"אני זוכר את המקרה של רונאלדו כאילו זה היה היום. היה רעש וכולם ניגשו לחדר כדי לראות מה קרה לו. הלכתי במיוחד לחדר של רונאלדו, רציתי לראות אותו והוא שכב על המיטה במצב רע מאוד. ראיתי אותו מפרכס, יצא לו קצף מהפה. זה היה מפחיד. כל השחקנים באו אחד אחרי השני, וזה נראה רע. באמת פחדנו".
הדובר הוא מרסלו גונסאלבש קוסטה לופס ("גונסאלבש זה מספיק"). בגיל 32, הוא היה חלק מנבחרת ברזיל שהגיעה לגמר של מונדיאל 1998, רשם שתי הופעות במהלך הטורניר בצרפת, ישב על הספסל בהפסד 3:0 בגמר מול המארחת וכמובן היה עד לדרמה הגדולה סביב מי שהיה אז השחקן הגדול בעולם.
בלם העבר נמצא בישראל כחלק מאקדמיית הכדורגל של רונאלדיניו ויעביר השתלמויות למאמנים בבתי ספר ברחבי הארץ. בראיון מיוחד לוואלה! ספורט, חוזר גונסאלבש אל רגעי הלחץ בהם שחקני נבחרת ברזיל חששו לחייו של חברם, רונאלדו "פנומנו".
הצטרפו לעמוד האינסטגרם המתחדש של וואלה! ספורט
"הייתה מהומה גדולה", מתאר גונסאלבש את אשר התרחש במלון באותם רגעים. "כל השחקנים נלחצו וקראנו לצוות הרפואי. גם הדוקטור הגיע ואז פינו את השחקנים בחזרה לחדרים. ניסו להרגיע אותנו, אבל זה היה בלתי אפשרי. זה השפיע על כולם, היו אנרגיות מאוד רעות מהרגע הזה - בבית המלון ובתוך הנבחרת. כולם רק רצו לדעת שרונאלדו חי ובריא. היו הרבה שמועות והיה חשש שהוא מת. שחקנים פחדו עליו, זה היה הרבה מעבר לכדורגל.
"לאחר מכן לקחו אותו לבית החולים ושעתיים לפני המשחק התכנסנו עם המאמן זגאלו. הוא סיפר לנו על הבעיה של רונאלדו ואמר שהוא לא ישחק ואדמונדו יפתח במקומו. הגענו לאצטדיון בהרגשה רעה ומוזרה, חלק מהשחקנים דיברו על הדברים הכי גרועים, שאולי הוא מת, ואז הגיע הרגע... פתאום, משום מקום, רונאלדו מגיע לחדר ההלבשה ואומר: 'היי, אני בסדר, אני יכול לשחק'".
איך הגבתם?
"כולנו היינו בהלם. מה זה יכול לשחק, איך אתה תשחק? לפני רגע החיים שלך היו בסכנה. אדמונדו גם היה מרוסק לגמרי כי הוא כבר התכונן לשחק בגמר ובכלל כל האנרגיות היו כל כך רעות ומבהילות. אף אחד לא הבין איך הוא יכול לשחק, לא הבנו מה הצוות עושה. חיים של בנאדם מוטלים פה על הכף. הרי כל השחקנים היו אצלו בחדר כמה שעות לפני כן וראו אותו מפרכס, חשבנו שהוא בין חיים למוות, אז פתאום הוא עולה לשחק? זה לדעתי היה הרגע שבו הפסדנו את גמר המונדיאל - האווירה הזו מאותו אירוע ועד לעלייה לדשא".
אמרתם משהו לרונאלדו או למאמן זגאלו?
"לא. בצוות הרפואי והטכני אמרו שהוא כשיר ויכול לשחק כך שאין לנו מה לומר. היינו בהלם ורק דיברנו בינינו. זגאלו אמר לנו שהוא יכול לשחק אז קיבלנו את זה, למרות שלא הבנו איך. במהלך המשחק הסתכלתי עליו ועל מה שעובר עליו. חשבתי שלפחות היו נותנים לאדמונדו לפתוח והיו מכניסים את רונאלדו במחצית השנייה. לדעתי זו הייתה טעות של הצוות המקצועי, הוא לא היה כשיר פיזית לעלות בהרכב".
דיברת איתו לאחר המשחק?
"לא, הייתה פשוט אווירת נכאים. אף אחד לא הוציא מילה בחדר ההלבשה".
24 הופעות היו לגונסאלבש במדי נבחרת ברזיל, כולל שער אחד לרשת הולנד במשחק ידידות. הוא התחיל את הקריירה בפלמנגו לצד זיקו האגדי וסיים אותה עם רונאלדו בנבחרת, כשבדרך הפך לאגדה בבוטאפוגו עם שבעה תארים, לקח אליפות גם עם טקוס במקסיקו והוחתם למשחק אחד בקרוזיירו, עמה הפסיד בגמר הבין יבשתי מול דורטמונד ב-1997.
כמעט כל שחקני נבחרת ברזיל לאורך השנים שיחקו באירופה. אתה לא עשית את המעבר הזה.
"שיחקתי בבוטאפוגו ופלמנגו, אבל באירופה לא יצא לי להיות. היו הרבה אפשרויות, אבל קיבלתי הצעה כספית גבוהה ממקסיקו ושיחקתי שם בשנות השיא שלי. זה תמיד חסר לי בראש. זה משהו שרציתי לעשות, אבל עשיתי החלטה כלכלית וצריך להשלים עם זה".
אחד הסיפורים הכי גדולים בקריירה שלך הוא נענוע הישבן של אדמונדו בקלאסיקו בין ואסקו לבוטאפוגו. אחר כך התנועה הזו עמדה במוקד חגיגות האליפות שלכם.
"אדמונדו והישבן? קטע אדיר! הוא התגרה בי. לפני כן הייתי בטורניר באליפות הלאומית של ברזיל והוא אמר לי: 'בגמר בחודש הבא אנחנו ננצח ואני אתגרה בך'. הוא באמת ניצח ועשה את התנועה עם הישבן במשחק, אבל שבוע אחרי, במשחק הגמר, ניצחנו 0:1 והחזרתי עם אותה תנועה. כל השחקנים והאוהדים חיקו את הריקוד, וכך זה הפך לסמל של חגיגות האליפות שלנו בכל מקום במדינה".
איך אדמונדו היה, באמת חיה?
"חיה, חיה. הוא הרוויח את השם ביושר, בכל משחק איתו היה סיפור חדש. הוא אהב לשחק מלוכלך, להתעסק בדברים הקטנים ובשטויות. אי אפשר היה לדבר איתו כשהוא היה מתעצבן. טירוף מוחלט".
לקראת הפרישה למד גונסאלבש חינוך גופני ולאחר שתלה את הנעליים בגיל 33, החל לעבוד בתפקידים מקצועיים בענף - פרשן, מאמן, מנהל מקצועי ויועץ למועדונים. כיום הוא מחלק את זמנו בין אורלנדו בארה"ב לבין ריו דה ז'ניירו, יש לו אקדמיות כדורגל וגם כמה עסקים.
פרשת בגיל מוקדם יחסית, יכולת להמשיך לשחק עוד כמה שנים.
"אחרי המונדיאל ב-1998 חזרתי לברזיל, שיחקתי באינטרנסיונל והתחלתי לעבוד בטלוויזיה כפרשן. אז החלטתי שהגיע הזמן לפרוש ולעבור לשלב הבא. זה היה טוב עבורי כי הייתי עייף. אחרי הרבה שנים ברמות הגבוהות החלטתי שזה הזמן הנכון. ברגע שהבנתי מה אני רוצה לעשות אחרי הכדורגל, זה התחבר לי. הלכתי לאוניברסיטה לעשות תואר בחינוך גופני, פתחתי אקדמיית כדורגל בברזיל והחלטתי להביא את כל הניסיון שלי בכדורגל עבור הילדים. זה משהו שאני מאוד גאה בו - לתת לילדים מהניסיון שלי, לדבר על הקריירה שלי, על אירועים שעברתי, על דברים טובים שהילדים יכולים לשאוב מעולם הכדורגל. אני מבורך. יש שחקנים, חלקם חברים שלי, שלא מצאו את עצמם אחרי הקריירה. אני זכיתי, יצא לי גם לשחק וגם למצוא את עצמי אחרי הקריירה".
אתה מתעסק באימון ובאקדמיות. אם יש משהו מטריד בכל הדבר הזה בכדורגל הברזילאי, זה כמות השחקנים המוכשרים שהולכים לאיבוד. אחד הזרים הטובים כאן ,ז'אורז'יניו, הגיע לישראל להתרשמות ואמר שזה היה הצ'אנס האחרון שלו, אחרת היה פורש.
"אצל השחקנים הברזילאים זה שונה. יש הרבה שיש להם כישרון גדול עם הכדור, אבל הם לא עושים את ההתאמות למה שצריך במקום בו הם משחקים, בברזיל או מחוצה לה. גם אצלכם בישראל היו ברזילאים שהגיעו, איכותיים מאוד, אבל לא עשו את ההתאמות למה שדרשו מהם. הבעיה השניה היא כסף. באירופה, כמו בצרפת או בלגיה למשל, משקיעים המון כסף כדי למצוא ולייצר שחקנים, ואצלנו יש 200 מיליון תושבים והרבה בעיות. הרבה ילדים משחקים כדורגל ויש כישרונות, אבל רוב הזמן אין מסגרות עבורם או כאלה שיוכלו לפתח אותם. היום באירופה לכל מועדון בליגה הראשונה יש אקדמיה עם צוות מדהים, בברזיל זה עוד לא קיים. זה רק מתחיל עכשיו במועדונים הגדולים שהתחילו להשקיע בציוד וצוותים כי הם מבינים שזה ישתלם להם. אני מקווה שבעתיד נוכל לאזן את זה, כי מבחינת כישרון יש בברזיל הרבה יותר כישרונות מבכל מקום אחר. ראיתם בדור הזה את ניימאר ודוגלאס קוסטה ואחרים. לא חסר".
אני מבין שזאת הפעם השנייה שלך בישראל.
"כן, הגעתי לפני 10 שנים בפעם הראשונה עם חבר שנולד כאן אבל גר בברזיל וביקש שאבוא איתו לראות את המקום בו גדל וגם את הכדורגל כאן ומה אפשר לעשות. היו לי כמה פגישות, ראיתי משחקים, אבל אז הרמה לא הייתה מספיק טובה. גם היום הרמה לא בשמיים, אבל מסביב דברים השתנו. האצטדיונים הרבה יותר טובים, כיף לבוא למגרשים, האווירה טובה, האנרגיות טובות וזה חשוב כדי לשפר את כל הכדורגל כאן".
נראה לי שטוב לך אצלנו.
"כן, אני אגיע שוב במרץ, אני נהנה כאן. אני אוהב את התרבות, את האנשים החמים, את החברים שלי והאנשים שאני עובד איתם כאן. ממש טוב כאן, כיף להגיע".
אתה מגיע במרץ עם נבחרת הוותיקים של ברזיל. ותיקי הנבחרת הישראלית אומרים שיזדקקו לשני שוערים במשחק הזה".
"בטח, יגיעו כולם. רונאלדיניו, רונאלדו, ריבאלדו, קאקה, אלדאיר ועוד הרבה שמות גדולים. אני מאמין שנוכל להסתדר במשחק ולא לצאת מושפלים (צוחק). זאת תהיה באמת חוויה לכל הישראלים שרוצים לראות את כל הכוכבים האלה".
גונסאלבש עונה על השאלון
מי השחקן שהכי נהנית לשחק איתו?
"שיחקתי עם הרבה שחקנים פנטסטיים, אבל אני חושב שרונאלדו היה פנומן, הוא היה הכי טוב. יצא לי לשחק לידו בנבחרת הלאומית והוא באמת שחקן יוצא דופן".
על מי היה הכי קשה לשמור?
"שיחקתי נגד זידאן שהיה שחקן מדהים, דייויד בקהאם, תיירי הנרי, גם איבן סמוראנו הצ'יליאני שהיה פנטסטי. היו הרבה שחקנים שהיה קשה נגדם באותם ימים".
מי היה המאמן שהכי השפיע עליך?
"מריו זגאלו היה המאמן הכי משמעותי בקריירה שלי. הוא נתן לי את ההזדמנות לשחק בנבחרת ובגביע העולם, וזו חוויה אדירה בחיים שלי".
מה היה השער הכי משמעותי שלך?
"הבקעתי גול אחד בנבחרת הלאומית נגד הולנד ב-1996 באצטדיון החדש שנבנה, אמסטרדם ארנה. בגלל זה הוא היה עוד יותר מיוחד".
מי השחקן הכי מוכשר ששיחקת איתו?
"רונאלדיניו היה שחקן עם יכולת פנטסטית. הדרך שהוא שיחק כדורגל היא ייחודית, הוא היה אחד משחקני הכדורגל שיכולתי לשחק איתו וגם לראות אותו משחק".
מי הבנאדם עם הלב הכי גדול ששיחקת איתו?
"או, זה לא קל. יש לי הרבה חברים בכדורגל, אבל יש אחד מיוחד וזה דוניזטה, החלוץ הברזילאי. הוא האדם הכי אנושי שפגשתי בחיי, אהבתי אותו מאוד".
אם מחזירים אותך לאחור ויש לך אפשרות בכל זאת לצאת לאירופה, באיזו קבוצה היית רוצה לשחק?
"אם הייתי יכול, הייתי רוצה לשחק אולי בברצלונה, זה המועדון הכי טוב עם הסביבה הכי טובה. אז ברצלונה או ריאל מדריד, שני המועדונים שאני הכי אוהב".
איך הרגשת כשנאלצת לוותר על השיער הארוך? זה היה סימן ההיכר שלך.
"הרגשתי רע. אהבתי מאוד את הסגנון שלי אז עם השיער הארוך, אבל בגביע הקונפדרציות ב-1997 נקבע שכל שחקני הנבחרת מגלחים את הראש. זה היה סוג של צחוק בקרב השחקנים. אבל זה בסדר, היום אני חי עם זה בשלום. טוב עבורי להסתכל במראה ולראות את השיער הבוגר יותר".
