לפני קצת יותר מחמישה חודשים יוסטון נראתה בדרך הנכונה לעשות את הבלתי ייאמן ולהדיח את גולדן סטייט בגמר המערב. הרוקטס הובילו 2:3 ולא פחות חשוב, הם הצליחו להוציא את הווריירס מאיזון. הכדורסל היפה של סטיב קר נעלם לטובת כדורסל הבידודים של מייק ד'אנטוני, והרוקטס היו כל כך קרובים שהם היו יכולים להריח את הפיינלס ואת התואר הראשון לפרנצ'ייז מאז שנות ה-90. אלא שאז כריס פול נפצע ונעדר משני המשחקים האחרונים בסדרה, והווריירס ניצלו זאת וניצחו את הסדרה בשבעה משחקים.
זה היה אקורד הסיום של העונה הרגילה הטובה ביותר בהיסטוריה של הרוקטס, ולמרות שהוא היה צורם, הייתה תחושה שהמנגינה תימשך. ג'יימס הארדן בשיא הקריירה, כריס פול הוא אחד מהרכזים הגדולים בליגה, קלינט קאפלה הוא אחד הסנטרים היעילים ב-NBA ועל כל המקהלה הזו מנצח מייק ד'אנטוני ביד רמה. היו סיבות לחשוב שהרוקטס אולי לא יגיעו ל-60 ניצחונות ומעלה כמו בעונה שעברה ולא יהיה להם את ה-Net Rating הטוב בליגה, אבל לא הייתה סיבה לחשוב שהם לא יהיו פקטור בצמרת המערב.
תחילת העונה של הרוקטס גרמה לנו לחשוב שוב. הרוקטס כעת נמצאים במאזן חצוי (7:7), שמגיע אחרי שלושה ניצחונות רצופים מרשימים מול הפייסרס, הנאגטס והווריירס נטולי סטף קרי ונטולי כימיה קבוצתית בעקבות הריב המתוקשר בין קווין דוראנט לדריימונד גרין. אבל זה עדיין לא מפצה על פתיחת העונה החלשה. לרוקטס יש Net Rating של 1.6-, נתון שמעמיד אותם המקום ה-21 הלא מחמיא ומתחת לקבוצות לא מאיימות כמו ברוקלין, מיאמי והפיסטונס. ונכון לעכשיו, הם מחוץ לשמינייה הראשונה במערב.
מה קרה פה? איך הקבוצה שהייתה הכי מרשימה בעונה שעברה הפכה להיות קבוצה די בינונית? והאם היא יכולה לחזור למסלול?
עוד בנושא:
אתמול: יוסטון הביסה את גולדן סטייט ועלתה לשלושה ניצחונות רצופים
כרמלו אנתוני שוחרר רשמית מיוסטון, יצטרף לנבחרת פורטו ריקו?
הלילה: קיירי אירווינג ובוסטון ניצחו את טורונטו אחרי הארכה ודרמה
כדי להבין מה קרה צריך להבין איך בדיוק הרוקטס עשו את הנזק שלהם בעונה שעברה. הם ביססו את ההתקפה סביב הפיק-אנד-רול הגבוה של ג'יימס הארדן וכריס פול ביחד עם קלינט קאפלה, כששאר השחקנים על הפרקט מחכים מעבר לקשת השלוש. המהלך הפשוט הזה יצר כאוס טוטאלי בהגנות היריבות ולא משנה איזו אסטרטגיה ההגנה בחרה, לרוקטס הייתה תשובה רעילה. עשית דאבל טים על הארדן? הוא מצא את השחקן הפנוי שישחק 4 על 3. שלחת שחקן מהצד החלש כדי לעזור בפיק-אנד-רול? הארדן או פול מצאו את השחקן בפינה לשלשה פנויה. עשית חילוף? הארדן ופול התעללו בך בבידודים. עשית Drop (כאשר השחקן ששומר על החוסם מחכה קרוב לטבעת כדי להכיל את הפיק-אנד-רול ולמנוע את הצורך בשחקן נוסף בהגנה)? הארדן ניצל את המהירות שלו כדי לחלוף על פניך או שהוא תזמן את החדירה שלו כך שקאפלה יגיע בדיוק בזמן לדאנק מהדהד.
זה לא היה תמיד יפה, לפעמים זה היה אפילו מעיק לראות בידוד אחרי בידוד אחרי בידוד, אבל זה היה יעיל. לרוקטס הייתה את ההתקפה הטובה בליגה בעונה שעברה ואת אחת ההתקפות הטובות בכל הזמנים. בפלייאוף הם נטרלו את ההגנה הפנטסטית של יוטה וגרמו לרודי גובר להיראות אנושי. אז איך זה שהעונה יש להם התקפת ממוצעת ומטה?
אז יש נסיבות מקלות. הארדן היה פצוע, כריס פול היה מורחק וכרמלו אנתוני בעיקר הפריע, אבל הסיבה המרכזית לדעיכה של הרוקטס היא שהשלשות לא נכנסות. השחקנים המשלימים שבעונה שעברה קיבלו את הכדורים לזריקות פנויות וקלעו אותן באחוזים מצוינים לא ממש פוגעים העונה. אריק גורדון עדיין לא הגיע לעונה (24.5% מהשלוש על 8.5 נסיונות), ריאן אנדרסון והכמעט-40-אחוז שלו מהשלוש מתייבשים בשמש של פיניקס ובאופן כללי, אחרי שבעונה שעברה היו למייק דאנטוני שמונה שחקני רוטציה שקלעו ב-36% מהשלוש ומעלה (פול, הארדן, גורדון, אנדרסון, פי ג'יי טאקר, טרבור אריזה, לוק מבה א מוטה וג'ראלד גרין) העונה יש לו רק שניים כאלו (טאקר וג'יימס אניס). הקבוצה שקלעה 36.2% מהשלוש בעונה שעברה (15 בליגה) קולעת העונה רק 33.0% (25 בליגה) וזו כבר ממש בעיה.
ברגע שלרוקטס אין קליעה, הפיק-אנד-רול של הארדן/פול וקאפלה כבר לא בלתי עציר. אם הפיק-אנד-רול של הארדן/פול הוא המנוע של ההתקפה של הרוקטס, הקליעה של הרול פליירס היא הדלק. בלי הקליעה, ההתקפה הזו פשוט לא יכולה לנסוע. ההגנה לוחצת קצת על הפיק-אנד-רול, מביאה שחקן נוסף מהצד החלש לקבל את פניו של קאפלה בצבע, וחיש מהר חוזרת לעמדות המוצא. הסכנה פה היא שהארדן ופול ימצאו את השחקן הפנוי לשלשה, אבל העונה הסכנה הזו לא קיימת. הרוקטס שהיו בעונה שעברה שניים רק לווריירס באחוזי שדה משוקללים (eFG%) עם 55.7% הדרדרו העונה עד למקום ה-23 עם 50.6%. רק קליבלנד הדרדרה יותר בקטגוריה הזו, ולהם יש תירוץ טוב יותר.
הבעיה הזו היא לא חדשה עבור הרוקטס. למעשה, זה מה שחיסל אותם במשחק 7 בגמר המערב. באותו משחק הם החטיאו 27 זריקות רצופות מחוץ לקשת ואפשרו לווריירס לחזור למשחק. עכשיו אנחנו רואים את ההשפעות של היעדר הקליעה גם בעונה הרגילה.
היעדר הקליעה היא הסיבה המרכזית להדרדרות של הרוקטס, אבל יש לה זעזועי משנה בכל חלקי הפרקט. אחת מאבני הבניין של דריל מורי בתקופה שלו ברוקטס היא שהקבוצות שלו תמיד שמו דגש על קו העונשין. מורי-בול קלאסי זה שלשות, זריקות מהצבע וזריקות מהקו. בשנים האחרונות הרוקטס היו ההתגלמות המושלמת של האסטרטגיה הזו, וגם העונה הם ממשיכים להפציץ משלוש יותר מכל קבוצה אחרת ומתרחקים מהמיד-ריינג' כמו מאזור רדיואקטיבי, אבל הם לא מגיעים לקו. אחרי שנים שהם היו בטופ של הקטגוריה הזו, העונה ה-FT Rate שלהם (כמות זריקות עונשין ל-100 פוזשנים) צנח בחמש זריקות למשחק, מה שמדרג אותם במקום ה-23 הלא אופייני. בשלושת המשחקים האחרונים המגמה הזו קצת התהפכה, אבל זה משהו ששווה לשים לב אליו, בעיקר כי הוא מסמל את הקושי של הארדן ופול להגיע לצבע ולסחוט עבירות כפי שעשו בעונה שעברה.
סיבה נוספת לדאגה עבור הרוקטס היא שכריס פול מראה סימני דעיכה. לפי Cleaning the Glass, אחרי שנים שבהן פול היה בעשירון העליון של הרכזים בליגה בכל מה שקשור לאחוזים מהשדה ויחס איבודים, העונה הוא לא יותר מממוצע. האחוזים שלו מהשדה הם הכי נמוכים בקריירה (41.8%) ובאזור הטבעת הוא פוגע רק ב-49% מהמקרים, נתון נמוך משמעותית מהמספרים שהוא הרגיל אותנו אליהם בשנים עברו. אם אלו לא סטיות תקן סטטיסטיות שיתיישרו בשבועות הקרובים, האקסיומה מתחילת הכתבה שמתייחסת לפול כאחד הרכזים הגדולים בליגה, כפוינט-גאד, צריכה לעבור רענון. ואם פול הוא לא אחד מהרכזים הגדולים בליגה, לרוקטס אין מה למכור בצמרת המערב.
הצרות של יוסטון לא מרוכזות רק בצד אחד של המגרש. גם ההגנה שלה הדרדרה משמעותית ביחס לעונה שעברה אז היא הייתה ההגנה השביעית בטיבה בליגה (עד כה העונה ההגנה שלה מדורגת במקום ה-19 בליגה) ויש תחושה שמשהו בהגנת החילופים המפוארת שלה נתקע. חסרונו של טרבור אריזה, שהיה חלק מרכזי בשיטה הזו, מורגש כאן היטב. עם זאת, במקרה הזה אנחנו צריכים לחכות ולראות האם ג'ף בזדליק, עוזר המאמן ההגנתי שפרש בקיץ והוזעק חזרה לתפקיד בשבוע שעבר, יעשה איזשהו שינוי שיחזיר את העוקץ להגנה של הרוקטס. התוצאות, לפחות מהשבוע הראשון, מעודדות.
אפשר לייחס את פתיחת העונה החלשה של הרוקטס לכרמלו אנתוני. הוא בהחלט היה חלק מהבעיה (המספרים שלו על הפרקט ומחוצה לו הם הכי גרועים בקבוצה בפער ניכר) והוא בטח לא היה חלק מהפתרון, אבל הוא לא היה כל הבעיה. לרוקטס יש בעיות אמיתיות שמתחילות בקליעה וממשיכות בסימני השאלה לגבי כריס פול והיכולת שלו לשמור על יכולת שיא גם בגיל 33, ולנסות להפיל את הכל על כרמלו זה מהלך שמסיט את הדיון למקומות לא נכונים. זה ספין של פוליטיקאים בינוניים, לא מהלך של קבוצה רצינית שרוצה לרוץ לאליפות.
כרמלו כבר לא שם והחלון שלו להיות שחקן רלוונטי בקבוצה שרצה לאליפות נסגר הרמטית, אולם גם החלון של הרוקטס להתמודד על האליפות נראה קטן הרבה יותר ממה שהוא היה לפני חודשיים. ה-NBA היא ליגה כל כך דינמית שלפעמים, למרות שנראה לך שיש לך קבוצה שתרוץ שנים, אתה מקבל רק צ'אנס אחד ללכת עד הסוף. אוקלהומה סיטי הייתה אמורה להיות קונטנדרית במשך עשור, אבל פציעות והטרייד על הארדן הסיטו אותה מהמסלול. אינדיאנה הייתה אמורה להילחם בלברון במשך שנים במזרח, אבל התפוגגה אחרי הפציעה של פול ג'ורג' בקיץ 2014.
עבור הרוקטס, החלון שלהם היה בפלייאוף שעבר. זו הייתה ההזדמנות הטובה ביותר שלהם, והווריירס לקחו להם אותה. עכשיו הם צריכים להתמודד לא רק עם הווריירס, אלא גם עם הכוחות האחרים במערב כמו יוטה, ניו אורלינס, אוקלהומה סיטי, פורטלנד, הלייקרס ואולי גם הקליפרס. אבל לפני הכל, הם צריכים להתמודד עם הבעיות המקצועיות שצצו להן מתחילת העונה. כי בניגוד לבוסטון במזרח, שיכולה להרשות לעצמה להתברבר ועדיין להגיע בהליכת ירח לפלייאוף, במערב אין לאף קבוצה את הפריבילגיה הזו. גם לא לקבוצה של דריל מורי.
