גולדן סטייט כבר הספיקה לשכוח איך פעם, לפני לא מעט שנים, לפני הבום הגדול של סטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין, לפני הבשורה של סטיב קר, לפני ההצטרפות של קווין דוראנט, היא היתה רק עוד קבוצה במרתפים החשוכים של הליגה הטובה בעולם. למזלה, יש לה העונה מי שיזכיר לה איך זה מרגיש להיות בתחתית שרשרת המזון. לא רק של ה-NBA, של הכדורסל העולמי כולו.
"אני רוצה למסור ד"ש לכל החבר'ה מלוקסמבורג, שחלקם בוודאי צופה בי עכשיו ומרגיש גאווה. זה גם בזכותכם", יאמר אלפונזו מקינזי אחרי 19 נקודות ו-10 ריבאונדים מול שיקגו שיחסו בצילו של שיאן השלשות החדש קליי תומפסון, אבל לא ימנעו ממנו להפוך לגיבור השעה של גולדן סטייט. אלמוני או לא, שחקן ספסל או לא, אין עוד שחקן בסגל של האלופה שמגלם בצורה כה מושלמת את ההגדרה "אנדרדוג". וכשמדובר באנדרדוג, קשה שלא להתלהב.
אז בחמשת המשחקים האחרונים הוא מקבל מסטיב קר 22 דקות בממוצע, ומחזיר ב-11 נקודות, 6 ריבאונדים וכמעט שתי שלשות בלא פחות מ-64 אחוזים. ומספר הדקות רק הולך ומטפס: 27 מול מינסוטה בסוף השבוע, 29 - שיא קריירה - שלשום מול ממפיס. ומד הפופולריות שלו מטפס אפילו בקצב גבוה יותר, מה שאי אפשר לכמת אבל כן ניתן לפטור בכך שכבר זכה לכתבת פרופיל בניו יורק טיימס.
כנראה שככה זה כשהסיפור כותב את עצמו.
עוד בנושא
אתמול: 14 נקודות למקיני בניצחון גולדן סטייט על ממפיס
הלילה: מקולום להט והוביל את פורטלנד לניצחון על מילווקי
המספרים של פתיחת העונה, כולל ההפתעות מכיוון עומרי כספי
ב-14 באפריל 2016 גולדן סטייט הביסה 105:124 את ממפיס באורקל ארינה וקיבלה רשמית את הטייטל "קבוצת העונה הרגילה הטובה בהיסטוריה" , עם ניצחונה ה-73 באותה עונה. בנקודה אחרת על הגלובוס, ערך אלפונזו מקיני (26) את משחקו הלפני-אחרון באיסט סייד פייראטס, קבוצת סמי-חובבים, בשר התותחים של הליגה השנייה בלוקסמבורג.
הקולגות של מקיני מיהרו הביתה כדי להתכונן ליום העבודה הארוך שצפוי להם למחרת. רובם המכריע כאן בשביל הפאן. עובדי כפיים ביום ומחופשים לכדורסלנים בלילה, אם מתמזל מזלם ויש מספיק כוח אדם בשביל לקיים אימון. בכל זאת חלקם שוטרים, חלקם עובדים בשדה התעופה, ולעתים יש בלת"מים.
שני ניצחונות בלבד היו להם במשך עונה שלמה, ובשאר הזמן תבוסות ב-30 ו-40 הפרש הפכו לדבר שבשגרה. באותו ערב דווקא התעלו על עצמם והפסידו ב-15 הפרש בלבד. השוטרים ודיילי הקרקע המחופשים לכדורסלנים חזרו הביתה שמחים וטובי לב, ורק מקיני - הזר היחיד בקבוצה - שוב חשב איפה לעזאזל הוא נמצא. אחרי הכל, למרות קריירת המכללות הבינונית (תחילה באיסטרן אילינוי ואחר כך בגרין ביי), ולמרות שמעולם לא היה על הרדאר של קבוצות ה-NBA (המחשה: בשעה שהתקיים דראפט 2015 בו יכול היה להיבחר, הוא בילה במסיבה), הוא קיווה ליותר.
"היו מחשבות על קריירה אחרת, זה ברור", סיפר ל"אתלטיק". "אתה האמריקאי היחיד בקבוצה קיקיונית שמורכבת ברובה משחקנים לא מקצוענים, מרוויח 1,500 דולר בחודש, רחוק מהבית, משחק באולמות ריקים, ומסיים עונה במאזן 27:2. לא מעט פעמים חשבתי אם זה שווה את המאמץ".
ואכן, רוב הזמן זה לא היה שווה את המאמץ. פרט להיותה נקודת יציאה נהדרת לטיולים בפריס וברלין, לוקסמבורג לא תרמה דבר לקריירה המקצוענית/חצי-מקצוענית של מקיני. הוא השלים בעצמו את האימונים שבוטלו בעקבות מחסור בשחקנים, עבד שעות נוספות, קלע 25 נקודות בממוצע למשחק וקיווה שמישהו אי שם צופה, עוקב, מתרשם ומתכוון לספק לו כרטיס יציאה מבור התחתיות של הכדורסל העולמי.
ובכן, זה לא קרה.
אבל מתישהו לאורך הדרך, אבני הדומינו החלו ליפול בכיוונים הנכונים. מקיני נשבע שיחבק בשתי ידיים כל הזדמנות - גם אם היא נראית שולית ביותר. אף אחד לא יכניס אותו מהדלת, ולכן הוא יתגנב מהחלון.
החלון הראשון נפתח לפני שנתיים באדיבות חבר ששיחק בליגה הראשונה במקסיקו ושידך אותו לקבוצה - ראיוס דה הרמוסיו ממרכז הטבלה של הליגה הבכירה - עם חוזה זמני. שלושה חודשים, 4,500 דולר לכל אורך התקופה, והכי חשוב: הנחה קבועה של 40 אחוז על כל מנות הכנפיים בבר השכונתי, שיאפשר לו הצצה לעולם אחר עליו כבר העז לפנטז. "צפיתי בבר ההוא בעשרות משחקי NBA. ראיתי את כל המשחקים של גולדן סטייט בפלייאוף. לעזאזל, הכרתי את התפריט שם בעל פה. וכן, כבר חלמתי איך יום אחד גם אני יהיה חלק מכל זה", סיפר ל-Undefeated.
אחרי שהציג אתלטיות מרשימה וקליעה משופרת במקסיקו, נפתח לו עוד חלון קטן עם זימון לייצג את נבחרת ארצות הברית בטורניר משחקי שלוש-על-שלוש בג'וואנגז'ו. מקיני הנהן בהסכמה, ולו בשביל ההזדמנות לשחק תחת שרביטו של המאמן רנדי בראון, עוזר מאמן בשיקגו בולס, הקבוצה בה חלם לשחק מאז היותו ילד בשכונה קשה בעיר הרוחות. בסופו של דבר הבחירה השתלמה, כשבראון הזמין אותו בוקר אחד באותו קיץ לאימון אקראי ולא רשמי של הבולס בשל מחסור בשחקנים. "תשע בבוקר, אני ישן על הספה בבית של אמא שלי בשיקגו, ופתאום מצלצל הטלפון. 'זו, אתה יכול להגיע למתקן האימונים של הבולס תוך 20 דקות? חסרים לנו שחקנים'. קמתי ויצאתי בריצה מהבית. אפילו לא צחצחתי שיניים", העיד בראיון ל"אתלטיק".
הוא הרשים מספיק כדי לזכות בתשומת הלב של קבוצת הג'י-ליג של הבולס, ווינדי-סיטי בולס, אבל לא מספיק כדי לקבל מהם חוזה מובטח. כשהקבוצה פרסמה הזמנה פתוחה למבחנים לעונה שעמדה בפתח, הוא נאלץ לשלם לה 200 דולר כדי לעלות על הפרקט ולהראות שהוא מסוגל.
גם את ההזדמנות הזו הוא לקח בשתי ידיים, כמובן. אחרי שנכנס לסגל הסופי, העמיד ממוצע של 14.9 נקודות למשחק ונכלל באולסטאר של הג'י-ליג, הדלתות החלו להיפתח. אשתקד הוא הוחתם על ידי טורונטו, רשם במדיה 14 הופעות בעונה הרגילה ובילה את רוב הזמן בקבוצת הג'י-ליג שלה, שגם בה הצליח להפיק מקסימום תועלת. תחת ההדרכה של ג'רי סטקהאוס שמסומן כאחד ממאמני העתיד ב-NBA, עשה הסבה מעמדה 4 לעמדה 3, שיפר משמעותית את ההגנה, והתחיל להתאים את סט הכלים שלו למה שמחפשים משחקן משלים מסוגו ב-NBA. ואז הגיעה גולדן סטייט.
האופן בו שודך מקיני לווריירס מופרך כמעט כמו מסלול הקריירה שלו. אחרי שסיים את עונת ההתחשלות אצל ג'רי סטקהאוס וטעם מעט מה-NBA, היה הפורוורד על פרשת דרכים. שלוש קבוצות הציעו לו חוזים דו-כיווניים מהסוג שכבר הכיר מטורונטו, אבל אז גולדן סטייט נכנסה למשחק. הקטליזטור: טיפ שזרק המאבטח הצמוד לסטף קרי - בן דודו של מקיני - לאחד המאמנים. "אני מודה, לא כל כך הכרתי אותו לפני כן. אבל קיבלנו עליו המלצה, שמענו את הסיפור שלו, והחלטנו שזה משהו ששווה לנסות", אמר עוזר מאמן הווריירס מייק בראון.
כיאה למי שהתגלגל לקבוצה בדרך-לא-דרך, הוצעו למקיני תנאים מגבילים. במקום חוזה דו-כיווני שלכל הפחות היה מבטיח את מקומו בסגל של אחת הקבוצות בפתיחת העונה, הווריירס הציעו הסכם זמני שיכול היה להסתיים מיד בתום מחנה האימונים. ובכל זאת הפור נפל על גולדן סטייט, בעיקר בזכות מיודענו וויל ביינום, חבר קרוב של מקיני. "וויל אמר, 'אין פה התלבטות. לא אכפת לי מה הציעו לך, זאת גולדן סטייט. אתה חייב ללכת על זה ולתת את כל כולך כדי להשאיר רושם טוב'", סיפר מקיני על עצת הזהב שבסופו של דבר שכנעה אותו ללכת אל הלא נודע.
ומכיוון שהלא נודע הוא בדיוק אזור הנוחות שלו, מקיני נכנס לזון. הסיטואציה אמנם שיחקה לטובתו עם סאגת החוזה המתמשכת של פט מקו שיושב כמעט על אותה משבצת, אבל מקיני הרוויח ביושר את מקומו בסגל של הווריירס. "הוא הדהים אותי", הודה סטיב קר עוד במהלך מחנה האימונים, ורמז על מה שכל חובב NBA ירגיש בעצמו חודש מפתיחת העונה. "הוא מגיע מרקע מאוד מיוחד, וזה עוזר לו לבוא עם אמביציה מיוחדת לכל אימון ובטח שלכל משחק. הוא שומר, הוא קולע שלשות, הוא אתלטי. הוא כמעט כל מה שאתה מבקש משחקן משלים ב-NBA של ימינו".
ימים בודדים לפני פתיחת העונה, במהלך טיסה קבוצתית, הוא נקרא לקדמת המטוס לשיחה צפופה עם סטיב קר. החשש מהודעה על שחרור מוקדם התחלף בשאגות שמחה כשהמאמן בישר לו שהוא נשאר לפחות לזמן הקרוב. ומאז משהו השתחרר. "למדתי בימים האחרונים על הסיפור שלו, ומאז יש לי כבוד עצום כלפיו", אמר דריימונד גרין בשבוע הראשון של העונה, כשמקיני החל לקבל עוד ועוד דקות. "אני מכבד את מה שהוא עושה ואת המקום שהוא בא ממנו. הוא יצא מהבוץ והפך להיות שחקן רוטציה באלופת ה-NBA, וזה די אדיר".
ככל שהזמן עובר מקיני זוכה ליותר ויותר כבוד מקר ומהחברים לקבוצה, שלא רק מתלהבים מסיפורו הייחודי, אלא יודעים שהוא אפילו מסוגל לעמוד בסטנדרטים המקצועיים הנוקשים שלהם. מכאן נראה שגם המספרים שלו - 6.8 נקודות ב-14.7 דקות למשחק, עתידים לצמוח. בעיקר כל עוד הוא מוביל את ה-NBA כולה (!) באחוזי שלשות עם 60 אחוזים. "צריך לכבד אותו גם בזכות מה שעבר כדי להגיע לכאן, אבל גם בזכות היכולות שלו. מה שהוא עושה זה בלתי ייאמן", הילל אמש קליי תומפסון. "אני לא רוצה לנחס אותו, אבל מהרגע שהצטרף אלינו הוא קולע כל זריקה. הוא כל כך יעיל, והוא ממלא תפקיד חשוב כל כך בזכות הגיוון ההגנתי שלו. אני פשוט לא מאמין שהבחור הזה הגיע ל-NBA רק עכשיו".
עד ה-7 בינואר הווריירס יצטרכו להכריע אם מקיני וחוזהו הנוח - 1.7 מיליון דולר - נשארים עד סוף העונה. נו בריינר, גם אם שואלים את קליי. "הוא שחקן נהדר, תוספת מצוינת לקבוצה שלנו. והוא הולך להיות כזה עד סוף העונה".
דבר אחד בטוח: ללוקסמבורג הוא לא חוזר.