1.
תשע בערב, יד אליהו, משחק יורוליג, רגע לפני הטיפ אוף. במרכז הפרקט נעמדים חמישה כוכבי מכבי תל אביב בשורה אחת: טל בורשטיין, דריק שארפ, גור שלף, מייסיאו באסטון, ניקולה וויצ'יץ'. תפאורה מושלמת לערב שהיה ברור מראש כי דרך האמצע אינה אפשרית בו: נותר רק לברר אם אגדות העבר יעניקו השראה לדור ההווה, או שמכבי של היום תוכיח עד כמה שונה היא ממכבי של פעם.
בעונה שעברה הגיעה חימקי לתל אביב בלי ארבעה שחקנים, אבל ניצחה 91:94 וסימנה את תחילת הקריסה של נבן ספאחיה; אלכסי שבד ואנתוני גיל (46 נקודות משותפות) הספיקו עבורה כדי לנצח. הפעם, רק שני שחקנים חסרו בצד הרוסי, ואלה היו דווקא אותם שבד וגיל. אמנם מהספסל הגיח השחקן בעל השם המחייב ביותר ביורוליג, ג'ורדן מיקי, והפגין ניצוצות יותר מכל אחד אחר בקבוצה - אבל מתברר שלא כל מיקי הוא מ"ם יו"ד קו"ף יו"ד. ארכיבישוף הניצחון היה הפעם מישהו אחר.
ולמישהו הזה קוראים, באופן מפתיע, סקוטי ווילבקין. במשך 16 דקות וחצי נראה כי התרחיש הפסימי של הצהובים עומד להתממש. הרכז המאכזב היה בדרך לעוד הופעה אנמית, ועמד על אפס נקודות, 0 מ-3 מהשדה, אסיסט בודד ומדד אפס בשלהי המחצית הראשונה. חימקי הוליכה 27:29, אבל אז הגיע הסל הראשון שלו, ובעקבותיו נפתח הסכר.
זה התחיל בקליעה מחצי מרחק, המשיך בשלשה ועבירה, והסתיים ב-11 נקודות רצופות שלו. המט היה מושלם: שבע דקות, 16 נקודות בצהוב ורק שתיים בכחול. הפיגור המינימלי הפך ליתרון 31:43, שהלך והעמיק עד 41:62 בסיום הרבע השלישי, והמשחק כולו הוכרע.
זה לא היה מפגן עוצמה של ווילבקין, והוא עדיין רחוק ממשחקי השיא שלו מול פנאתינייקוס ובודוצ'נוסט, אבל לפעמים רגע אחד משנה דינמיקה של ערב שלם. וכזה היה הרגע אמש, כשעל השעון 3:34 דקות לסיום הרבע השני.
עוד בנושא:
יורוליג: מכבי תל אביב הביסה 63:79 את חימקי מוסקבה
קנדריק ריי: "ספרופולוס נותן לי ביטחון, הוא מאפשר לי להיות אני"
2.
בפעם האחרונה ששני מאמנים יוונים התמודדו זה נגד זה על הקווים ביד אליהו, היה זה בפיינל פור ב-1994, כשאולימפיאקוס של יאניס יואנידיס גברה על פנאתינייקוס של קוסטאס פוליטיס 72:77. קרב החפירות של מכבי וחימקי הזכיר את הכדורסל העצבני, האיטי והמחריד של הימים ההם, עד שאחת מהן פתחה מבערים.
עבור יורגוס ברצוקאס מדובר בשינוי קצב קיצוני, מאחר שעם שבד - הקבוצה הרוסית היא אחת המהירות והאטרקטיביות ביורוליג; ועם שבד - היא שווה יותר שלשות מכל אחת אחרת (12 במשחק, חמש מהן של הפנומן הרוסי. בלי שבד - היא עמדה אתמול, נכון לאמצע הרבע השלישי, על 1 מ-16 מחוץ לקשת. כלומר, 6%. כן, שישה אחוזים.
אלמלא ההפסד הביתי האומלל והמיותר בשבוע שעבר לבאסקוניה, מכבי תל אביב הייתה יכולה לדבר הבוקר בדרכה לקובנה על דרך חדשה, על ניצניו של קאמבק מרשים ועל מומנטום שגם יריבות עדיפות יתקשו להכיל ולעצור. אבל ההפסד ההוא קרה גם קרה, ובעקבותיו הפך הניצחון אמש לקרב מאסף על לגיטימציה שהוליד אופטימיות זהירה.
3.
עשר קבוצות ביורוליג מחזיקות כעת במאזן שלילי: אולימפיה מילאנו הידרדרה ממאזן מבטיח של 2:6 למאזן עגום של 7:6, ז'לגיריס קובנה הפסידה כבר חמש פעמים בבית, פנאתינייקוס סופרת חמישה הפסדי חוץ בשישה משחקים וברצלונה נוצחה בארבעת משחקיה האחרונים.
מכבי תל אביב עדיין לא הצליחה להפתיע. היא ניצחה כמצופה ממנה את בודוצ'נוסט ודרושפאקה בחוץ ואת באיירן מינכן בבית, וכעת הכניעה גם את חימקי. בשורה התחתונה, רק שני ניצחונות מפרידים בין המקום השביעי שמוביל לפלייאוף לבין מקומות 14-13 שבהם אוחזים הצהובים בצוותא עם חימקי.
זה אומר שהרכבת לשמונה הגדולות עדיין לא יצאה מהתחנה, אבל זה אומר גם שכדאי לספרופולוס לאתר במהרה את הניצחון ש"לא מן המניין", כי הוא חסר מאוד לקבוצתו. ז'לגיריס כבר גברה באואקה על פאו, בודוצ'נוסט הפתיעה את צסק"א מוסקבה, גראן קנאריה ובאיירן הכניעו את מילאנו באולמה. למכבי אין עדיין הישג מהסוג הזה, והיא יודעת שרק הרואיקה שכזו תתחיל לחלץ אותה מהקרקעית.
4.
ומה תגידו על קנדריק ריי? 13 דקות וחצי, 17 נקודות, 100 אחוזים מהשדה, מדד 19. ריי עצמו צריך להגיד היום ספסיבה לחימקי, ובעיקר אפחריסטו לספרופולוס.