קאקה, כוכב העבר הברזילאי, מי שהוכתר לכדורגלן השנה ב-2007 והיה אחד השחקנים האהובים והאטרקטיביים בעולם בעידן שלפני רונאלדו מסי, ערך אתמול (שבת) ראיון בברזיל ובו התייחס לקריירה שלו, לאמונה הדתית שלו ולחרטות עבר.
קאקה, כידוע, הוא נוצרי מאמין אדוק, והצהיר בעבר שהוא מתחתן בתול ושלעולם לא קיים יחסי מין עד לפני החתונה - דבר מאוד לא שגרתי בקרב שחקני כדורגל. "היום הייתי עושה דברים אחרת", אמר קאקה, "היום יש דברים שונים, במיוחד עם הרשתות החברתיות, שבהן אתה הוא זה שיוצר את הקשר ובסופו של דבר מגיע להרבה אנשים. אנשים צריכים לשמור על פרטיות. אני לא מתחרט על הדרך שבה התחתנתי, אבל היום הייתי שומר על זה בסוד יותר זמן, כדי להימנע מכל מיני ספקולציות ובדיחות, דברים שהם מאוד לא נחוצים".
על ההצלחה הגדולה בטופ של הכדורגל: "האמת היא שלא ציפיתי לזה. כשעזבתי את סאו פאולו למילאן, אמר לי הנשיא שלנו 'אתה יודע מי בעמדה שלך שם?'. אמרתי לו שאני יודע. אלה היו ריבאלדו ורוי קוסטה. אבל כשהגעתי למילאן אנצ'לוטי רצה שאשאר, קיבלתי הזדמנויות, והדברים קרו במהירות, שלא צפיתי. הכל קרה מהר מאוד".
ההישג הגדול ביותר: "הגביע העולמי ב-2002. למרות ששיחקתי רק 23 דקות מל קוסטה ריקה. אני גם חושב שזה היה מספר החולצה שלי. אבל הגביע העולמי הוא גדול, זה קול מאוד. אחר כך שיחקתי בשתי קופה, ניסיתי להגיע לעוד גביע, זה לא קל להגיע למשחקי גמר. מונדיאל, זה פעם בארבע שנים, אתה לא יודע מה יהיה ואילו נסיבות יהיו. למרות שבקושי שותפתי, בגיל 20 להיות חלק מהנבחרת שזכתה במונדיאל....".
מה חסר לו בקריירה? "הגעתי הרבה יותר רחוק משחלמתי. בילדות רציתי רק להיות כדורגלן בסאו פאולו וללבוש פעם את חולצת הנבחרת. מעולם לא חלמתי להיות הכדורגלן הטוב בעולם. אבל הדברים קורים, והגשמתי את החלומות. אני אסיר תודה על מה שהיה לי, אבל אם אני מנסה לחשוב מה היה עושה את הקריירה שלי לאידיאלית, אז אולי הייתי מוריד כמה פציעות שעברתי, בירך ובברך, והייתי משחק כמה עונות בפרמיירליג".
ההפסדים הגדולים בקריירה: "ההדחה מהמונדיאלים ב-2006 וב-2010, ההפסד בחצי גמר ליגת האלופות עם ריאל מדריד בפנדלים מול באיירן מינכן, והגמר באיסטנבול שבו מילאן הפסידה לליברפול. אלה ארבעת ההפסדים הכי כואבים בקריירה שלי, שצורבים לי עד היום, אבל למדתי מהם הרבה. ההפסד לליברפול ב-2005 בגמר, אחרי שהובלנו 0:3, לימד אותי שניצחון והפסד זה משהו שהוא מעבר לשליטתי".
על הכישלון במונדיאל ב-2006, עם כוכבים כמו אדריאנו, רונאלדיניו, רונאלדו: "באותה תקופה כל השחקנים בסגל היו כוכבים בקבוצות שלהם, והיה לנו את הכל כדי ללכת עד הסוף, לפחות עד הגמר. גם צרפת הייתה גדולה, זידאן היה אחד הכוכבים הגדולים בעולם. יכולנו לעשות יותר. בזמנו, היינו צריכים מישהו שידבר בחדר ההלבשה, זה היה חסר".
על התקשורת: "קשה מאוד לפתוח עיתון ולקרוא ביקורת. שחקני כדורגל מתפתחים בידיעה שעיתונאים הם בוגדניים. יש ביקורת מוצדקת בעלת רקע, ויש שקרים. אלה מפריעים לך יותר מהכל. קשה לקום בבוקר, לקחת עיתון, ולקרוא דברים כאלה. העברתי שלוש שנים במדריד וספגתי שם המון".