מרקל פולץ יעלה בחמישייה של פילדלפיה העונה. אם יש אלוהים, עכשיו זה הצ'אנס שלו. של אלוהים, כן?
פולץ נכנס לעונתו השנייה בליגה, אבל היא ממש לא תהיה עונה שנייה טיפוסית. המאמן האישי דרו האנלן - שמתחיל לתפוס תאוצה כאישיות ציבורית - הבטיח לנו שיתקן לפולץ את הקליעה. כשג'יימס סאנטור, אוהד פילי מיואש, הבטיח לקרוא לבנו בכורו על שם האנלן אם יצליח, האחרון לא התבלבל, וענה שהוא מצפה לפגוש את דרו סאנטור הקטן.
אם האנלן יקיים, נראה איך המשחק של פולץ בן ה-20 נפתח כמו קריעת ים סוף. אני מאמין גדול בפוטנציאל של הגארד הנפיץ מאוניברסיטת וושינגטון, ומספיק רק שיתחיל לחזור לו הביטחון - תחילה בקליעה, שהייתה טבעית כל כך, ואז גם בכישרון העצום שלו - בשביל שיהיה לנו פה סיפור סינדרלה קלאסי, ועל הדרך גם קונטנדרית אמיתית בפילי לראשונה מאז ימי אייברסון.
האנלן כבר דיווח שפולץ זרק לא פחות מ-160,000 זריקות הקיץ תחת עינו הפקוחה, כחלק ממשטר קפדני שאסר על פולץ לשחק חמש-על-חמש עד שהוא "מוכן", כדי לא ליפול חזרה להרגלים הרעים. אבל איך לעזאזל הגענו למצב שבו השחקן שנלקח ראשון בדראפט 2017 צריך ללמוד מחדש איך לזרוק? כיצד נשדד מאיתנו אחד מהג'אמפשוטים הכי יפים שראינו בקולג'ים ב-2016/17?
לכל מי שחיבור הווי-פיי שלו קרטע בשנה האחרונה ולא מכיר את הסיפור ההזוי ביותר של העונה שעברה, נסכם שפולץ עשה שינויים בג'אמפשוט שלו - שהיה יפהפה לא פחות משהיה קטלני - לפני תחילת העונה ומחוץ למסגרת הקבוצה. פציעה בכתף גרמה לשינוי, או שהגיעה כתוצאה ממנו. רבים ניסו לגלות מה קדם למה, מעטים, אם בכלל, יצאו מהצד השני כדי לחלוק את מסקנותיהם. האפקט המנטלי על פולץ הפך אותו לשחקן שלא יכול להשתלב ברוטציה. האנלן קרא לזה "The yips", שזה מעין סלנג לפחד קהל משתק, בתרגום חופשי. תוך שבועות ספורים, מי שכבר הוכתר כבר בתור הכוכב השלישי לצד בן סימונס וג'ואל אמביד, הדרדר במעמדו לתהומות לא מוכרים, עד שהפך לחבר הזה שכולם צריכים לעשות מאמץ מודע לא להראות כאילו הם מרחמים עליו.
פה נכנס לתמונה האנלן. אחרי עונת רוקי קשה, שהומתקה רק במעט עם טריפל דאבל חביב מהספסל במשחק האחרון של העונה, פולץ הרגיש שהקיץ הזה יהיה בסימן "להיות או לחדול". הוא שכר את שירותי מאמן השחקנים הנודע, שבין לקוחותיו אפשר למצוא את אמביד, בראדלי ביל וגם את ג'ייסון טייטום, שלנצח יהיה מחובר לפולץ בגלל הטרייד המפורסם בין פילי לבוסטון. אפשר רק לדמיין מה עבר לפולץ בראש, בזמן שראה מהספסל איך טייטום מעיף את הסיקסרס הביתה בסיבוב השני של הפלייאוף.
פולץ הגיע עם מטרה אחת ויחידה - לשים את השדים מאחוריו, ולחזור לעונת הסופמור שלו עם הקליעה שהייתה פעם נשק יעיל שפתח את כל משחק ההתקפה שלו. אם לשפוט על פי הראיות היחידות שיש לנו - משחקי קדם העונה, התוצאות די מעודדות, אך הדרך של פולץ עוד ארוכה. נדמה שהמחסום המנטלי הוסר, לפחות לרמה שמאפשרת למרקל לעלות לקליעות משלוש ומחצי מרחק, גם מכדרור. ההיסוס עדיין ניכר לפעמים, לצד משחקים שבהם נראה שהוא שמח להראות לעולם שהוא חזר לעצמו - כמו המשחק מול המג'יק, שבו קלע 12 נקודות. ב-24 דקות פולץ תפר חמישה ג'אמפשוטים (ביניהם שלשה מהפינה) שהרטיטו את לבם של אוהדי הקבוצה. אוהדים שידועים בפנאטיות שלהם, אגב, המגיעה לרזולוציות מולקולריות בעניינים מעין אלה.
אז פולץ יקבל את המקום של ג'יי ג'יי רדיק בחמישייה. לכאורה, חילוף משמרות לגיטימי בין צעיר מבטיח שאמור להיות חלק מעתיד הקבוצה, עבור קלעי מזדקן שיכול לספק את אותם הדברים גם מהספסל. אך במציאות, ההימור של הסיקסרס גדול בהרבה משנדמה - מבין הרכבים ששיחקו למעלה מ-300 דקות יחד, החמישייה של פילי הייתה ההרכב החזק בליגה מבחינת נט רייטינג, שעמד על לא פחות מ-21 נקודות. לוותר על החמישייה הזו מרצון, עשוי לגבול ברשלנות מקצועית. פולץ לא עשה כלום ב-NBA כדי לזכות במקום של רדיק בן ה-34, שמצדו נתן את עונתו הטובה ביותר בשנה שחלפה. אבל ברט בראון, מאמן הקבוצה, לא פועל מתוך גחמה רגעית.
מעבר לעובדה שההרכב המדובר עדיין זמין לבראון, שכבר אמר שישקול לעלות איתו במחצית השנייה של משחקים, למשל, בראון הולך על כל הקופה, ובמקביל עדיין מאפשר לפולץ תנאי מחיה מקצועיים שיקלו על התאקלמותו. פולץ משחק על חייו, במובן המקצועי לפחות, ובראון מתגמל את הלחימה ואת המשחק השלם שלו. הוא ישחק לצד צמד הכוכבים, ולא ייאלץ לעשות יותר ממה שהוא מרגיש בנוח לנסות בפועל. במידת הצורך, יהיה מי שיחפה גם על הטעויות. לצד זה, הוא מקבל את הביטחון של המאמן והקבוצה, ואת השומרים הפחות טובים של היריבה.
מהצד של רדיק, שלמרבה האירוניה מתמחה בקליעה - מדובר בילד גדול, שיתמודד עם השינוי אופן שהכי יטיב עם הקבוצה. הוא יכול לסיים משחקים יחד עם פולץ או במקומו. מעבר לזה, בראון תמיד יכול להתחרט אם זה לא עובד. כחלק מהעץ של פופ בסן אנטוניו, בראון מבין איך להשתמש בתחילת העונה כקרקע פוריה לניסויים, ולהביא את הקבוצה לשיאה לקראת אפריל והלאה.
חשוב מכל, בראון יודע שהמקרה הכי טוב של פולץ אמור להיות ההבדל בין קבוצה טובה לקונטנדרית. ההתקפה של פילי בחסות שני הכוכבים שלה כמעט בלתי עצירה. המילה "כמעט" נמצאת במשפט בגלל שבוסטון, בפלייאוף האחרון, הצליחה לעצור אותה. הבולי-בול של סימונס ואמביד נתקל בקיר שהוא לא הצליח לשבור, ובדיוק בגלל זה הם צריכים שחקן שיכול ליצור לעצמו ולאחרים מכדרור, בפיק-אן-רול או בבידוד מקשת השלוש.
או במילים אחרות, שחקן מהסוג של פולץ. אם מרקל אכן יתעלה חזרה לימי מכללת וושינגטון, ההתקפה תעשה לו מקום באופן טבעי. הפוטנציאל שלו יכול להפוך את פילדלפיה למתמודדת העיקרית של בוסטון על ראשות המזרח (ד"ש לטייטום). יותר מזה - במקרה הוורוד ביותר, אפשר שתקום לנו האלופה הבאה מתוך כל הבלאגן. לפילדלפיה יש כלים מעניינים ביותר לשבור את ההגמוניה של גולדן סטייט, אבל הם חייבים את פולץ בשביל להגיע לשם.