תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 47:35
סיימה את העונה: מקום 11 במערב, עונה חמישית ברצף מחוץ לפלייאוף.
העונה האחרונה של הלייקרס הייתה העונה המלאה הראשונה תחת המשטר החדש של מג'יק ג'ונסון, רוב פלינקה וג'יני באס. אחרי סאגה שלא הייתה מביישת את העונות הראשונות של משחקי הכס, השלישייה הזו השתלטה על אחד המועדונים המעוטרים בארצות הברית והעונה האחרונה הייתה ההזדמנות שלהם להטביע את חותמם. הדרך שלהם להטביע את חותמם התחלקה לשני חלקים. הראשון היה לתת לנערים לשחק לפניהם והשני היה לנצל את הפאניקה של קליבלנד בטרייד דדליין כדי לפנות עוד קצת את תקרת השכר לקראת הקיץ, בו הם ממש הטביעו את חותמם.
לגבי החלק הראשון, הנערים הללו היו ברנדון אינגרם, ג'וליוס רנדל, קייל קוזמה ולונזו בול. בול, שנבחר שני בדראפט 2017, היה אמור להיות האטרקציה המרכזית של הקבוצה הצעירה הזו, והוא בהחלט הראה ניצוצות (בעיקר בהגנה וביכולת שלו להריץ את ההתקפה), אבל הקליעה שלו גרמה להרבה מאוד אנשים לפקפק ביכולת שלו להפוך לרכז מוביל בליגה (36% מהשדה, 30.5% מהשלוש).
מנגד, קוזמה התגלה כרול פלייר משובח, רנדל רשם מספרים מרשימים ואינגרם נראה כמו קווין דוראנט לעניים. אינגרם סיים את העונה עם ממוצע של 16.1 נקודות ב-47% מהשדה ו-39% מרשימים מהשלוש לצד 5.3 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים. הוא אולי לא קולע כמו קווין דוראנט בגילו, אבל הוא הרבה יותר ורסטילי ממה שדוראנט היה בגיל 21 וזה בהחלט מצית את הדמיון. על החלק השני תכף נדבר.
בסופו של דבר, הקייטנה של לוק וולטון הספיקה ל-35 ניצחונות ולהרבה התלהבות שעזרה ללייקרס להיכנס לקיץ כפייבוריטית להנחית את הכוכבים הגדולים ביותר בזכות הנדל"ן הפנוי שלה מתחת לתקרת השכר ומזג האוויר בעיר המלאכים.
עוד בנושא:
לכל הכתבות בפרויקט "מחממים את הפרקט"
בואו לעקוב אחרי וואלה! ספורט באינסטגרם
מה עשינו בפגרה
באו: לברון ג'יימס (קליבלנד), מייקל ביזלי (ניו יורק), רייג'ון רונדו (פליקנס), ג'בייל מגי (גולדן סטייט), לאנס סטיבנסון (אינדיאנה), מו וואגנר, איסק בונגה, סבי מיחאליוק (דראפט), ג'ואל ברי, ג'פרי קרול, ג'ונתן וויליאמס (רוקי שלא נבחר בדראפט).
עזבו: ג'וליוס רנדל (פליקנס), לואל דנג (נחתך), אייזאה תומאס (דנבר), ברוק לופז (מילווקי), תומאס בריאנט (וושינגטון), צ'אנינג פריי (קליבלנד), גארי פייטון ג'וניור (פורטלנד), טיילר אניס (פנרבחצ'ה), אנדרה אינגרם (ללא קבוצה).
הלייקרס היו המנצחים הגדולים של היום הראשון של הפרי אייג'נסי כאשר לברון ג'יימס הודיע בלקוניות שהוא לוקח את הכישורים שלו לחוף המערבי וחותם לארבע שנים. המעבר הזה הוא תוצר של עבודה מאומצת מאוד של רוב פלינקה שהכין את הקרקע למעבר שכזה בשנה וחצי האחרונות ואחרי חמש שנים שהלייקרס הלכו הביתה באפריל (שיא שלילי של הפרנצ'ייז) ההגעה של לברון פחות או יותר מבטיחה את החזרה של הלייקרס לרלוונטיות, גם אם ברור שהם עדיין לא יכולים לאיים על הווריירס.
עם זאת, הציפייה הייתה שההגעה של לברון תלווה בהגעה של כוכב אחד נוסף לפחות, אבל פול ג'ורג' הודיע שהוא נשאר באוקלהומה סיטי כבר בדקות הראשונות של הפרי אייג'נסי וחוץ ממנו לא נותרו שחקנים שוברי שוויון בשוק. דמרקוס קאזינס היה פצוע והלייקרס ויתרו על שירותיו וגם השמועות על טרייד עבור קוואי לאונרד נעלמו כלעומת שבאו משום שהספרס כנראה לא היו מעוניינים בשחקנים לא בשלים סטייל אינגרם או בול.
במציאות הזו הלייקרס מילאו את תקרת השכר שלהם בווטרנים מוזרים שלא כל כך ברור איך הם מסתדרים לצד לברון או באופן כללי עם הסגל הקיים. בשנים האחרונות גילינו שהדרך הכי יעילה להשתמש בלברון היא להקיף אותו בקלעים וככה הוא הצליח לגרור אפילו את הקבוצות הבינוניות של קליבלנד להישגים חסרי תקדים. לנוכח האקסיומה הזו, שלברון פלוס קלעים שווה הצלחה, לא ברור כל כך למה הלייקרס החליטו להשתמש במשאבים שלהם על רונדו, סטיבנסון ומגי, שלושה שחקנים שהקליעה זרה להם. כנראה שהם החליטו להשתמש בעונה הזו כעונת מעבר בתקווה שאינגרם או בול יתפתחו להיות הפיפנים של לברון (או שהם יצליחו להביא אחד כזה בטרייד).
ציון לקיץ: 8.5. החתימה של לברון לארבע עונות נתנה ללייקרס ציון 10 וגם הבחירות בדראפט נראות לא רע (ממליץ לכם לראות את סבי מיחאיילוק קולע שלשות כמו רובוט), אבל חוץ מלברון שאר ההחלטות של הלייקרס (לדוגמא, להחתים את קנטביוס קולדוול פופ ל-12 מיליון לעונה) לא ממש קוהרנטיות מבחינה מקצועית וזה ייצור הרבה כאבי ראש לוולטון ,שיש לו צעירים שיצטרכו דקות ושחקנים ותיקים שידרשו דקות.
מי מו
חמישייה: רייג'ון רונדו, קנטביוס קולדוול פופ, ברנדון אינגרם, לברון ג'יימס, ג'בייל מגי.
ספסל: ג'וש הארט, לונזו בול, לאנס סטיבנסון, קייל קוזמה, איביצה זובאץ, מייקל ביזלי, מו ואגנר, סבי מיחאליוק, איסק בונגה, אלכס קרוסו (חוזה דו-צדדי), טרוויס וור, ג'ואל ברי, ג'פרי קרול, ג'ונתן וויליאמס (חוזים לא מובטחים).
מאמן: לוק וולטון, עונה שלישית כמאמן ראשי בליגה, מאזן 103:61.
הכוכב: לברון ג'יימס. גם כשהוא נושק לגיל 34, לברון הוא עדיין הכוכב הכי גדול בליגה והמעבר שלו ללייקרס שינה לחלוטין את מאזן הכוחות גם במזרח וגם במערב. אין צורך להכביר במילים על הגאונות ההתקפית של לברון ועל קבלת ההחלטות העילאית שלו, כי כולנו עדים לכך כבר למעלה מ-15 שנה. עם זאת, יש שלוש שאלות מרכזיות שצריך לשאול לגבי לברון בטרם הוא מתחיל את הפרק הרביעי בקרייירה המפוארת שלו.
1. כמה עוד הוא יכול לסחוב? לברון עומד לפתוח את עונתו ה-16 בליגה עם קילומטראז' דומה לדודג' של אל באנדי, ולמרות שהוא משקיע בגוף שלו בהיקפים שלא ראינו בעבר, קשה שלא לתהות האם מתישהו נתחיל לראות סימני שחיקה אצל השחקן הטוב בעולם. למעשה, כבר התחלנו לראות את סימני השחיקה הללו, פשוט רק בצד ההגנתי, וזה מוביל לשאלה השנייה.
2. כמה לברון הולך לזייף בהגנה? העונה שעברה הייתה העונה הראשונה שה-Defensive Real Plus Minus של לברון היה שלילי מאז שהסטטיסטיקה הזו הומצאה בתחילת העשור, והיה אפשר ממש לראות את חוסר ההשקעה שלו בהגנה. ללברון היה חלק מרכזי בכך שהקאבס היו אחת מקבוצות ההגנה החלשות בליגה בעונה שעברה ומעניין יהיה לראות איך זה ייראה אצל הלייקרס, שבאופן מפתיע היו בחצי העליון של הליגה ביעילות הגנתית בעונה שעברה.
3. כמה מוטיבציה יש לו? לברון כבר השיג את כל מה שאפשר להשיג וסביר להניח שהוא מבין שהוא לא ינצח את גולדן סטייט בעונה הקרובה. מעבר לכך, יש לו פרויקטים נוספים שמתרחבים מחוץ לפרקט (ספייס ג'אם 2, התוכנית שלו "המספרה"). וזה בהחלט מעלה תהייה האם הוא יהיה מושקע בלייקרס כפי שהוא היה מושקע במיאמי ובקליבלנד בעבר.
האקס פקטור: ברנדון אינגרם. נגעתי לפני כן בורסטיליות של אינגרם ובפוטנציאל שלו להפוך לסייד קיק של לברון. אם זה יקרה, זה יגביר משמעותית את כוח המשיכה של הלייקרס לקראת קיץ 2019 בו יהיה להם מקום לעוד חוזה מקסימום או שהם יוכלו לנצל את ההתלהבות סביב אינגרם כדי להשתמש בו בטרייד כבר העונה (זמן טוב להזכיר שאנתוני דייויס עבר להיות מיוצג על ידי ריץ' פול, הסוכן והאחוק של לברון). אם זה לא יקרה, הלייקרס יאבדו מומנטום. יש לנו נטייה לחשוב שלברון יהיה איתנו לנצח, אבל החלון של הלייקרס הוא לא אינסופי ולהתפתחות של אינגרם תהיה השפעה משמעותית על כמה החלון הזה יהיה פתוח.
המספר הנוסף: 102.6 פוזשנים למשחק. הלייקרס שיחקו בקצב השלישי הכי מהיר בליגה בעונה שעברה ולא נראה שהם הולכים להאט לכבוד המלך ג'יימס. במשחקי הפרי-סיזן הלייקרס משחקים בקצב מסחרר וזה מרענן לראות את לברון, שאף פעם לא שיחק בקבוצה שהייתה בטופ 10 במספר פוזשנים למשחק, משחק ככה. אנחנו מכירים את לברון כמלך של המשחק העומד, אחד ממקבלי ההחלטות הטובים ביותר בהיסטוריה של הפיק-אנד-רול, אולם נראה שוולטון מתכנן ללברון סגנון הרבה יותר קצבי וזה דיסוננס שיהיה מרתק לעקוב אחריו.
ולכדור הבדולח
תחזית נועזת: הלייקרס יעשו טרייד בומבסטי במהלך העונה. לברון לא נהיה צעיר יותר והוא בטח לא נהיה סבלני יותר. אמנם הוא חתם לארבע שנים, מה שנותן למג'יק ולפלינקה רצועה ארוכה יותר ממה שהיה לדייויד גריפין וקובי אלטמן בקליבלנד, אבל קשה לי לראות את לברון מאפשר לאחת מעונות השיא האחרונות שלו להתבזבז. לפלינקה יש סגל רחב מאוד שיש בו שומנים מיותרים, במיוחד בעמדות הגארד (ג'וש הארט בדיוק זכה בתואר ה-MVP של ליגת הקיץ, שזה אף פעם לא דבר רע, והוא צפוי לקבל דקות ביחד עם בול, רונדו וקולדוול פופ), כך שיכול להיות שבאיזשהו שלב בעונה הוא ישווק את הצעירים המבטיחים שלו וינסה להאיץ את התהליך של הלייקרס.
גזר הדין: אורן לוי כתב את זה בכתבה על קליבלנד, וזה נכון גם לגבי הלייקרס. העונה הזו תהיה מבחן לגבי כמה השפעה יש ללברון ג'יימס על קבוצת כדורסל. בדיוק כמו שאורן כתב לגבי הקאבס, התשובה היא הרבה מאוד. אמנם הסגל של הלייקרס לא מאוזן וכנראה גם לא מוצר מוגמר, אבל הנוכחות של לברון אמורה להספיק כדי להביא אותם ל-50 ניצחונות ובחזרה לפלייאוף. 31:51, מקום 4-5 במערב.