אפילו הרשת לא האמינה: אורן יוסיפוביץ על השינוי ההתקפי של אייל גולסה

לפעמים, כל כך קל להסיק מסקנות גרועות. תוצאה x מתרחשת, ומיד מפענחים שזה בגלל סיבה y. הכי נוח - לא צריך להתאמץ. ככה למשל החלו להסיק אתמול שהסיבה שהפועל חדרה הובסה 4:0 על ידי מכבי תל אביב היא בגלל הפתיחות של המועדון הזה.

"כולם שם התראיינו בשבועיים האחרונים! בגלל זה הם הפסידו".

כן, כן, זה עדיין קיים אצל האנשים בראש - שפתיחות תקשורתית היא בהכרח ערובה לכישלון מהדהד. עזבו שכל אלופה אמריקאית, צפויה או מפתיעה, חיה את הראיונות והאייטמים הבומבסטיים האלה. כנ"ל בהרבה מדינות מצליחות באירופה, שם תקשורת הספורט לא מוגדרת כאויבת הקבוצות. לסטר, זוכרים? מה נגיד לכם, הראיונות והאייטמים הרסו לה את העונה ההיא. קרית שמונה לקחה את האליפות הכי מדהימה בתולדות הכדורגל הישראלי עם פתיחות והצצה לאורך כל הדרך. הפועל באר שבע שברה בצורת של 40 שנה בזמן שאנחנו צילמנו עליה סדרה, בפלייאוף, כולל כניסה לבית המלון של הקבוצה אחרי שני משחקים בלי ניצחון. מכבי חיפה, לעומת זאת, היא הקבוצה היחידה בישראל שלא מוציאה שחקן לתקשורת האינטרנטית - עוזר פלאים הבונקר הזה, הא?

כמובן שניסו אביטן נשאל על כך אתמול. "הפסטיבל הזה, בו כל השחקנים התראיינו בכל אמצעי התקשורת, פגע בכם?". מאמן חדרה ענה: "זה מבחינתי תירוץ, ואני לא משתמש בתירוצים. מאז שעלינו ליגה יש סביבנו פסטיבל, ותמיד ידענו לחזור לקרקע. היום לא שיחקנו טוב, זו עובדה".

הנה סוד מקצועי: יש 217 סיבות הגיוניות יותר להפסד הזה של חדרה מאשר "כולם התראיינו". למשל: מכבי תל אביב קבוצה טובה יותר, היו לאיביץ' שבועיים להתכונן לקבוצה בה יותר מדי קבוצות זלזלו לפניו, זו הפעם הראשונה שחדרה נכנסה לפיגור וכפי שראינו במצב כזה הכול קשה יותר, יום רע, סטטיסטיקה שמתיישרת, וכן, גם השהייה הזו במקום הראשון, במשך שבועיים, יכולה להזיק קצת לפוקוס. להלחיץ. זה כן, אבל די, בבקשה, לא הפתיחות. אל תקחו את זה לשם. אנשי חדרה התראיינו גם לפני כן העונה, וניצחו. בימים שלפני עליית הליגה, אירוע השיא של הקבוצה בעשורים האחרונים, כולם שם דיברו חופשי. יש שיטענו שפתיחות זה אפילו טוב, משחרר משהו. ואם אביטן מדבר ככה, טוב וברור וחכם, עדיף שיתראיין יותר, לא פחות. בקיצור, בואו ונטיף לעוד ראיונות ואייטמים ולא לפחות. זה לא בשביל התקשורת, זה בשביל מי שצורך אותה.

עוד בנושא

מכבי תל אביב הביסה 0:4 את הפועל חדרה ועלתה לפסגה
ניסו אביטן בסיום: "קונה תסריט של הפסד פעם בשבעה מחזורים"
איביץ' רמז על הסיבה לכך שאלירן עטר שוב לא שותף

לפעמים, גם כשאתה רואה משהו קורה לנגד עיניך אתה לא מאמין שזה קרה. לא מאמין שזה מה שראית. הגוף לא מקבל את מה שהעיניים מסרו לו, כי המוח מסרב לאשר את המידע. וכשאייל גולסה כבש בטרנר, השדר עמיחי שפיגלר חשב שמדובר בעומר אצילי ואוהדי מכבי תל אביב שאגו את שמו של אלירן עטר. הוא לא האמין שמה שקרה אכן התרחש, הם בטוח שלא. הסטטיסטיקה לא אפשרה להם - אייל גולסה הרי לא בחור כובש.

אז הנה, אולי כדאי לכולנו לעדכן גרסה בקרוב, כי מסתמן שאייל גולסה של 2018/19 הוא שחקן אחר עם תפקיד אחר ומטרה אחרת. והאמת, אין בהכרח קשר לשער שכבש אתמול, שהיה השני שלו בשבעה מחזורי ליגה - אחד יותר ממספר שערי הליגה שכבש בחמש השנים האחרונות, במצטבר. גולסה מוכוון התקפה יותר, משחק לעומק, ובטדי, משחק בו לא כבש, זה בלט מאוד. נכון למחזור 7, הוא במקום השני במכבי בכיבושים (אחרי שכטר וצ'יקו), במקום השלישי במסירות מפתח (1. מיכה, 2. דסה), במקום הראשון בכיסוי קילומטרז', במקום הרביעי באיומים למסגרת.

"כשדורשים ממך להיות התקפי יותר ונתונים לך את הביטחון שאתה יכול לעשות את זה, זה אוטומטי משליך למשחקים", סיפר לי גולסה אתמול אחרי ה-0:4 על חדרה. "עם ג'ורדי הייתי ממוקם אחורה יותר, ואתה לא יכול להשתולל ולרוץ לאן שאתה רוצה במגרש".

אז היתה דרישה ספציפית של איביץ' - התקפה?

"כן, אחד מאיתנו צריך תמיד לתמוך בהתקפה - דור או אני".

גולסה התקבע אצלנו כקשר דפנסיבי, אפור וחסר מספרים. זו בעיה, אבל שלנו. הבעיה שלו היא שהוא התקבע כקשר דפנסיבי, אפור וחסר מספרים גם בעיני עצמו. העונות השחונות במכבי חיפה שקדמו ליציאה ליוון (0, 2 שערי ליגה), הקדנציה בפאוק סלוניקי (0, 0) ושתי העונות הקודמות במכבי תל אביב (1, 0) גרמו לו כנראה להבין מה הוא כן ועוד יותר מה הוא לא. הן השכיחו לחלוטין שאייל גולסה של מחלקות הנוער (11 ו-14 שערים בעונות הנערים, למשל) הוא כדורגלן שיודע גם לעשות התקפה. בעונת הבוגרים הראשונה כבש חמישה שערים עד דצמבר, אבל אז נפצע לחודשים והשיא האישי נותר על כנו.

ספגת ביקורת על המספרים, עם כל הכבוד לרבאק בהגנה.

"אני יודע שמספרים מוסיפים המון. כדורגל זה מספרים, אבל ברגע שאתה משחק את הקשר האחרון אתה לא יכול לתמוך בהתקפה. אני רוצה להיות דומיננטי, לעזור לקבוצה. כמובן שכל גול זה בונוס, לא אצטנע עכשיו - ברור שאני חושב על גולים - אבל המטרה שלי להיות הכי טוב, שירגישו את אייל גולסה במגרש".

מי שמרגיש בלי ספק זה איתי שכטר, שבישל לגולסה את שני השערים - גם בטרנר וגם אתמול בנתניה. "יש לי חיבור מצוין איתו", הוא אמר לי, "אנחנו מבינים אחד את השני". "הוא עוזר לכולם מהקישור, תורם המון, רץ ונלחם ומגיע תמיד לאיפה שהכדור", החמיא צ'יקו. "שחקן גדול". עוד הוסיף אפואדו: "הוא פשוט בחור מצחיק". חשוב לציין.

"הוא עובד קשה ונותן כל יום 100% - לא משנה אימון או משחק, ואני אוהב את זה", אמר לי המאמן איביץ'. "עד עכשיו הוא כבש כבש פעמיים וזה חשוב, כי אנחנו צריכים את העזרה ההתקפית מהקישור". כפי שהבנתם, זה הקטע. שחקן אחד מצטרף, ובלי קשר למה עושים כשהכדור ברגליים של מכבי, הצהובים שולחים לחץ גבוה מאוד וכשהכדור נחטף, אחד הקשרים - במקרה הזה גולסה - נמצא קרוב לרחבה, ביחד עם ארבעת שחקני ההתקפה. "הוא התחיל להצטרף לבלגן סוף סוף", פרגן שחקן המוליכה לגולסה, ובמשפט הזה יש את כל מה שצריך לדעת.

דן גלזר נהדר העונה ודור פרץ השתדרג מכל הבחינות, אבל גולסה כבר בן 27, גיל כדורגל בו לא קל להחליף תדמית מקצועית. בהרבה מקרים, אתה הופך להיות מה שחושבים שאתה, מה שאתה חושב על עצמך. ונראה שאיביץ' וגולסה אכן החליטו אחרת. פתאום נזכרים שהוא עצמו, כשנשאל לפני קצת יותר מחמש שנים האם הוא משחק כקשר 50-50, ענה: 20-80. וכן, הגולים הם רק בונוס, אבל כל מי שראה את גולסה אתמול אחרי המשחק רואה כמה הם חשובים לו. יאללה, עוד 34 הוא שובר את השיא של זהבי.

orenjos@walla.co.il