פוטבול: בגבולות הבלתי סביר

אחרי סיבוב WILD CARD מטורף שסיפק את הסחורה בהחלט עם סיומות שאף אחד לא היה יכול לתסרט, קאמבקים שנעצרו על הסף וסיפור סינדרלה שמסרב להיגמר (בחסות הדאבל דוינק של קודי פארקי), הפלייאוף ממשיך להתחמם.

אלפי מילים נכתבו על המשחק בין שיקגו לפילדלפיה, וכל מי שעוקב אחרי פוטבול אמריקאי יודע שזה היה סיום מטורף. שלוש קבוצות חוץ ניצחו בסיבוב הזה ועכשיו נותרנו עם שמונה קבוצות, שכל אחת מהן יכולה ללכת עד הסוף וזה לא ממש יפתיע אף אחד.

אז מה צפוי לנו בעוד וויקאנד נהדר של פלייאוף NFL? הקבוצות המארחות מופיעות ראשונות, ההימורים שלי הם נגד הליין ולאו בהכרח בקבוצה המנצחת.

מאזן בשבוע שעבר: 1:1:2

למי שלא עוקב אחרי הליגה מקרוב, נספר על הלב השבור של אוהדי הצ'יפס בחמישים השנים האחרונות. מתי היה ניצחון הבית האחרון של הקבוצה בפלייאוף? נצטרך להרחיק כל הדרך לעונת 1993 ולניצחון על הסטילרס. מרטי שטנהיימר היה מאמן עונה רגילה נהדר, אבל כשל פעם אחר פעם עם הקבוצות שלו בפלייאוף ועד היום מופיע ברשימת המאמנים עם הכי הרבה הופעות פלייאוף וללא סופרבול אחד לרפואה.

הקבוצה מקנזס סיטי החתימה את אנדי ריד ב-2013 בניסיון לשנות את התמונה העגומה. התוצאה? ניצחון אחד בלבד וארבעה הפסדים בפלייאוף. אותו ריד שהוביל את האיגלס לגמר ה-NFC חמש פעמים וניצח בו פעם אחת לפני שהפסיד לפטריוטס בסופרבול היחיד שלו. אותו ריד שמנהל שעון בצורה איומה ומקבל החלטות תמוהות ב-MONEY TIME. אותו ריד שראה את הצ'יפס שלו מובילים 0:21 במחצית בסיבוב ה-WILD CARD בעונה שעברה נגד הטייטנס רק כדי לראות את טנסי עושה קאמבק ומנצחת 21:22. וזה גם אותו ריד שהוביל את הצ'יפס ליתרון כמעט בלתי מחיק של 10:38 ברבע השלישי נגד אנדרו לאק והקולטס בעונה הראשונה שלו בקבוצה, רק כדי לחזות בלאק מוביל קאמבק מטורף ומנצח אותו 44:45. אז מה גורם לנו להאמין שריד יכול לשנות את התסריט הפעם?

השם המיידי הוא ה-MVP הוודאי של העונה, הקוורטרבק פטריק מהומס. אותו מהומס שמסר ל-5,097 יארד באוויר ו-50 (!!!) טאצ'דאונים בעונתו הראשונה כקווטרברק פותח אחרי שאלכס סמית עבר לרדסקינס (וקיבל את הקללה של אדומי העור כששבר את הרגל בשני מיקומים בפציעה איומה). הבעיה עם התסריט האופטימי של הצ'יפס היא העובדה שמאז שקרים האנט נזרק מהקבוצה עקב פרשיית האלימות נגד אשה במלון בו התגורר, קנזס סיטי הפסידה 3 מ-6 משחקים.

מהצד השני הקולטס מגיעים כקבוצה החמה בליגה וזאת אחרי שניצחו 10 מ-11 המשחקים האחרונים שלהם, כולל סגירה הרמטית של דשון ווטסון והטקסנס הפתטיים בניצחון חוץ בשבוע שעבר ביוסטון. כתבתי על העבודה הנהדרת שעושה המאמן פרנק רייך בקבוצה ועל המסורת של הקולטס בפלייאוף. הפרסות רכבו על הגב של הראנינגבק מרלון מאק (עם 148 יארד וטאצ'), רצחו את השעון במשחק הריצה ונעזרו במהלכים מדויקים של לאק כדי לתת לעצמם מספיק מרווח נשימה שאיפשר להם לצאת מיוסטון עם ניצחון. קו ההתקפה של הקולטס נמצא בפורמה מטורפת ולאק הוא הקוורטברק שהופל הכי מעט פעמים מכל אלו שנותרו בפלייאוף הזה. זאת אחרי שנים ארוכות בהם פשוט נטבח על ידי ההגנות היריבות בתקופתו של צ'אק פגאנו בקבוצה.

האם המסע של רייך ולאק יימשך גם נגד הקבוצה שסובלת מקללה רבת שנים, מאמן שמחרב סדרתית משחקי פלייאוף ובעיה מנטלית מאז שהאנט הורחק מהקבוצה? אני אומר שכן ולוקח את הקולטס מכסים את הליין ואולי אף יוצאים מ-'ארוהד' עם ניצחון.

אז אחרי שדאלאס הצליחה להחזיק מעמד בבית נגד סיאטל היא יוצאת ללוס אנג'לס למשחק על חיי הפלייאוף שלה. לא בטוח שמה שעבד בבית יצליח גם נגד הראמס שמגיעים אחרי עונה מוצלחת מאוד שבמסגרתה הבטיחו יתרון ביתיות בחצי הגמר האזורי כשהם רוכבים על היד של ג'ארד גוף והמאמן המוכשר שון מקוויי.

בעונתו הראשונה של מקוויי, בשנה שעברה, הראמס הגיעו לסיבוב ה-WILD CARD עם יתרון ביתיות אבל נכנעו לאטלנטה פלקונס. טבילת האש של גוף בפלייאוף הסתיימה בכישלון, אבל העונה ראינו את הראמס מצליחים להתגבר על פציעות טורדניות ולהגיע למקום בו הם ציפו למצוא את עצמם לפני פתיחת העונה. עכשיו כבר לא יתקבלו תירוצים והצמד מקוויי את גוף יצטרך לפרוע את השטרות.

אחרי האובדן של הרסיבר המוכשר קופר קאפ לפציעה, הראמס התקשו להפציץ בעומק האויב אבל עדיין יש לרשותם כלים התקפיים לא רעים בכלל. טוד גרלי מסיים שנה טובה עם 1,251 יארד ו-17 טאצ'דאונים על הקרקע, וצפוי להיות הסוס שעליו הראמס ירכבו אם הם רוצים לנצח את המשחק הזה. הרסיברים ברנדין קוקס ורוברט וודס מספקים לגוף חוליה מאוזנת מאוד כשכל אחד מהם רשם העונה מעל 1,200 יארד באוויר וצברו יחד 166 תפיסות ו-11 טאצ'דאונים.

חוליית ההגנה אכזבה מעט העונה אבל כשיש לך את ארון דונלד, שהוביל את הליגה עם 20.5 הפלות קוורטרבק, אנדמקונג סו ואקיב טאליב אתה יכול להיות נינוח.

בהתקפה, דאלאס תצטרך להמשיך ולהשתמש בנוסחא שהביאה אותה עד הלום: משחק הריצה של אזקיאל אליוט, משחק נטול טעויות של דאק פרסקוט ואיום העומק של אמארי קופר, שלמעשה היה הגורם המכריע בניצחון על סיאטל. אחרי הפציעה הנוראה של אלן הרנס נגד סיאטל והעובדה שקול ביזלי בסימן שאלה למשחק הזה, לקאובויס יש שני רסיברים נורמליים בהרכב, קופר ומייקל גאלופ. אני הייתי שם עין על טאוון אוסטין, שכיכב בעבר במדי הראמס, והוא עשוי להיות האקס פקטור במשחק הזה.

אבל הקאובויז הגיעו לכאן על גבי ההגנה והיא זו שצפויה לעשות את החיים קשים לגוף והצוות ההתקפי שלו. למרות השליטה הדומיננטית שלהם בבית, במשחקי החוץ הקאובויז פחות מרשימים ועם מאזן של 5:3 בחוץ לעומת ה-1:7 של הראמס בבית אני לוקח את לוס אנג'לס, כולל כיסוי של הליין ומפגש בגמר ה-NFC מול הבחירה שלי בחצי גמר ה-NFC השני.

מה עוד אפשר לומר על טום בריידי, ביל בלייצ'יק וניו אינגלנד פטריוטס בינואר? אולי השושלת המרשימה ביותר שראינו בספורט המקצועני אי פעם. 5 טבעות סופרבול, 3 הפסדים בסופרבול, משתתפת סדרתית בגמר ה-AFC ו-10 שנים ברציפות זוכה בבית ה-AFC מזרח. הקוורטרבק הגדול ביותר בכל הזמנים והמאמן הגדול ביותר אי פעם יוצאים למסע השנתי שלהם לעבר עוד טבעת. עם מאזן 0:8 בבית ועם מסורת שאף אחד לא מתקרב אליה, כל מילה מיותרת.

אפשר לדבר על השנה הבינונית שלהם, על העובדה שבריידי פחות חד מבעבר (בגיל 41 יש לציין), ושההגנה לא משהו. אבל בסופו של דבר, כדי שיקרה הנס ושהפטריוטס יפסידו בבית, בואו נדבר על מה הצ'ארג'רס צריכים לעשות.

דבר ראשון: לטחון את השעון ולמנוע מבריידי והפטריוטס את הכדור. המשימה על כתפיו של אנטוני לין, בניהול המשחק הראשון שלו בפוקסבורו אי פעם, תהיה לתת למלווין גורדון את הכדור, ולקוות שלמרות פציעה טורדנית בברך הוא יצליח לעשות את העבודה נגד הגנת הריצה החלשה יחסית של הפטריוטס. פיליפ ריברס חייב משחק מושלם אם הוא רוצה לנצח את טום בריידי בפעם הראשונה ואולי האחרונה בקריירה שלו (הוא 7:0 מול ה-GOAT, מתוך זה 2:0 בפלייאוף).

בבולטימור ראינו את כוחה האמיתי של הגנת הצ'ארג'רס. למעט הרבע האחרון, לוס אנג'לס החזיקה את למאר ג'קסון על 3 נקודות בלבד בשלושה רבעים, לא לפני שנתנה לו לבצע קאמבק שנפל קצר מדי ומאוחר מדי עם שני טאצ'ים ברבע האחרון. טום בריידי הוא לא למאר ג'קסון ובפוקסבורו הוא בלתי מנוצח כמעט בפלייאוף.

למרות זאת, אני ממשיך לחלום על סופרבול ראשון של ריברס בקריירה ועם ההגנה הזאת, המשחק הנהדר שלו העונה (הצ'ארג'רס 1:8 בחוץ, כולל ניצחונות גדולים בפיטסבורג ובקנזס סיטי) והעובדה שאם יש הזדמנות זה צריך לקרות כשבריידי כבר בן 41, אני לוקח את הצ'ארג'רס עם ניצחון גדול בניו אינגלנד ומפגש עם הקולטס בגמר ה-AFC. הסיכוי שזה יקרה? 5%.

את המשחק של האיגלס ראיתי עם קבוצת חברים שמתקבצת כל שנה לצפייה משותפת בסופרבול. אחד החברים אמר שאהב את העובדה שהשתמשתי במונח רומנטיקה על מנת לתאר את סיפור הסינדרלה של ניק פולס. הוא לקח את האיגלס נגד הברס ולוקח אותם שוב גם נגד הסיינטס. מצד אחד אני מאוד אוהב את האיגלס, אבל את דרו בריס אני אוהב יותר וחושב שטבעת סופרבול שניה על האצבע בהחלט תסגור את הקריירה שלו בצורה ראויה.

אז אחרי שהאיגלס עברו את ההגנה האימתנית של הברס ב"נס סולג'רפילד'", הם צפויים לפגוש את ההתקפה המשומנת של ניו אורלינס, שלמרות פתיחה מרשימה של העונה נעצרה מעט בשבועות האחרונים, בעיקר אחרי ההפסד בדאלאס 13:10. אבל אם אני לא ממש דואג להתקפה של הסיינטס במשחק הזה, ההגנה נגד משחק האוויר צריכה מאוד להטריד אותם ואת האוהדים שלהם.

ניו אורלינס מדורגת 31 בלבד נגד המסירה אבל שניה בליגה נגד הריצה. לאיגלס אין כמעט משחק ריצה. הם נשענים על היכולת של פולס להזיז את השרשראות במהלכים קצרים לטייט אנד זק ארץ, ולאחר מכן נהנים מהיד שלו גם במסירות עמוקות לגולדן טייט, נלסון אגולור ואלשון ג'פרי. אני חושב שהיכולת של דארן ספרולס לטחון יארדים קצרים במהלכי ריצה וקבלת מסירה יעזרו מאוד לאיגלס במשחק הזה ולמרות שמדובר בליין הגבוה ביותר מבין משחקי סוף השבוע הזה, אנו צפויים לראות משחק הרבה יותר צמוד. האלופה הגאה ממשיכה את מסע ההגנה על התואר ועד שלא הורדת את הצ'אמפ אתה לא יכול לטעון לכתר.

בריס נהנה משנה מופלאה. הסיינטס שלו יודעים לשים נקודות על הלוח וכמות הכלים ההתקפיים שלו בלתי נגמרת: אלווין קאמרה ומרק אינגרם במשחק הקרקע ובאוויר מייקל תומאס הוא רסיבר מפלצת עם 1,405 יארד ו-9 טאצ'ים. משלימים אותם בנג'מין ווטסון הוותיק בטייט אנד וטרה-קוואן סמית כרסיבר השני. זה לא ממש משנה כי בריז יודע לחלק כדורים לכל שחקן שיעמוד על המגרש, גם אם הוא קונוס וראינו את היכולת הזאת במשך שנים ארוכות. במשחק הראשון העונה, שלא ממש רלבנטי לכלום, הסיינטס שחטו את האיגלס (אז עוד עם קרסון וונץ) 7:48 בבית.

אני בטוח שהפעם האיגלס הולכים הביתה והשאלה היחידה שאני שואל את עצמי היא אם הם יכסו את הליין? לדעתי לא, ובכך אני מצפה לראות את הסיינטס נגד הראמס ב-NFC (צפוי יחסית) ובצ'ארג'רס נגד הקולטס ב-AFC (פחות סביר), אבל זה יפתח את הדלת לדרבי אפשרי בין הקבוצות החדשות של לוס אנג'לס בסופרבול, וזה מעולם לא קרה. לכל דבר צריכה להיות פעם ראשונה, לא?