- מה אתם זוכרים זה מזה מהימים שבהם שיחקתם?
עודד קטש: "הוא בטח לא זוכר אותי...".
סשה ג'ורג'ביץ': "לא לא, אני מכיר אותך טוב מאוד".
קטש: "לי זה קל. אני זוכר את עצמי יושב בבית, צופה בפיינל פור, שנייה אחרונה, קליעה, עם ז'ליקו".
ג'ורג'ביץ': "זה תמיד מגיע לאותו אחד, הא? ההשפעה הראשונה שספגתי מהכדורסל הישראלי הייתה מברקוביץ', ארואסטי, ווילי סימס, הדור הוותיק. הייתי ילד קטן, וכולנו למדנו מהם המון. אחר כך היה דור מעט פחות טוב, והראשון שהגיע לרמות הכי גבוהות היה עודד. אני חושב שהיה לך מזל לשחק אצל מאמן כמו ז'ליקו אוברדוביץ'. כששיחקת אצלו, הגעת לשיא שלך וראינו למה אתה מסוגל באמת".
קטש: "הייתי אוהד גדול של הכדורסל היוגוסלבי, של דראז'ן פטרוביץ', של ג'ורג'ביץ'. בימים ההם היו עוד קלטות וידאו, וסשה היה אחד מאלה שהייתי צופה בהם, ואז יורד למגרש, מנסה לעשות אותם דברים כמוהם. הוא היה מודל לחיקוי בשבילי".
עוד בנושא
14:00, ספורט 5: ישראל עם קטש מארחת את סרביה עם ג'ורג'ביץ'
בזכות השיפור בספרד: שון דאוסון צפוי לקבל תפקיד משמעותי בנבחרת
מספרים של NBA: לנדסברג קלע 49 נקודות במוקדמות היורובאסקט
שניהם זכו בגביע אירופה לאלופות אחרי תצוגות הרואיות בגמר. האחד קלע שלשת ניצחון בלתי נשכחת והביא במו ידיו תואר היסטורי למועדון שבו החל את הקריירה (וגביע ראשון לאוברדוביץ'), והאחר ירה שלשת קלאץ' מטורפת וניצח את הקבוצה שבה גדל. שניהם נותרו מספרי 10 מיתולוגיים במדינתם, ועם כל הכבוד לשחקנים שיעלו היום (שישי) ב-14:00 לפרקט בדרייב אין במדי נבחרות סרביה וישראל, המצ'אפ הנוצץ והמרתק ביותר יהיה בין המאמנים - סשה ג'ורג'ביץ' ועודד קטש - הרכזים האגדיים של היבשת בשנות ה-90. הפגשנו אותם אמש לשיחה זוגית ונוסטלגית, מיוחד לוואלה! ספורט.
- למה אתם הכי מתגעגעים מהימים ההם?
ג'ורג'ביץ': "לחבר'ה ולכיף של חדר ההלבשה".
"באמת?", מופתע קטש. "אני פשוט מתגעגע לשחק. להיות על המגרש עם הכדור, אפילו בלי אף אחד אחר".
- איך אתם, כמאמנים, הייתם מסתדרים עם השחקנים שהייתם?
ג'ורג'ביץ': "הוא [ג'ורג'ביץ'] לא היה יכול לשחק אצלי. פשוט לא היה יכול. שומר נורא".
קטש: "הלוואי שהיה לי איזה ג'ורג'ביץ' בקבוצה. רכז אמיתי, סקורר".
ג'ורג'ביץ': "אני הייתי לוקח את עודד".
קטש: "הכדורסל היה שונה אז. היום אתה צריך להיות קודם כל אתלטי וחזק, ורק אז באים שאר הדברים. אנחנו פחות התעסקנו בחדר הכוח, ויותר בטכניקה. לראות את דראז'ן, ג'ורג'ביץ', נאומוסקי... חסרות היום דמויות כאלה באירופה".
ג'ורג'ביץ': "תחשוב על זה שיש היום 100 שחקנים לא אמריקאים ב-NBA. כלומר, הטובים ביותר כבר לא משחקים באירופה. בימים שלנו בכלל לא ראו את המשחקים שלנו בארה"ב, לא הכירו אותנו, היה כמעט בלתי אפשרי להגיע לשם, בטח לגארדים. הכדורסלן האירופי עולה וצומח, אבל למועדונים ביבשת אין אפשרות ליהנות ממנו".
- במבט לאחור, אתם חשים החמצה על כך שלא שיחקתם ב-NBA?
קטש: "אין בי צער או חרטה. נפצעתי מוקדם מדי, ובמבט לאחור, אפילו היה לי מזל. בימים ההם היה לוקח זמן להשתלב ב-NBA. אפילו פטרוביץ' ישב שנתיים על הספסל לפני שקיבל את הבמה. אז ככה הייתה לי הזדמנות לשחק אצל אוברדוביץ' בפנאתינייקוס, לחוות דברים ולהגיע להישגים לפני שפרשתי. אני חייב להודות שה-NBA לא היה המטרה שלי. בשבילי, לזכות בגביע אירופה היה חלום גדול יותר. זו הסביבה שגדלתי בה".
ג'ורג'ביץ': "ב-1996, אחרי שזכינו בכסף באולימפיאדה, הלכתי לפורטלנד בשביל לדעת שעשיתי הכל כדי להגיע ל-NBA. שלא אתחרט בדיעבד. אבל הייתי כבר בן 29, לא היו לי שנתיים להתאקלם ולהשתלב".
קטש: "היום זה אחרת. אם היום היית עושה את הדברים שעשית אז באירופה, היית משחק מיד".
ג'ורג'ביץ': "עכשיו אתה רואה שמילוש תאודוסיץ' עובר תקופה קשה. הוא היה כוכב ביורוליג, הגיע למקומות הכי גבוהים, אבל בגיל 30 לשבת על הספסל... זה לא מתאים לו. אותו דבר קרה לי, וכששמעתי אותו מדבר השבוע על חזרה לאירופה, שמעתי ממנו את הדברים שאני אמרתי בזמנו. אתה משחק שש או שבע דקות, יורד לספסל וכולם אומרים לך 'יופי, עבודה טובה!' ואתה בכלל לא מבין מה הם רוצים. אתה רוצה לשחק, לנהל את ההצגה".
קטש: "לכן אני יכול להבין את סרחיו יוי שלא הולך לשם, את סרחיו רודריגס שחזר, את חואן קרלוס נבארו לפניו. גם אני הייתי מעדיף להישאר באירופה ולשחק".
ג'ורג'ביץ': "אלה דוגמאות מצוינות. גם ננדו דה קולו. אבל בעידן הנוכחי, אם היית כמו קטש בזמנו, היית משחק בקלות ב-NBA".
שני ה"פנטזיסטים" האלה הפכו לאימת השומרים בכל קו אחורי שהתייצב נגדם, והרכיבו יחד עם פטאר נאומוסקי, ואסילי קראסב ואנטואן ריגודו את תור הזהב של הרכזים האירופאים. ג'ורג'ביץ' הוכתר ל-MVP של אליפות אירופה ב-1997, וקטש היה מלך הסלים של הטורניר. ג'ורג'ביץ' שיחק במועדוני פאר כמו פרטיזן בלגרד, ברצלונה וריאל מדריד, וקטש כיכב במכבי תל אביב ובפנאתינייקוס. קריירת ה-NBA של ג'ורג'ביץ' נמשכה שמונה משחקים בלבד, וזו של קטש נקטעה בגלל שביתת השחקנים.
בניגוד לקריירות הנוצצות שלהם כשחקנים, ג'ורג'ביץ' (51) וקטש (44) עברו ימים לא קלים כמאמנים. שניהם, לא מעט בזכות המוניטין שצברו על הפרקט, זכו להזדמנויות על הקווים במועדונים בכירים והתקשו להטביע חותם. הסרבי לא הצליח להשלים שנתיים רצופות בשום קבוצה, אולם זוכה לעדנה בנבחרת הלאומית, אותה הצעיד לזכיות במדליות הכסף באולימפיאדה, באליפות העולם וביורובאסקט. כך או כך, שניהם היו נותנים לא מעט כדי לעלות שוב על גופיות ופשוט לשחק.
ג'ורג'ביץ': "אין דבר בעולם כמו להיות שחקן כדורסל. מאמן הוא רק כלי בדרך, כמו מושבי עור במכונית. השחקנים הם הנהגים, הם קובעים לאן תגיע. לאמן זו עבודה מורכבת, והיום אני מכבד יותר את המאמנים שהיו לי. גם אמרתי להם את זה".
קטש: "שום דבר לא משתווה ללהיות שחקן. זה הכי טוב שיכול להיות".
- ככוכבי עבר שהפכו למאמנים, יש עליכם יותר לחץ וציפיות?
קטש: "מי ששיחק ברמות הגבוהות, חייב לדעת להתמודד עם לחצים ולהתגבר על כישלונות. בלי זה, לא היית יכול בכלל להגיע לשם. למדנו את זה כשחקנים, וזה עוזר לנו כמאמנים".
ג'ורג'ביץ': "אני חושב שאנחנו פחות לחוצים בגלל זה, לוקחים הכל יותר בקלות".
קטש: "אני חושב שזה אותו לחץ, אבל אנחנו פשוט יודעים להתמודד איתו".
- מי המאמן שהכי השפיע עליכם?
קטש: "נראה לי שלשנינו יש אותה תשובה".
ג'ורג'ביץ': "ז'ליקו היה השותף שלי לחדר כששיחקנו יחד בפרטיזן. עד היום נותרנו חברים, הוא כמו אחי הגדול. הייתי מחזיק את הבת שלו על הידיים כשהייתה תינוקת, והיינו אומרים לו 'צא, אנחנו נשמור עליה'. הוא קשוח, אבל הדרך שלו נכונה. אני מעריץ אותו".
קטש: "אני לא מנסה להיות מישהו אחר. כל אחד מהמאמנים שהיו לי השפיע עליי במידה כזו או אחרת. ז'ליקו תובעני וקשוח, אבל הוא דורש מעצמו והוא מחויב לשחקנים שלו. הוא יודע לכבד את כולם, יודע איך לנהל מערכת. כשיורדים מהמגרש, הוא אדם שונה".
ג'ורג'ביץ': "אני חייב לציין גם את מייק ד'אנטוני. התמזל מזלי לשחק אצלו במילאנו. הכדורסל שלו פשוט ויפהפה. ברמה האישית, אלה היו השנתיים הטובות ביותר בקריירה שלי".
- מה החלום הכי גדול שנותר לכם כמאמנים?
ג'ורג'ביץ': "אחרי שלוש מדליות כסף? לשמוע את ההמנון של סרביה בסיום אחד הטורנירים שאאמן בו".
קטש: "החלום הכי גדול חייב להיות קשור לנבחרת הלאומית, זה תמיד מרגש יותר... מעבר לזה, אני בעיקר רוצה להמשיך ליהנות ולעמוד באתגרים. בארבע-חמש שנים האחרונות התחלתי לאהוב יותר את המקצוע הזה, ואני מבין מה צריך לעשות כדי להיות מאמן".
על המגרש, אף שכיכבו בשנים מקבילות, הם נפגשו רק פעמיים - ביורוליג של פיב"א בעונת 1999/2000, ובשתיהן קטש ניצח. הוא קלע 16 נקודות ב-69:96 הביתי של פאו על ריאל מדריד (ג'ורג'ביץ' 8), בעוד 21 של הסרבי לא הספיקו גם בספרד והיוונים ניצחו 63:66 (קטש 9).
- סשה, מעולם לא ניצחת את עודד...
ג'ורג'ביץ': "אני יודע...".
קטש: "זה לא אני ניצחתי, זה היה אוברדוביץ'".
ג'ורג'ביץ': "אני לא בא לנקום, אני פשוט מקווה שעוד ייצא לנו להיפגש לא מעט במהלך הקריירות שלנו כמאמנים. מהיום שהתחלתי לאמן, ניסיתי להשאיר מאחור ולשכוח ממה שעשיתי כשחקן. אני חושב שזה עדיף ככה".
- מי היריב הכי קשה שמולו התמודדתם?
קטש: "בשבילך זה קל. דראז'ן, לא?".
ג'ורג'ביץ': "בהחלט. ניסיתי לשמור עליו, וזה היה כל כך קשה".
קטש: "אני לא הייתי שומר גדול, כך שהיו לי הרבה יריבים קשים... אבל נראה לי שמעל כולם היה נאומוסקי".
ג'ורג'ביץ': "וואו, איזה שחקן. היית יודע שהוא יקלע 30 נקודות, השאלה היחידה הייתה רק איך".
