האהבה תנצח: כוח הרצון של סנטי קאסורלה חולל נס רפואי מדהים

בווידאו: ריאל מדריד מציגה את הרכש הנוצץ התורן שלה - ברהים דיאס

הפעולה האחרונה של סנטי קאסורלה במדי ארסנל היתה בישול. היה זה בדקה ה-56 במשחק הביתי מול לודוגורץ בליגת האלופות, ב-19 באוקטובר 2016. הספרדי כבר עידכן את ארסן ונגר שלא יוכל להמשיך, החילוף כבר היה מוכן, אך לפני שהמשחק נעצר הוא הספיק לשלוח כדור ארוך אמנותי לעברו של מסוט אוזיל. מסוג הכדורים שקאסורלה תמיד ידע לספק - מדוד, נוח מאוד עבור השחקן שמקבל את המסירה וממש לא נוח מבחינת ההגנה. אוזיל קבע בקלילות 0:4, בהמשך הוא השלים שלושער, והתותחנים ניצחו 0:6.

0:4? תחשבו על זה לרגע - המשחק מול יריבה נחותה מבולגריה הוכרע עוד במחצית הראשונה, ועל פניו לא היתה לקאסורלה שום סיבה לשחק גם במחצית השניה. הוא הרי סבל מכאבי תופת. בדיעבד, העיד הקשר: "ההפסקות הרגו אותי. הרגל התקררה, והרגשתי נכה במחציות השניות". ובכל זאת, הוא התעקש לעלות למגרש ולנסות להמשיך, עד שהבין שזה יהיה בלתי אפשרי. עוד לפני שירד מכר הדשא, הוא שלח את האסיסט המופתי והקסים את האוהדים. הם לא ידעו שלא יזכו לראות עוד את אלילם בפעולה. גם קאסורלה לא ידע, אבל בלילה שאחרי המשחק הוא לא הצליח להירדם ובכה מכאב לא אנושי. ואז החל הסיוט שהיה קרוב לחסל את הקריירה שלו.

עוד בנושא

קאסורלה כיכב עם צמד, ויאריאל סחטה 2:2 דרמטי מריאל מדריד
קאסורלה הנרגש סגר מעגל: "אחרי כל הסבל, הצמד הזה מיוחד"

למעשה, הכל החל עוד בספטמבר 2013, כאשר קאסורלה ספג מכה ברגלו בדקה ה-20 במשחק ידידות בין ספרד לצ'ילה. במקום להיות מוחלף ולקבל טיפול, הוא לא סיפר על הפגיעה, התגבר על הכאב והשלים 90 דקות על הדשא. אנשי הצוות הרפואי של ארסנל לא היו מרוצים בלשון המעטה כאשר ראו את מצבו ונזפו בו. והם צדקו, כמובן. מי לעזאזל מתעקש לשחק פצוע במשחק ידידות זניח? התשובה פשוטה - מי שאוהב לשחק. עבור קאסולרה, שמעולם לא היה שחקן הרכב קבוע במדי ספרד (כי זה גורלך אם נולדת בדור של צ'אבי, אנדרס אינייסטה ודויד סילבה), כל הזדמנות ללבוש את החולצה האדומה היתה חג. הוא לא היה מוכן לוותר עליה. בעצם, הוא לא היה מוכן לוותר על שום משחק.

וזה אכזרי, אבל האהבה הזו כמעט הפכה אותו לנכה באמת. לנזקי הפציעה מול צ'ילה היו השלכות קשות בטווח הארוך אשר התבררו רק בחלוף שלוש שנים. הכמיהה לשחק בכל מצב ובכל תנאי, תוך התעלמות מכאבים איומים, החמירה מאוד את המצב. גם ונגר לא היה מודע לאסון שהתפתח, והגדיר את הפגיעה של קאסורלה אחרי המפגש מול לודוגורץ כקלה יחסית. בחלוף שנה, המנג'ר הצרפתי כבר טען כי "מעולם לא ראה פציעה כה מזעזעת" - וגם אז הוא לא היה מודע למלוא עוצמת הנזק. בשלב מסוים, הודיעו הרופאים לקאסורלה שהסיכויים שלו לחזור לכדורגל קלושים. "תהיה בר מזל או תוכל ללכת עם הבן בגינה", הם אמרו. וגם זה היה אנדרסטייטמנט, כי כריתת רגל עמדה ברצינות על הפרק.

זה קרה, בין היתר, כי רופאי ארסנל התרשלו. הם לא איבחנו את הפציעה כראוי, לא ידעו שהחיידקים אוכלים את הגיד ברגלו של קאסורלה, ולא העניקו לו את הטיפול האנטיביוטי הנדרש. הם שמו לו תפרים, אבל התפרים האלה חזרו ונפתחו, ומוגלה זרמה החוצה. במבט לאחור, התחרט הקשר שלא חזר למולדתו באופן מיידי, כאשר הבין שנדרשת התערבות כירורגית. הוא סמך על המומחים באנגליה, איבד זמן יקר, וכאשר התייצב בבית החולים בבירת חבל הבאסקים בשנה שעברה המצב היה קטסטרופלי. 10 סנטימטרים מהגיד כבר נאכלו, העצם כמעט נמסה והתפוררה, ונדרשו 10 ניתוחים כדי להציל את הרגל.

"הגוף שלי נראה כמו פאזל", אומר קאסורלה בהומור אופייני, וזה נכון. אפשר אפילו לראות את זה בקלות. פעם, מזמן, הוא קיעקע את שמה של בתו אינדיה על הזרוע השמאלית. חלק מהאותיות נדדו כעת לקרסולו הימני. את גיד אכילס ההרוס היה צריך לגדל מחדש בירך שלו, ואז להעביר למקום הנכון. המנתח שהיה אחראי על המבצע גאה עד כדי כך שהוא משתמש בדוגמת קאסורלה בהרצאותיו. הוא מקרה מיוחד - הפציינט הכי מסובך שהיה בקריירה הרפואית של ד"ר מיקל סאנצ'ס.

גם סאנצ'ס לא ממש האמין שהקשר יוכל לחזור למגרשים, אבל אנשי צוותו עשו גם עבודה פסיכולוגית אדירה. במקום לדכא את קאסורלה, כפי שעשו הבריטים, הם נתנו לו לשחק מדי פעם עם כדור. רגעי האושר האלה, גם אם לוו בכאבים, העניקו לסנטי תקווה. פעמים רבות מאוד הוא היה קרוב לפרישה. פעמים רבות מאוד הוא הרגיש שאין טעם להתאמץ יותר לשווא. ובכל הפעמים האלה, אהבתו העזה לכדורגל ניצחה. הוא תמיד שם את המחשבות השליליות בצד והמשיך לחתור ליעד השאפתני בכל הכוח. אז מה אם ההיגיון אמר שאין סיכוי? הרי בינינו, מה הסיכוי ההתחלתי של ילד מעיירה קטנה בחבל אסטוריאס לצמוח לכדורגלן מקצועני? גם הוא לא גבוה במיוחד, אבל קאסורלה הרי עשה זאת והתגבר על מכשולים רבים בדרך.

המכשול הראשון היה הקריסה של אוביידו. קאסורלה אהד את המועדון הנהדר הזה מאז שהוא זוכר את עצמו, וכאשר התקבל לאקדמיה בשנות ה-90' היתה אוביידו כוח משמעותי מאוד בליגה הבכירה. ואולם, ב-2002 וב-2003, בדיוק כאשר היה קאסורלה קרוב להצטרף לבוגרים, חווה המועדון שתי ירידות רצופות והתרסק. אז הנער נאלץ לנדוד דרומה, לוויאריאל, אך שם נתקל במכשול נוסף. המאמן מנואל פלגריני לא העריך אותו כראוי, ייבש אותו על הספסל, והרצון לשחק הוביל אותו למעבר להואלבה ב-2006. הצוללת הצהובה מכרה אותו תמורת 400 אלף יורו בלבד, כי לא האמינה בו כלל. למזלה, היא דאגה להכניס בעסקה סעיף שאיפשר לה לרכוש את קאסורלה בחזרה תמורת סכום גבוה פי שלושה.

בחלוף שנה בלבד, הסעיף הזה הופעל באופן בהול, כי קאסורלה הפך לפתע לאחד הכוכבים הבולטים במדינה. למעשה, הוא נבחר לשחקן הספרדי המצטיין בליגה, בעוד הואלבה הקטנטנה סיימה במקום השמיני המדהים, ואף הביסה על הדרך את ריאל מדריד, 0:3 בסנטיאגו ברנבאו. קאסורלה להט במפגש הזה, ואנשי ריאל זכרו זאת היטב. כאשר הצעיד סנטי את ויאריאל לתואר סגנית האלופה ב-2008, הציעו לו הלבנים לעבור לשורותיהם. המהלך היה פשוט מאוד - סעיף השחרור של קאסורלה עמד על 16 מיליון יורו בלבד, ולצוללת הצהובה לא היתה דרך למנוע את המעבר. הקשר עצמו מנע אותו. במקום להצטרף לאלופה, הוא האריך את החוזה בקבוצתו הצנועה בפרברי ולנסיה.

כך הוא הפך מכוכב אהוב לאגדה, ואפילו למיתוס. אוהדי ויאריאל לא סתם מעריצים את קאסורלה - הם אוהבים אותו אהבת נפש, כאילו היה בן משפחה. הם בכו כאשר המועדון נאלץ למכור אותו למלאגה ב-2011 בשל קשיים כלכליים. בלעדיו, ירדה ויאריאל לליגה השניה, אבל לפחות הם שמחו בחלקו כי קאסורלה הגשים חלום ועבר לארסנל. לכולם היה ברור כי השחקן יהיה מאושר לחזור הביתה כאשר ההרפתקה שלו בפרמיירליג תגיע לסיומה. היה טבעי מבחינתו לסגור מעגל. ואולם, איש לא דימיין את הנסיבות הטרגיות לסיום הקדנציה שלו בלונדון.

ארסנל נהגה בנדיבות כלפי קאסורלה, ומימשה את האופציה להארכת חוזהו כאשר החל בסדרת הטיפולים, אבל בקיץ האחרון הוא שוחרר, והיה דרוש אומץ כדי להמר עליו אחרי 636 ימים מחוץ למגרשים. 636 ימים! רק שחקן שאוהב באמת כדורגל יכול לחזור לדשא אחרי תקופה כה ארוכה, עם רגל כה בעייתית, בגיל 33. רק מועדון שאוהב באמת את השחקן הזה יכול לתת לו הזדמנות בליגה הראשונה. כאשר איפשרה ויאריאל לקאסורלה להתאמן בקיץ, ההנחה הרווחת היתה כי הדבר נעשה מתוך רחמים והתחשבות. כאשר הוחתם והוצג בטקס ביזארי בהשתתפות קוסם, ההנחה הרווחת היתה כי הדבר נעשה לצרכי יחסי ציבור בלבד. אלא שהמציאות הוכיחה שזה פשוט לא נכון. הקסם האמיתי היה על הדשא.

כי אצל קאסורלה אין דבר העומד בפני הרצון. עם רגל שנראית כמו פאזל, הוא שב להיות כוכב לגיטימי בספרד ומנהיג בחדר ההלבשה. הוא אמנם לא פותח בכל המשחקים, כי צריך לשמור על זהירות נדרשת, אבל מקבל דקות רבות מאוד בכל המסגרות. בליגה כבר יש לו ארבעה בישולים. נגד אלמריה הוא הבקיע בגביע את שער השדה הראשון שלו מאז 2014, כי שמונה הכיבושים האחרונים שלו במדי ארסנל היו בפנדלים. ובשבוע שעבר, במשחק הראשון של 2019, זמן קצר אחרי יום הולדתו ה-34, הגיע השיא המופלא מול ריאל מדריד.

במשחקו הקודם מול ריאל, במדי מלאגה אי שם במרץ 2012, הוא הטיס כדור חופשי אדיר לחיבורים של איקר קסיאס וחילץ נקודה בתיקו 1:1. ודווקא מול ריאל הוא מצא את הזמן כדי לכבוש את שער הליגה הראשון בקדנציה המחודשת בספרד, בבעיטה מסובבת ומסוגננת לפינה הרחוקה בתחילת ההתמודדות. האורחת ביצעה מהפך מהיר, אבל קאסורלה היה איש המשחק, ובדקה ה-82 הגיע הרגע המטורף מכל - שער נגיחה שני בלבד בכל חייו. הראשון היה בעונתו הראשונה בארסנל, כאשר הבקיע את השלושער היחיד בקריירה ב-2:5 ברדינג. הוא התחבר אז בראשו בזינוק לכדור הרוחב של לוקאס פודולסקי ולא הסתיר את תדהמתו שהדבר בכלל אפשרי. כשהגובה שלך 168 סנטימטרים, אתה לא מרבה לנצח בקרבות אוויריים. והנה לכם, מול 199 הסנטימטרים של טיבו קורטואה, זה קרה - והפעם בנגיחה בניתור.

האיש שהיה אמור לפי כל חוקי הטבע לתלות מזמן את הנעליים, משחק כאילו רק התחיל לרוץ על הדשא. כי את האהבה שלו לכדורגל שום דבר לא יכול לנצח, וכל ספרד מחזיקה לו אצבעות. קאסורלה הוא לא סתם כוכב - הוא סמל לכדורגל הטהור, לשמחת החיים ולכוח הרצון שלא ניתן לשבירה. הוא השחקן המרגש ביותר בחצי האי האיברי, ואולי בעולם כולו. אין שני לו. האם 2019 תאיר לו פנים?

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק