בסביבות השעה 21:03, כשהחמישיות של מכבי תל אביב וצסק"א מוסקבה יעמדו במרכז הפרקט, והמנון היורוליג יתנגן ביד אליהו לראשונה זה חצי שנה, אגלי זיעה ימלאו את פניו של נבן ספאחיה. לא בגלל שלנגד עיניו יתגלו דמויותיהם של ננדו דה קולו, סרחיו רודריגס, וויל קלייברן ודימיטריס איטודיס, אלא דווקא בגלל אלו שלא יהיו שם ושנותרו כזיכרון רחוק. המאמן ייזכר בוודאי בשחקניו לשעבר וויל ביינום ופייר ג'קסון, וינסה לסלק את המחשבות ולהסיח את דעתו שלו.
הרי אם יש אדם אחד שעליו אמור ספאחיה לסמוך הערב (שלישי, 21:05), זהו סקוטי ווילבקין. ואם יש אדם אחד שבגללו הוא מוטרד, הרי שזהו אותו ווילבקין. מאמן מכבי תל אביב פתח בשבוע שעבר את עונתו השלישית בתפקיד, ולפחות במובן אחד מדובר בשכפול מדויק של שתי קודמותיה - עם תצוגת תכלית מרשימה של הרכז הזר החדש בקבוצה במחזור הראשון; אלא שכעת יקווה הקרואטי לטוויסט בעלילה. לאור היעדרותו של ג'רמי פארגו, הוא לא רק יקווה - אלא ממש יזדקק לכך.
ההיסטוריה מלאה בשחקנים חדשים, שהגיעו לקבוצותיהם החדשות מלאי מוטיבציה וכוח רצון, והצליחו לככב בהופעת הבכורה שלהם. רבים מהם - טובים יותר ופחות - התרסקו במשחקם השני, וספאחיה מכיר זאת היטב, באמת ומקרוב.
עוד בנושא:
21:05: מכבי תל אביב מארחת את צסק"א האימתנית
עוד ביורוליג: באיירן מינכן תארח את פנאתיניייקוס, גראן קנאריה את ברצלונה
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם
את שיא הקריירה שלו ביורוליג קבע ביינום במשחקו הראשון במכבי תל אביב, ב-26 באוקטובר 2006, כשהצעיד את הצהובים לניצחון דרמטי בהארכה על אוניקאחה מלאגה, 101:106 בהיכל. הרכז האמריקאי חדר פעם אחר פעם (אחר פעם) לסל, סחט עשר עבירות, חטף גם ארבעה גגות ולא נעצר לפני שקלע 29 נקודות וחילץ אמירות מתוסכלות מסרג'יו סקאריולו. "לא מצאנו לו מענה", הודה האיטלקי בסיום.
אלא שאז המריאה סגנית אלופת אירופה דאז לבלגרד. ביינום פגע ב-1 מ-7 מהשדה ונתקע על שש נקודות; מספר האסיסטים שלו צומק מארבעה לאחד, המדד המשוקלל התכווץ מ-23 לנקודה אחת בודדת, ושותפו לעתיד וונטיגו קאמינגס ירה 19 נקודות משלו בדרך ל-91:103 של פרטיזן.
ביינום עוד נחשב למקרה זניח, אפילו מעט נורמלי, ביחס לרכבת ההרים שהתרחשה רק לפני שנה. שוב עונה חדשה, שוב רכז אמריקאי חדש במכבי, ושוב ספאחיה על הקווים. ג'קסון התפוצץ במחזור הראשון על באמברג עם 27 נקודות, שבעה ריבאונדים ותשעה אסיסטים; הוא פגע ב-5 מ-5 לשלוש, והיה מעורב כקולע או כמוסר ברוב הנקודות שקלעה קבוצתו לאורך כל המשחק (71:88); הוא סגר את הערב על 41 נקודות מדד, נתון שיא במחזורי הפתיחה של העשור הנוכחי ביורוליג, ונבחר ל-MVP השבועי.
ומה קרה אז? אז חזרה מכבי תל אביב הביתה, ואירחה את באסקוניה. קולו של ג'קסון נדם. הוא ראה את רוב המשחק מהספסל; תצוגת השלשות המושלמת תורגמה ל-0 מ-3 מחוץ לקשת ול-2 מ-7 מהשדה; הוא ניפק ריבאונד אחד ואסיסט בודד, ותרם חמש נקודות בלבד ומדד שלילי (3-). למזלו שלו ולמזלו של ספאחיה, נוריס קול היה שם כדי להשתלט על המשחק, לקלוע 24 נקודות ולהביא ניצחון 68:74. רכבת ההרים של ג'קסון, שהתבטאה בחוסר יציבות משווע, נמשכה לאורך העונה כולה.
אין לתופעה הזו הסבר מלומד וקבוע, כי המקרים שונים, הסיטואציות לא תמיד דומות ולכל אחת מהן חיים משלה. לעיתים מדובר בהתעלות לרגע של שחקנים שעברו מתחת לרדאר וניפקו מעצמם הרבה יותר ממה שהיו שווים בפועל. לדוגמה, יניב גרין עם 24 נקודותיו ובחירתו לשחקן המחזור הראשון בעונת 2004/05; או קירק פני, שצלף 19 נקודות בפרמיירה שלו כעבור שנה - והוסיף עוד 20 נקודות בעשרת המשחקים הבאים גם יחד; ואפילו חוסיין בשוק, שזכה לאהבת הקהל עוד לפני שעלה לפרקט ביד אליהו ב-2001/02 והועדף על פניו של ניקולה וויצ'יץ', אבל לא מצא לבסוף את מקומו בקבוצה.
היו מקרים הפוכים, שבהם שחקנים סומנו מראש ככוכבים, פרעו שטרות ראשונים במשחקם הראשון - והתבררו מיד אחר כך כסקוררים נטולי תקנה, שנוהגים גם לזייף וליפול מפעם לפעם. ביינום וג'קסון בהחלט יכולים לשמש דוגמה לכך, והם לא היחידים. כך היה אלן אנדרסון ב-2009/10; מולו עומד שרונאס יאסיקביצ'יוס, שאיתגר את הקונסטרוקציות ביד אליהו במשחק הפתיחה של 2003/04 עם 7 מ-10 מהשדה, אך נעלם ונאלם במשחק השני (0 מ-7) וסבל מקשיי התאקלמות במשך שלושה חודשים עד שהשתלט על משבצת הרכז הטוב באירופה.
חלק מהסיבה למצב נעוץ בוודאי במימד הלחץ והסטייט אוף מיינד שאיתם מגיע שחקן לסיטואציה. באופן טבעי, כמו כל אדם שמתחיל עבודה חדשה, גם ספורטאי פותח את העונה מלא הייפ, מוטיבציה ורצון להוכיח את עצמו. אבל אחרי הפיק הראשון מגיעה התמודדות חדשה - גם מצד עצמו, כשהציפיות עולות והלחץ מותאם אליהן; גם, בוודאי, מצד היריבה, שמסמנת אותו, מתמקדת בו ומתכוננת אליו טוב יותר; ואפילו מצד הסטטיסטיקה, שנוטה בסופו של דבר להתיישר ולהחזיר כל אחד לממוצעים הטבעיים שלו.
ומה לגבי דוגמאות הפוכות? רוב הזרים המוצלחים ששיחקו לאורך השנים במכבי תל אביב דווקא סבלו מחבלי לידה (דוגמת טייריס רייס, דווין סמית', צ'אק אידסון, טרנס מוריס, וויל סולומון, וויצ'יץ' ומייסיאו באסטון) ולא הצטיינו בתחילה; מעטים עוד יותר כיכבו בבכורה ושמרו על עקביות, לפחות באופן זמני - ובראשם אנדרו גאודלוק (33 נקודות מדד במשחק הראשון ו-22 בשני), תיאו פפאלוקאס (כן, דווקא הוא, עם 18 ו-13 בהתאמה) ודיאור פישר (28 ו-21). גם דיוויד אנקראם זכור כמי שהציג שורה סטטיסטית מרשימה מהרגע הראשון, אבל לרוב זה קרה על חשבון הקבוצה.
לצהובים יש סיבות טובות להאמין שגורלו של ווילבקין, לפחות הערב, יהיה שונה מזה של ביינום וג'קסון, של גרין, בשוק ופני, ואפילו של שאראס ואנדרסון. ראשית, המשחק מתחיל ונגמר בו; כל עוד פארגו מושבת, הדומיננטיות של השחקן בגופייה מספר אחת מובנית ומובנת מאליה, והפעם לא יהיה כנראה שחקן מסוגו של קול שיוכל להשתלט על העניינים בקו האחורי ולחפות על ירידה ביכולתו.
ושנית, אם יש סיבה אחת שהתצוגה בשבוע שעבר באואקה (24 נקודות) לא הפכה לשיא הקריירה של ווילבקין ביורוליג, הרי שקוראים לה צסק"א. במפגש האחרון של הרכז מול הרוסים, לפני שנתיים במוסקבה, הוא ירה שמונה שלשות מתשעה ניסיונות וכיכב עם 26 נקודות עבור דרושפאקה. לדיוויד בלאט זה לא הספיק בזמנו לניצחון, ולספאחיה?