה לילה היסטורי! הלילה אנדי הגשים את החלום שלו. הוא השיג את התוצאה על הכישרון, ההקדשה והעקביות שלו. אני כל כך גאה בו".

אחרי שני ההישגים הענקיים שלו, הגיע מארי בחזרה הביתה לדנבליין וזכה שם לכבוד של מלכים כשאלפי ילדים ואנשים גודשים את הרחובות ומחכים לו כדי להצטלם, לקבל חתימות ולהראות כמה הם אוהבים וגאים בו. אם היה פעם רגע בו העיר באמת התאוששה מהטראומה הגדולה וחוותה אושר אדיר זה בלי שום ספק קיץ 2012.

עם כל הכבוד לזכייה הענקית באליפות ארצות הברית, והיא באמת כזו, מבחינת הבריטים יש את כל טורנירי הגרנד סלאם ויש את ווימבלדון. הטורניר הביתי הוא הכי חשוב, הכי נחשב והכי יוקרתי מבחינתם (כמו מבחינת רבים בעולם) והכי חשוב מבחינתם זה לזכות בתואר על האדמה הביתית. ב-2013 מארי הצליח לעשות גם את זה ולהקפיץ בטירוף 15 אלף צופים במגרש המרכזי בווימבלדון ועוד מיליונים בבית. "לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אחרי הזכייה", הודה מארי שטיפס לתא בו ישבה אימו בסיום, "רמות הרעש במהלך כל המשחק היו פשוט מדהימות. תים הנמאן, שהיה הבריטי הקודם שניסה לשבור את תקרת הזכוכית ולא הצליח, אמר: "הייתי בר מזל להיכנס לחדר ההלבשה אחרי המשחק ואנדי היה בהלם מוחלט. רק הענקתי לו חיבוק גדול כשנכנסתי ואמרתי 'אני ממש לא יודע איך עשית את זה' והוא ענה 'גם אני'".

הזכייה בווימבלדון ב-2013 כמובן הגיעה גם לדנבליין, שם התושבים יצאו לרחובות כדי לחגוג את הרגע ההיסטורי. הנה אחת מהאוהדות האלה.

אנדי מארי תמיד היה ותמיד יהיה ילד של אמא. הוריו התגרשו כשהיה צעיר מאוד והוא גדל עם אמא שהייתה גם המאמנת שלו עד שעבר לברצלונה כשהיה בן 15 ואז גם נותק מהחיבור החזק למשפחה, לפחות מבחינה גאוגרפית. גם זה קרה בזכות זה שאמא ג'ודי הצליחה לקושש כסף כדי לשלוח את הכישרון הצעיר לאקדמיה יוקרתית. מארי תמיד הוקיר תודה ענקית לאמו, שגם תמיד הייתה הראשונה שספגה ממנו את הצעקות במהלך המשחקים. מארי תמיד הוגדר כפמיניסט הגדול בעולם הטניס, אין ספק שזה הרבה בזכות אמא שלו.

ב-2015 אנדי מארי הוביל את בריטניה לזכייה מפתיעה במיוחד בגביע דייויס כשהוא מנצח בכל משחקי היחידים ובכל משחקי הזוגות בהם נטל חלק בהתמודדויות, כלומר שלושה משחקים בכל התמודדות. בסופו של דבר הוא ניצח 3:6, 5:7, 3:6 את דויד גופן וסידר לבריטניה 1:3 נגד בלגיה בגמר. אחד הדברים שהיו הכי חשובים עבור מארי היה שהוא זכה לשתף פעולה עם אחיו ג'יימי במשחקי הזוגות במהלך ההתמודדויות. "אני פשוט לא מאמין שעשינו את זה", אמר מארי אחרי המשחק, "אני משחק את הטניס הכי טוב שלי כשאני משחק עבור המדינה שלי. אנחנו חייבים ליהנות מזה מאוד כי יכול להיות שההזדמנות הזו לא תחזור". הקפטן ליאון סמית' אמר: "אנדי שוב הוכיח שהוא סופרסטאר ענק".

טענו שהיה לו מזל בגלל שפדרר הפסיד בחצי הגמר ונובאק דג'וקוביץ' עף כבר בסיבוב השלישי מול סם קוורי ורפאל נדאל בכלל לא השתתף. אבל בסופו של דבר מארי עמד בכל הלחץ וזכה בווימבלדון בפעם השנייה עם 4:6, 6:7 (3), 6:7 (2) מול מילוש ראוניץ' בגמר.

בתום גמר שארך ארבע שעות ושתי דקות הצליח מארי לנצח 5:7, 6:4, 2:6, 5:7 את חואן מרטין דל פוטרו בגמר הטורניר האולימפי בריו ולזכות במדליית זהב שנייה כשהוא מגן על התואר שלו מלונדון 2012. בכך יש לו יותר מדליות זהב בטורניר היחידים במשחקים האולימפיים מאשר נדאל, פדרר ודג'וקוביץ' גם יחד (נדאל זכה בזהב ביחידים ב-2008).

טורניר ווימבלדון 2017 בעצם היה הטורניר ה"אמיתי" האחרון של אנדי מארי. זה נגמר בהדחה ברבע הגמר מול סם קוורי עם הפסד 6:3, 4:6, 6:7 (4), 6:1, 6:1 כשהוא בקושי מתפקד לקראת הסיום. "המותן שלי כאב לאורך רוב הטורניר, אבל היום זה כאב במיוחד. לקראת הסיום התקשיתי מאוד להגיש וכשאתה משחק נגד מגיש עצום כמו קוורי ואתה לא משיג נקודות מההגשות שלך בכלל, קשה מאוד". זה גם היה, באופן טראגי, סוף הקריירה של מארי.

אקורד הסיום לקריירה של מארי גילה לא מעט על ההערכה והאהדה כלפיו בסבב ובעולם הטניס בכלל. בימים שלאחר ההודעה על פרישה מאולצת במסיבת עיתונאים בוכייה, טניסאי הווה ועבר היללו אותו כספורטאי וכאישיות. במשחקו האחרון מול רוברטו באוטיסטה אגוט היום (6:4, 6:4, 6:7 (5), 6:7 (4), 6:2) גם הקהל הראה לו אהבה, ונפרד ממנו כפי שראוי להיפרד מענק טניס שזכינו לראות בימי חיינו.